כשסג"מ ר. ענה על שאלתי הראשונה, לא יכולתי לנחש, כי מדובר בבחור צעיר אשר רק עכשיו מתחיל את שנות ה-20 לחייו. קול סמכותי ובוגר סיכם את מה שכולנו כאן רוצים שייצג את המדינה בכבוד וגאווה: מעבר להיותי טייס - אני בן אדם שקול ואחראי יותר.
כל כך צעיר וכבר טייס - מרגיש מלך?
"לא כל כך, זוהי רק תחילת הדרך", עונה ר. בצניעות ומסביר, כי צוערים רבים "מפסיקים השתתפות" באמצע הדרך, אבל לא מדובר באנשים פחות טובים, אלא מדובר בהתאמה מסויימת שהחייל מנסה לאתר. סג"מ ר. מספר, כי הגיע לקורס יחד עם 20 אנשים מאותה השכבה, "ולא חשבתי שאסיים - אבל סיימתי. זה רק אומר שאני יותר מתאים, לא יותר טוב", הדגיש.
סג"מ ר. נולד בתל השומר וגדל בבסיס חיל אוויר - והוא נכנס לאותה קטגוריה של פרחי טייס, שאבא או אח שלהם שירת גם הוא בחיל האוויר. "לא ידעתי שאלך לזה, זה לא משך אותי, עד אמצע הקורס. ניסיתי דווקא ללכת על כיוון אחר, של יחידות אחרות, ולקראת גיוס בחרתי בקורס טייס. לא חשבתי שיש לי סיכויים, אבל אמרתי לעצמי 'מקסימום ניפול למקום אחר'. נקודת המפנה של ר. -
"התחלנו לטוס"...
לא פשוט איך היה הקורס? שאלתי ביראה. "לא פשוט", מסביר ר. "התחלתי עם בעיה רפואית ולכן חיכיתי תקופה של חצי שנה להצטרף לקורס שמתחתיי, וז היתה מכה למוטיבציה כשידעתי, שלא אמשיך עם החברים שלי. בהמשך, הקורס הוא מפרך, קשה פיזית אך בעיקר נפשית - יש המון לחץ ומתח. כל הזמן ממיינים אותך. לאורך כל הקורס נשמר המתח ויש נקודות בהן אנשים מפסיקים השתתפות". ר. מסביר, כי לפני כל מבדק טיסה, אי אפשר לדעת בעצם, כיצד להתכונן.
"בשנה השנייה זה יותר רגוע. מתעסקים בהדרכת טיסה אך גם כאן יש נקודות, בהן המערכת עוצרת וממיינת, עד שבועיים לפני הסוף".
על סיפור ההדחה ביום שלפני טקס הסיום אשר פורסם לפני מספר ימים בתקשורת מגיב ר. כי לא היה ולא נברא. "לא עפים ביום המסדר, אלא אם עושים משהו חריג מאד".
מה השלב הכי קשה בקורס?
"הקורס קשה פיזית בהתחלה, בחצי הראשון שלו, ויש לו אופי 'חי"רניקי' מובהק. זהו קורס קצינים עם תכנים המתאימים לכל היחידות המובחרות ובנוסף תכנים שונים, אולי קשים יותר. אנשים שקשה להם פיזית, כנראה שזה יכול להרוס להם, אבל אדם שלא מוביל תמיד בתחום הכושר יכול גם הוא לסיים, כי מחפשים איכויות נוספות כמו אופי, ולאו דווקא יכולת פיזית אשר תמיד אפשר לשפר".
ר. מטיס מסוק מסוג קוברה, שהוא מסוק תקיפה. בחיל האוויר קיימת חלוקה של פרחי הטייס, לאלה שיטוסו במטוסים ואלה שיטוסו במסוקים, אם מדובר במסוקי תקיפה או סער. "אני תמיד רציתי להגיע למסוק. במשפחה שלי מאוד שמחים שקיבלתי את מה שרציתי", מספר ר. בסיפוק.
על התחושות באוויר יסופר רבות, אבל קשה מאד, כך נשמע מסג"מ ר. לתאר את החוויה במילים. "יש אנשים שמאוד אוהבים לטוס. גם אני כזה - אני מרגיש את הצורך - כבר שבועיים לא טסתי וכבר אני מתגעגע. יש כאלה שזה מגיע אצלהם יותר מאוחר".
ניסיתי בכל זאת לבקש מר. שיתאר את ההרגשה: "קודם כל הארץ שלנו יפה וכיף לראות אותה מלמעלה, מהחרמון ועד אילת. בהתחלה לא נהנים, לומדים להסתדר עם הכלי עצמו, ואחר כך עושים דברים שגורמים לריגוש לא נורמלי. למשל, לנחות על הר ענק שכנראה אף אחד לא היה בו אף פעם".
אבל לא מדובר רק בלימוד טיסה, אלא גם לימוד עצמי - ר. אומר, כי דרך הטיסה, לומד הטייס גם על עצמו: "למשל חצי מזה זה פסיכולוגיה - היום נושא הטיסה הוא הרבה מאד בראש ובאופי של הבן אדם. המדריך משמש חצי פסיכולוג ויכול לומר לך אם אתה טס לחוץ מידיי או לא חושב על הדברים הנכונים. הקורס מלמד לפתח מודעות עצמית. לומדים הרבה דרך האוויר - וזה נשאר גם בקרקע".
