חברת התרופות "אגיס" הודיעה אמש כי בכוונתה לסגור את מפעל "נקה" בפתח תקווה. פעילות הייצור בפתח תקווה תועבר למפעלי החברה בירוחם. לשבעים העובדים בפתח תקווה מציעה החברה לעבוד למפעלי "אגיס - קרליין" בירוחם או לפרוש.
דוברי "אגיס" מסרו לכלי התקשורת המתעניינים כי "אין מנוס ממיזוג פעילות מפעל נקה בפ"ת עם מפעל קרליין בירוחם תוך צמצום עלויות הייצור הקבועות הגבוהות. בשעה שתעשיית ה-LOW TECH נוטשת את ישראל, בחרה "אגיס" להמשיך ולהשקיע באזורי הפיתוח", אמרו דוברי "אגיס" בגאווה.
אלא שדוברי החברה בחרו שלא למסור לציבור כמה עובדות חשובות: ראשית ברור ל"אגיס" כי רוב עובדי החברה הנוכחיים לא יכולים לעבור לירוחם והצעת המעבר לשם היא מגוחכת.
שנית, ברור לגמרי מהו מכרה הזהב הנדל"ני עליו יושב מפעל "נקה" בצומת סגולה בפתח תקווה והרווח העצום ל"אגיס" בתמורה לשיכוני הענק אשר יוקמו, קרוב לוודאי, במקום.
ושאלה הנוגעת לכולנו: כיצד מתאפשר מהלך כזה של חברת "אגיס", שבוע אחד בלבד לאחר שמרכז ההשקעות במשרד התמ"ת אישר לחברת "אגיס" מענק של שמונה מליון דולר מכספי משלם המסים כדי להרחיב את מפעל הייצור ברמת חובב. הרי החוק לעידוד השקעות הון שמסמכותו פועל מרכז ההשקעות קובע במפורש כי החוק נועד "ליצירת מקומות עבודה חדשים"?
כיצד יתכן שמענק נדיב כזה, אינו מותנה באי פיטורם של עובדים?
החוק לעידוד השקעות הון נועד להביא "לחלוקה מתוכננת של האוכלוסייה על פני שטח המדינה". ברגע שמוקמים בנייני ענק על הקרקע המשתחררת במרכז הארץ, איזה סיוע יש בכך לפיזור האוכלוסין? בדיוק להיפך.
דוגמא נוספת מהימים האחרונים: בשל התנגדות של פקידים באגף התקציבים באוצר (על ביצוע החוק לעידוד השקעות הון ממונים שר האוצר ושר התמ"ת יחד. הביצוע בפועל בידי מרכז ההשקעות), נאלץ מנהל מרכז ההשקעות לדחות את הדיון בבקשה להענקת מענק על סך של 70 מיליון שקל לחברה הישראלית למשקאות קלים ("קוקה קולה ישראל"), שבבעלות מוזי ורטהיים.
החברה ביקשה את המענק כדי לסייע לה בהעברת מפעל "קוקה קולה" מבני ברק לאשקלון.
הבקשה של ורטהיים יותר ממוזרה. ראשית, המפעל בבני ברק יושב על שטח יקר ערך מבחינה נדל"נית והרווח הצפוי ל"קוקה קולה" ממעבר זה ברור לחלוטין. שנית, הבקשה של "קוקה קולה" הייתה מראשיתה להעברת המפעל לקריית גת. משרד התעשייה הסכים לכך - כדי לסייע ל-600 מפוטרי מפעל "בגיר" בקריית גת (מפעל שקיבל כספים רבים ממרכז ההשקעות כדי שלא יפטר עובדים, אך במהירה פוטרו העובדים והכסף הלך לבלי שוב).
אך אשקלון היא סיפור אחר - "קוקה קולה" מתעתדת להקים את המפעל החדש על שטח בן 140 דונם (שנרכש על-ידה ממנהל מקרקעי ישראל ללא מכרז ועל-פי הערכת שמאי בלבד), בסמוך למפעל "קרלסברג" השייך לה. מה שיחסוך ל"קוקה קולה" בהוצאות הפיתוח. המפעל אינו עומד כלל בהגדרת החוק המדבר על "שיפור מאזן התשלומים של המדינה על-ידי הקטנת היבוא והגדלת היצוא", משום שהוא מיועד לשוק המקומי בלבד.
