רק לפני שלוש שנים היה לנו ראש ממשלה ושמו אהוד ברק. גנרל עטור מדליות, מטאור פוליטי שנעלם מהמפה הפוליטית באותה מהירות שבה הוא נכנס. ברק היה חסר את כושר המנהיגות הדרוש להנהיג את המדינה אולם, טיפש הוא לא היה, ואף רחוק מזה.
כיתר אנשי השמאל (או הימין המזויף), סבר ברק כי הדרך לפתרון הסכסוך עם הפלשתינים עוברת דרך פשרה טריטוריאלית, במטרה ליצור מציאות של שתי מדינות לשני עמים, החיות זו לצד זו בשלום.
אם נשים בצד רגע את האמת המרה, כי כל הפרדיגמה הזאת מוטעית מיסודה, וננתח את מהלכיו של ברק להשגת יעדיו, נראה כי הוא פעל בחכמה. ברק הבין היטב כי יש למנוע מהפלשתינים את האפשרות של יישום תוכנית השלבים שעלולה להביא לחורבנה של מדינת ישראל, ולפיכך התעקש בשיחות קמפ-דיויד וטאבה, לשים את כל הסוגיות הקריטיות על השולחן. רצון השיבה, הר הבית, גושי ההתיישבות והעיקרון של "קץ הסכסוך".
ברק עשה משוואה מתמטית פשוטה. אם יסכימו הפלשתינים לוויתור על רצון השיבה, הותרת הר-הבית בידים יהודיות, הותרת גושי ההתיישבות במקומם וחתימה על הסכם בגיבוי אמריקני שמכריז על קץ הסכסוך - הרי שפני הפלשתינים לשלום. אם יסרבו הפלשתינים להצעות של ישראל הרי שפניהם למלחמה ו/או לתוכנית השלבים - באשר ויתור ישראלי בסוגיות אלו יסכן את קיומה מדינת ישראל.
וראה זה פלא, בתשובה להצעותיה מרחיקות הלכת של ישראל, פתחה הרשות הפלשתינית על כל מנגנוני הטרור שלה, במלחמה עקובה מדם כנגד אזרחי ישראל בכל מקום שהם.
אם הייתי פוגש את ברק הייתי אומר לו באנגלית: You proved your point, לא שחלילה ברק רצה בתוצאה כזאת, אולם בפועל הוא חשף עבור הנאיביים שבתוכנו (ולא חסרים כאלו) את פרצופה אמיתי של הרשות הפלשתינית ואת כוונותיה. מהלכיו של ברק הוציאו את האוויר מהבלון של אנשי השמאל, לפחות לזמן מה, עד שנפלו (והפילו אחרים) שוב בחטא של עגל הזהב התורן הקרוי "הפרדה חד-צדדית", אשר ברק עצמו ממוביליו המרכזיים.
אנשי השמאל הקיצוני היו יותר מתוחכמים, הם פשוט הסבירו שברק לא ויתר מספיק ואילו רק היה מוותר עוד קצת… או אז היו הפלשתינים, שטובחים בנו מזה מאה שנה, עוד קודם היותנו למדינה, מוכנים לחיות עמנו בשלום.
ועתה יובן מה כוונתי באומרי, כי שרון גרוע מברק. תוכנית "מפת הדרכים" כוללת בתוכה הקמה של מדינה פלשתינית ריבונית בלב ארצנו עד סוף השנה הנוכחית. אין במפה הזאת כל ויתור פלשתיני. נקודה.
הפלשתינים יכולים לרשום את טרור המתאבדים ברשם הפטנטים הבינלאומי כפטנט רשום, וכמתכון לקבלת מדינה ריבונית על מגש של כסף, בגיבוי אמריקני ובחתימתו האישית של אריאל שרון. את כל זאת השיגו הפלשתינים ללא שהם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית, ללא ויתור על רצון השיבה, ללא הסכמתם להותרת הר-הבית בידים יהודיות ותוך עמידתם על נסיגה ישראלית מלאה לגבולות 67'.
שרון סולל עבור הפלשתינים את הדרך למפה אחרת, מפת השלבים.
מדינה פלשתינית ריבונית, גם אם גבולותיה זמניים, הנה דבר בלתי הפיך. אין תקדים בהיסטוריה המודרנית, וככל הנראה גם לא יהיה, שנשללה ריבונותה של מדינה בגין אי עמידה בהסכם זה או אחר.
מדינה, מעצם הגדרתה, רשאית להקים צבא ולהתחמש כדי להגן על עצמה ואין מי שיוכל למנוע זאת ממנה. הברחות הנשק שביצעה הרשות הפלשתינית עד היום הם כאין וכאפס לעומת כמויות הנשק והאמל"ח שיגיעו בצהרי יום בספינות נושאות את דגל פלשתין, ללא כל אפשרות חוקית מצד ישראל לעצור זאת.
הדיבורים על "מדינה מפורזת" הם מן השפה ולחוץ, וללא כל כיסוי, כי אין חיה כזאת "מדינה מפורזת". ישראל תהיה מנועה מלפעול כנגד הטרור בתוך שטחה של מדינה ריבונית זרה (כפי שהיא לא יכולה לפעול בירדן או מצרים) ללא הכרזת מלחמה כנגדה, מה שיביא אותנו למצב של "כובשים" במחיר של מאות או אלפי חיילים הרוגים.
שדרות, נתיבות, אשקלון, כפר סבא, נתניה ועוד ערים נוספות יהיו בטווח ירי הקטיושות והטילים, שרק ילכו וישתכללו עם משלוחי הנשק הראשונים של המדינה הפלשתינית - עד שערי ישראל יהפכו כולם לערי "קו העימות".
זהו אשר אמרתי, מפת הדרכים מקימה מדינה פלשתינית בלב ארצנו בלא ויתור פלשתיני על מאווייהם הלאומיים להביא לחורבנה של המדינה היהודית. ולמי שעדיין לא הבין מדוע סירבו הפלשתינים להצעות ברק ומדוע פתחו במלחמה נגדנו - התשובה מונחת לפניכם: מפת הדרכים. מדינה פלשתינית ללא ויתור על תוכנית השלבים וללא חתימה על קץ הסכסוך, רצו וקיבלו.
שרון גרוע מברק, כי הוא מוכן לתת לפלשתינים את מה שברק סירב לתת. צאו וראו.