ר. מסביר: "אם אני נוהג היום בכביש ואנשים חותכים אותי - אולי כשהיתי בתיכון הייתי מתעצבן", אבל היום, אורמ ר. "אני שקול יותר, סדרי החשיבה שונים. אני מנתח דברים יותר טוב".
על קורסי הכנה לטיס, אשר נפתחו לאחרונה, אומר ר. כי לא רק שאין להם ערך, אלא יכול להיות להם ערך שלילי. "לדעתי אי אפשר להכין לקורס - אפשר אולי ללמד דברים שלומדים פה ושם, אבל זה לא מה שמחפשים". אי אפשר ללמד איכויות ולהתאים את אופיו של אדם לקורס, כך נשמע מדבריו. אנשים שלקחו חלק בקורסים בטרם הגיעו לגיבוש ולקורס טיס, עלולים, לדעתו של ר. להיפגע והדבר עלול לגרום לבעיות חברתיות. רובנו מכירים את נושא המבחן הסוציומטרי שהוא חלק מהמבחנים של כל חייל בדרכו להיות קצין.
מסתבר, כי בקורס טיס מנסים להקנות לחניכים כלים אשר יעזרו להם להיות טיייסים טובים - יכולות ניתוח, צורות חשיבה, אשר לדברי ר. "זה משהו שנשאר איתך לאורך כל הדרך ועוזר בהרבה דברים".
כל מי שראה את הסרט "אהבה בשחקים" יודע ודאי כי עבודת הצוות בקרב הטייסים חשובה מאד היא. במיוחד במסוקים, מסביר ר. שבהם תמיד יש שני טייסים, אך גם במקרה של "שני טייסים בודדים במבנה - ישנו דגש על עבודת צוות וחינוך לעבודת צוות. המוטו בחיל האוויר: 'אחד ועוד אחת גדול משניים'".
ופחד? נראה שלא קיים כמעט. הפחד האמיתי הוא מהדחה, כי הגרוע מכל, כך אומר ר. הוא הפסקת השתתפות. בחצי השני של הקורס קיים אמנם פחד מתקלות, "אבל אנו דואגים לתרגל כל הזמן חירומים ודברים שכנראה אף פעם לא יקרו", וכל זאת - לפני הסולו. "אני לא מרגיש פחד כשאני עולה לטיסה - למרות שבקוברה יש מנוע אחד! אני יודע מה לעשות", אומר ר. ובכן - התרגול בקורס הוא עד רמת הרפלקסים. "משרישים תרבות חירומים".
אבל בכל זאת, ניסיתי, האם בזמן טיסת הסולו הראשונה לא רצית לנחות כמה שיותר מהר כדי לעבור אותה בשלום? או שכבר היה לך מספיק ביטחון עצמי כדי ליהנות מהטיסה? מסתבר שלר. יש ביטחון עצמי. "זוהי חוויה מאוד מעניינת חוץ ממרגשת.. זה הישג מדהים לחשוב בגדול, שאנשים שלא טסו הרבה טסים לבד. הרמה משתנה ומתייחסים אחרת לנושא הטיסה".
מסתבר גם, כי טקסי הכניסה לעולם הטייסים לא השתנו - "קיים טקס מצחיק... הייתי ראשון בסולו. מי שלא טס סולו לא יכול לבעוט באנשים אחרים. היתה לי זכות לבעוט בכולם... אחרי שיורדים לוקחים אותך מהמטוס וזורקים אותך לפח מלא מים ומשפריצים ובועטים... משתתפים בטקס גם גף טכני... ואחר כך יש מסיבה, וכל זאת - בנוסף לכך שאתה מלא אדרנלין".
גאווה וחיזוק אז מה, חיל האוויר של ישראל הוא הכי חזק?
"אני לא נציג של חיל האוויר, אבל אני יכול לתת דוגמא מהמסדר מטס אותו הרבה אנשים באים לראות. אני חושב שלראות מפגן כזה, שהוא די 'מפגן כוח', אם זה נותן נחת לאנשים לשבוע - חיל האוויר עשה את שלו".
"שווה לבוא לקורס, האנשים נהדרים יותר מהמטרה עצמה. זו חוויה. שומרים קשר עם כולם בסוף, גם עם אלה שלא נשארו איתנו. לעצמי - זה המיצוי הכי טוב ואני מרגיש שכך אני יכול לתרום למדינה הכי הרבה.
לסג"מ ר. אח גדול, אחות גדולה ואח קטן. בבית, מתמלאים בגאווה ומאושרים מכך "שאני מסיים במקום שרציתי". והפחד של ההורים? "אמא מכירה את הסיכון במקצוע, היא לא מודאגת.
היא סומכת עלי מאד".
אז מה עוד עומד לפניך? מה שכולם עושים, כך ר. "אחרי המסדר - מסעדה - ושנת צהרים".