תוספת התעסוקה למדינת ישראל כתוצאה מהקמת המפעל תהיה בין 70 ל-100 עובדים חדשים בלבד, משום שמאות עובדי המפעל בבני ברק יפוטרו. אך שר התמ"ת אהוד אולמרט כבר הבטיח את העברת הכסף. מתקדימי העבר ברור כי אין כוח בעולם שיימנע זאת.
דרך אגב מר אולמרט, לפני כחודש פנה אליך איגוד העובדים בטלווזיה ובקולנוע בבקשה שתפעל אצל החברה המרכזית למשקאות לכך שסרט הפרסומת ל"קוקה קולה" יצולם בישראל ולא ברומניה ככוונת החברה. אולי תמורת סכומי העתק הזורמים מכספי הציבור לכיסו של מוזי וורטהיים, יואיל האחרון בהתנייתך, להורות על מתן העבודה לישראלים ולא לרומנים?
דוחות מבקר המדינה חשפו שוב ושוב את הניהול השערורייתי של מרכז ההשקעות. הדוחות מתעדים מיליארדי שקלים מכספי משלם המסים שזרמו ללא תכלית.
בישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה שנערכה לפני כחודש אמר נציג האוצר במרכז ההשקעות: "כשאנו בודקים את כמות הכסף שהושקע במסלול מענקים עבור מפעלים ואת כמות המועסקים שנתקבלו בפועל בגין אותן השקעות, אנחנו מקבלים נתון פנטסטי. מדינת ישראל השקיעה 2 מיליוני שקלים עבור מקום תעסוקה אחד". לקרוא ולא להאמין.
עבור כל מקום עבודה בפועל השקיע מרכז ההשקעות שני מיליוני שקלים. זהו כישלון מוחלט של המרכז ובזבוז נורא של כספי ציבור.
בביקורת של מבקר המדינה נמצא כי מתוך 159 מפעלים שקיבלו סיוע, רק 75 עמדו בתחזית הייצוא. על-פי תחזיות התעסוקה מספר המועסקים היה אמור לגדול במפעלים אלו ב-7000. בפועל גדל מספרם ב-524 בלבד.
בדיקות מבקר המדינה העלו כי במקרים רבים המרכז לא ביצע את הבדיקות הכלכליות הדרושות לפני הענקת המענק. לא דאג לקבל את האישורים הנדרשים למפעלים שאישר. תוכניות השיווק שהוגשו למרכז היו לעיתים מופרכות ולא בוצעו בפועל, מבלי שמרכז ההשקעות היה אפילו מודע לכך. מפעלים שלא עמדו בתוכניותיהם המוצהרות לא נדרשו להחזיר את הכספים שקבלו מהמדינה. פעמים רבות מדי שמשו כספי המדינה לכיסוי חובות של חברות מפסידות. ערבויות מדינה ניתנו ללא בטחונות נאותים ולמדינה נגרמו הוצאות עצומות על מימושם.
מבקר המדינה ממליץ בסיכום הפרק: "מן הראוי שמשרד האוצר ומשרד התמ"ת יזרזו את עבודת הוועדה שנועדה לבחון את אמצעי התמיכה בהשקעות הון בישראל". בשנים האחרונות הוקמו ועדות האמורות להציע שינוי בחוק המיושן לעידוד השקעות הון שנחקק לפני 44 שנים, אך הן כמעט ולא התכנסו. מנכ"ל משרד התמ"ת הבטיח כי החוק יעודכן עד אמצע השנה הבאה.
זו אכן הבטחה מבורכת, אולם נסיון העבר עם המרכז להשקעות מוכיח לדעתי, כי השיטה המסואבת והרשלנית בה מטפלים הגורמים הפוליטיים בכספי המרכז, מבטלת את התועלת בקיומו.
הצעת חוק מעניינת הוגשה לאחרונה על-ידי חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס המכהן גם כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה. ח"כ כהן מציע להוריד את שיעור מס החברות באזורים השרויים במצוקה כלכלית קשה. המימון להורדת שיעורי המס יגיע מביטול החוק לעידוד השקעות הון שעלותו נאמדת בידי האוצר בשלושה מיליארד שקל בשנה. כך תמנע העדפת מקורבים - הפניית כספי מדינה לאנשי עסקים המקורבים לשלטון.
ללא שום ספק ראוי לבדוק גם חלופות נוספות להצעתו של ח"כ כהן, אולם את מרכז ההשקעות ראוי לסגור ומהר ככל האפשר. שום דבר טוב כבר לא ייצא משם…
