בעוד ראש הממשלה שרון מנהל מתן ומתן תחת אש עם הדחלאנים, הברגותים והיאסינים ומאותת על נכונותו לברוח לתוך תחומי "הקו הירוק", שליחיהם של רוצחים אלה המחישו באמצעות פיגוע כואב ובלתי מפתיע שלא מפת הדרכים, לא נסיגה כוללת, ולא גדר הפרדה בזבזנית ומיותרת יבלמו את האויב מלהגשים את חלומו: טיהור אתני של היהודים מכל ארץ ישראל המערבית.
לא מדובר בפיגוע אי-שם ב"שטחים הכבושים" הנתונים במחלוקת, אלא בפיגוע רצחני בלב השרון, על כביש חוצה ישראל, בין כפר סבא לקלקיליה, ובמקום שבו גדר ההפרדה שלמה וגבוהה יותר מאשר בכל קטע אחר.
אם ראש הממשלה שרון מתכוון לפעול להקמתה של מדינת טרור עם רצף טריטוריאלי, כדאי שיפסיק להתעסק עם קרוואנים בלתי מאוישים ויתחיל בעקירת ההתנחלויות כוכב יאיר, צור יגאל ואייל, המונעות את הרצף הטריטוריאלי בין קלקיליה לבין טירה וטייבה. העיסוק ב"שטחים הכבושים" ממילא לא יסיח את דעת האויב מיעדו העיקרי: דחיקת היהודים אל "הקו הכחול", קו החוף והסוף.
דבריו המדהימים של ראש הממשלה שרון על "כיבוש" הביאו אותי לחפש על מפת הארץ היכן יש "כובש". חיפוש קצר הביא אותי אל רמת-הכובש, קיבוץ שהתנחל בשרון לפני 70 שנה, לפני היות "השטחים" ו"הקו הירוק", סמוך למקום הפיגוע הנוכחי, ליד כפר סבא ובית ברל, 12 ק"מ בלבד מחוף הים התיכון.
השורות הבאות הן ציטוט מאנציקלופדיה אריאל לידיעת ארץ ישראל, בעריכתו של פרופסור זאב וילנאי. המלים מתייחסות לקיבוץ "חוקי", אבל נשמעות כאילו נכתבו היום בקשר להתנחלות "חוקית", או למאחז "בלתי-חוקי". אין צורך להוסיף מאומה.
"המייסדים ... עלו (לשטח), לאורך שביל חולות, ובאו אל גבעה רמה שוממה, ועליה הניחו יסוד ליישובם: קומץ אוהלים וצריפים, וקראו לו רמת-הכובש.
ראשיתה של רמת-הכובש מהווה פרק חלוצי רב-תעוזה וסבל, סמל של התגברות העובד הציוני על מכשולים רבים ושונים. שנים אחדות אחר ייסודה, והיא טרם התבססה וכמעט כולה צריפים, ודרך חולות מובילה אליה - התחילו מאורעות דמים, בשנת 1936, ורמת-הכובש היתה בחזית הקרבות, מול כפרים ערביים עוינים שהגדול ביניהם - טירה.
במשך תרצ"ח/1938, נערכו על רמת-הכובש התקפות תכופות. מוקשים הוטמנו בדרך אליה, קורבנות נפלו, אולם אנשי רמת-הכובש עמדו איתן על רמתם. בתזכיר שלהם מאותו זמן נאמר: 'מאז פרוץ המאורעות בארץ עדים אנו להשתוללות בלתי פוסקת של חבורות מחבלים ומרצחים בסביבה, שורת ההתנקשויות והחבלות ארוכה מיום ליום. בייחוד אמורים הדברים כלפי הנקודה שלנו, התקועה בין כפרים ערביים מכל עבריה.
ההתקפות הפכו להיות תופעה תדירה וחוזרת מדי לילה... תביעתנו הדחופה היא להטיל קנס ועונש לפושעים, ופעולה נמרצת לביעור קן המרצחים בכפר טירה וביתר הכפרים השכנים... ותביעה שניה: דאגה לכוח מספיק במקום, להחזיק מעמד בשעת סכנה'. גם הילדים נשארו במקום המותקף והיו שותפים בסבלו.
בשנים שאחרי-כן הציקו הבריטים לרמת-הכובש. באחד מימי נובמבר 1943 הקיפו אותה חיילים בריטיים וערכו חיפוש בבתים אחר נשק של 'ההגנה'. התושבים התנגדו בכוח, אחד מהם נהרג ורבים נפצעו. המעשה זעזע את כל היישוב היהודי, והוכרז שבתון כללי נגד השלטון הזר בארץ. השם רמת-הכובש היה סמל לעמידתו המלוכדת של היישוב על ביטחונו והגנתו.
במלחמת הקוממיות תש"ח/1948 היתה רמת-הכובש שוב בחזית, משלט ושדה-קרב בין כוחות יהודיים מדרום וממערב לה וכנופיות של ערבים במזרח. הערבים אמרו לכבשה, לחדור אל האזור היהודי ולחסלו. אנשי רמת-הכובש עמדו בגבורה והדפו את ההתקפות התכופות".
עד כאן ציטוט מלה במלה מדברי הפרופסור וילנאי באנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל. רמת-הכובש קמה בלב אוכלוסייה ערבית עוינת, לפני קום המדינה, לפני היווצרות בעיית הפליטים, לפני "הקו הירוק", לפני היות "השטחים הכבושים".
הקורא מתבקש להציב את המלה "אינתיפאדה" במקום המלה "מאורעות" ואת המלים "נוער הגבעות" במקום "המייסדים", ולקוות שחיילי צה"ל לא יישלחו במקום חיילים בריטיים לבצע פקודה בלתי-חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס עליה: לעקור את תושבי רמת-הכובש, או כל מאחז "חוקי" או "בלתי-חוקי" בארץ ישראל, רק בגלל היותם יהודים.
השורות הנ"ל נכתבו על-ידי יהודי "חוקי", מתנחל חילוני בהתנחלות ה"חוקית" (בינתיים?) רמת-אביב, על חורבות שייח מוניס.
_______________
הכותב הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.