זה היה לפני זמן קצר בלבד, רגע לפני ששמענו על ההודנה. השיחות הישירות של בוש עם נציגי המדינות הערביות בשארם א-שייח' ופיסגת שרון אבו מאזן ובוש בעקבה, תפסו אותי בפורטוגל. עקבתי אחריהן מחדרי בבית המלון והייתה לי הרגשה שלא הפסדתי שום דבר.
הפרשנים של סקאיי ניוז, סי.אן.אן., בי.בי.סי. ואפילו אלה של אל-ג'זירה, לא היו שונים מהפרשנים שלנו. קרן נויבך, אילנה חסון-נשר, עודד גרנות, סמדר פרי ואחרים, כאילו דיברו מגרונות הפרשנים הזרים. הם דיברו באותו נושא, הסבירו אותו דבר, שאלו אותן שאלות וקיבלו אותן תשובות. הכל זה רק עניין של שפה ובעברית זה נשמע אולי יותר מובן, שכן אצלנו אוהבים לקרוא בין השורות ובין התשובות.
בפורטוגל הייתי בפיסגה משלי: בקונגרס בינלאומי של עיתונאי ספורט מ-67 מדינות. זהו אירוע שנתי המתקיים בכל פעם במדינה אחרת. היחסים של נציגי ישראל עם נציגי המדינות הערביות הם על גבול השפיות. לא נופלים זה בזרועות של האחר ולא מתלהמים יתר על המידה. בקונגרס האחרון ניכרו אותות השיחות של בוש עם הערבים ושל שרון עם אבו מאזן והכיוון היה חיובי.
אחת הבעיות שעימהן מתמודד נציג ישראלי לקונגרס בינלאומי כלשהו - היא מה להביא לאנשי הוועדה המארגנת, לחברים ולידידים ותיקים. עוד סיכה, עוד סמל, עוד משהו משדה הספורט? - כולם עדויים ומעוטרים בסמלים. צריך להמציא משהו חדש. ואז, תוך כדי גילוח של בוקר, נשמעה צעקתי מחדר אמבטיה: "מצאתי!" אשתי לא הבינה בדיוק מה מצאתי, אבל כשהסברתי לה, גילתה קורטוב של הבנה לנושא.
בשידה שליד מיטתי קנה לו אחיזה ספרה של נעמי רגן "בידך אפקיד רוחי", המתאר גילגוליה של חנה נשיא, פליטה ממשפחה יהודית, מאנוסי וממגורשי ספרד ופורטוגל, שהפכה לאחת הנשים העשירות בעולם במאה ה-16 . אשת העסקים, שנודעה מאוחר יותר בשמה דונה גראציה, הייתה בנקאית שגיגלגלה רכוש וכסף רב, ניהלה צי אוניות וסחר בינלאומי מסועף, והייתה מקורבת לחצרות מלכים באירופה.
את עושרה האגדי, את קשריה והשפעתה ברחבי העולם, הקדישה להצלת יהודים ודאגה שנציגי ישראל בתפוצות יקלטו אותם עקב רדיפות הכנסייה הנוצרית והאינקוויזיציה. לבסוף קבעה את משכנה באיסטנבול, בירת הסולטן התורכי המפורסם - סולימן המפואר, שם חייה ומתה כיהודייה גאה, לא לפני שדאגה להקים מחדש את העיר הקדושה טבריה.
מעמודי הספר אל ביתה של דונה גרציה בטבריה הייתה הדרך קצרה. נסעתי לשם, אל הבית שרכשה משפחת אמסלם, וראיתי כיצד הופכים קירות של אבן לאוצר היסטורי יהודי. צביקה סחייק, אוצר המוזיאון הנפתח בביתה של דונה גרציה בטבריה, גילה באזני את רזי המקום ולפני נסיעתי לקונגרס בפורטוגל - ביקשתי מהבעלים, איש התיירות יעקב אמסלם, דיוקנאות של דונה גרציה. זו הייתה המתנה שרציתי להגיש לנציגי כמה מהמדינות שבהן עברה דונה גרציה עד שהגיעה למקום מנוחתה האחרון, בקושטא.
וכך, ביום הסיום של הקונגרס, הענקתי את הדיוקן של דונה גרציה לנציגים שבאו מספרד, פורטוגל, בלגיה, איטליה ותורכיה והוספתי לכך את סיפורה של דונה גרציה. בתמונה ניתן לראות את ראש עיריית פורטו, ד"ר רוי ריו (מימין) וד"ר הרמיניו לאורירו, השר לענייני
נוער וספורט בממשלת פטרטוגל, עם דיוקנה של דונה גראציה.
ולספר את הסיפור במקום שבו הוא התרחש לפני למעלה מחמש מאות שנים - אין לך תענוג גדול מזה.
