ראיתי אותך השבוע במסיבת עיתונאים בבית סוקולוב בתל-אביב חיכית בסבלנות (או שכך נדמה היה לי) עד שהקולגה שלך, איווט ליברמן יסיים את ההרצאה שלו בענייני העולם על הגלגלים, ואז קיבלת אתה את רשות הדיבור.
העין שלך התרוצצה סביב המיקרופונים שהיו פזורים לידך. רצית להיות בטוח שדבריך יועברו לכל מיקרופון ולכל תחנה ולכן ריכזת את כולם באמצע, כיאה לאיש תקשורת מיומן.
דיברתם הרבה בענייני ישראבלוף. רכבת, הפרדה מרשות הנמלים, שפירושה עוד מנכ"ל, עוד ג'ובים, עוד כסף. חשבתי עליכם, על שניכם ועל הלוקשים שאתם מוכרים, אבל בעיקר - התרכזתי בך.
ראיתי אותך השבוע בחליפה כחולה, הדורה, עניבה אדומה, וחשבתי שהעניין שאותו מייצג לא שייך לעולם החליפות ו/או העניבות. הוא מתאים יותר לשפם העבות של עמיר פרץ, האיש שלפני כשנה הצליח לחולל משהו שאיש כבר לא האמין בו. להסדיר את עניין השוואת הקיצבאות לשאירים.
אם אתה לא מבין בדיוק במה מדובר - אסביר. נניח שמישהו קיבל קצבת שאירים, בעקבות מותה של אשתו, בסך 500 שקלים לחודש. לא הרבה, נכון? בא עמיר פרץ ואמר: גם השאיר, זה שנותר, האלמן, צריך לקבל קיצבה דומה וכך היא הוכפלה. אמרנו 500? מעכשיו יהיה 1000 ש"ח לחודש.
השבוע, ב-1 ביולי, קיבלו אנשים את קיצבת השאירים מהמוסדות השונים ונכחו לדעת שחל בה קיצוץ משמעותי. היד שנתנה - היא היד שלקחה. בחזרה ל-500. בירורים טלפוניים היו בוודאי לעשרות ולמאות באותו יום, אך פיות הפקידים היו מנועים מלומר אלא זאת: הקיצוץ בא כתוצאה מהחלטת האוצר.
אני יודע שאני דורך על הרבה מאוד יבלות. אני ידוע שיש קשישים חסרי כל, שיש סל בריאות שאינו אלא פח, אני מודע למצבן של החד הוריות. מודע לכל.
אז אותי, ואת שכמותי, ה-500 ש"ח שגזלת מקיצבת השאירים, אולי לא יפילו. אבל אותך, ביבי, 500 ועוד 500 ועוד 500 - יפילו גם יפילו.
