בדיון שהתקיים באולפן "פופוליטיקה" בערוץ הראשון ביום שלישי (15.7.03), התארח היחצ"ן מר רני רהב. הסתבר כי רהב הוזמן על-ידי דן מרגלית להגן על כבודם של עשירי המדינה, שחלקם נמנים על לקוחותיו. הדיון עצמו וחברי הפאנל הוזמנו בעניין מחאת החד-הוריות.
מקצוע יחסי הציבור הוא מקצוע שבעצמו זקוק ליחסי ציבור. מסתבר כי רעבתנותו של רהב ליחסי ציבור אישיים ככלב השמירה המגונן על קבוצת העשירים מפני התקפות תקשורתיות, היא למעשה הסיבה להגעתו של רהב לתכנית. וזאת על-מנת להצהיר בשם העשירים: אל תלכלכו אותנו אנשי חוג האלפיון העליון שאני, רני רהב, מבקש להשיג את קרבתם על-ידי הצגת עמדותיהם בפני הצופים. רהב למעשה מנסה להציל את כבודם של העשירים ובדרך זו להשיג לעצמו כבוד.
בסיום מחזור של טירונות, עושים המפקדים לחיילים הצגת פנטומימה שבה הם מדגימים את הדבר הבא: קצין אחד מתכופף וארבעה קצינים מנסים למשוך אותו מאחור ולא מצליחים. אח"כ שואלים הקצינים את החיילים מי יודע במה מדובר. התשובה, מגלים הקצינים, היא ארבעה בריונים לא יצליחו למשוך לשון שתקועה עמוק בתחת של מישהו (דוגמא לאיך נראה אדם לקקן).
לא נראה לי שיהיה אפשר למשוך את הלשון של רני רהב מהאחוריים של העשירים: ההתחנפות, ההתלקקות גרמו לי לחוסר נחת, בעיקר כיוון שהדיון לא עסק בעולמם של העשירים, אלה בעולמם של קבוצות האוכלוסיה החלשות בחברה הישראלית, דבר שספק רב אם רהב יודע דבר או חצי דבר על מושגיו. אך מנגד אפשר להבין מדוע רהב היה שם עם הלשון בחוץ.
ייתכן מאוד שרהב בא למנוע מויקי כנפו וחברותיה להרוס לו את הדימוי הנוצץ והפלצני לטעמי. הם רק מקלקלים לו את החגיגה, את אווירת הקוקטלים והשמפניות, ובדרך זו מקלקלים לו גם את הפרנסה. שהרי אם סדר היום בתקשורת תפוס בנושא מסוים, וחשוב כמו כנפו וחברותיה, איך יוכל רהב למכור לנו עוד מוצר יוקרתי של אסם, או רשת מלונות דן או את בנק הפועלים באווירת יחסי ציבור נוצצת. אפשר להניח שבתפיסה של רהב זה הורס את החגיגה, ורהב ועובדיו מקבלים פחות שטח בתקשורת לעניינים "החשובים" שהם מעוניינים לקדם עבור לקוחותיהם. ואולי מצב הרוח גם ירוד בקרב העם ואין חשק לעשות "שופינג".
מהי צביעות? ההגדרה המדויקת (מן הגמרא) של צביעות היא כאשר אדם עושה מעשים רעים ואומר לאחרים תעשו מעשים טובים, כאשר אדם מטיף לסובלנות ולפיוס ומנגד פועל בהנהגה של סכסוך בין הסובבים אותו. אם כך, כיצד אפשר להסביר שרהב ישב באולפן והחל להטיף על רמת שיח סובלנית בין הנוכחים, ומנגד, הקיז דם וסכסכנות בין היושבים באולפן תוך שהוא מחלק ציונים לנוכחים מי הטוב ומי הרע ומי יכול ללמוד ממי. לא נותר לי אלא לומר את עמדתי האישית והנוחה אשר אינה גורמת לי למצמץ שאולי מחר אתחרט.
האיש הזה, ששמו רני רהב, הוא צבוע אשר התפלח לדיון באולפן בהסוואה של אדם המבין עניין, תוך שהוא מביך את כל הנוכחים בעצם היותו נוכח באולפן.
הייתי שמח להזמין את רני רהב לפאנל מרואיינים בפני 50 איש הדן לעומק בנושאי העשירים והעניים בישראל. נכון, כישורי מלצרות יש לו, אז אם הוא לא ירצה ליטול חלק כמרואיין. ואני בטוח שלא, שהרי אם אין טלוויזיה בסביבה, למה שיופיע? אז אולי לפחות נרגיש את תרומתו כמלצר האחראי לאספקה השוטפת של מים מהברז ועוגת סולת פשוטה לאורחים ולמרואיינים, מוותרים על הקוואיר שאינה משבחת את חוכמת האדם.
ומילה אחרונה לסיום, אינני מי יודע מי מינה את רהב לדוברם של העשירים במדינה, ואני בטוח שיש בינהם, כולל אריסון, שנעו בכיסא באותה מידת אי נוחות שאני נעתי. אני משער לעצמי מה היתה תגובתם: "עזוב אותנו בשקט, מר רהב, עשה את העבודה בשקט בין הקלעים, כתוב קומוניקטים והישאר צנוע. אם הלשון שלך, כבר בפנים לפחות תשמור על עצמך שגם האף לא יכנס, ואז תאשים את כנפו וחברותיה שגם אוויר לנשום אין לך בגללם".
דרך אגב, מר רהב: למה שלא תיקח לך יועץ תקשורת שילמד אותך מה נכון להגיד ומה לא. המורה הראשון בעולם לימד את עצמו, ואני משוכנע שהעצה שלי תחסוך לך הרבה פאדיחות מיותרות לפני שהופעתך הבאה בטלוויזיה כדוברם של העשירים יביאו לפיטוריך על שביישת את לקוחותיך בפני אנשים צנועים.
אם זו דרך עבודתך, אין לי ספק כי לקוחותייך נהנים מאדם מגוון מאוד. בהתחלה אתה רומס להם את הביטחון, ולאחר מכן אומר להם בוא נשקם את הדימוי שלכם בתקשורת ורץ לטלוויזיה. אתה יודע מה? גם זו שיטה, רק שמעכשיו היא לא אפקטיבית, כי זו סופה של כל שיטה זולה ודמגוגית, להתגלות ובדרך זו להתחסל.
_______________
הכותב עוסק ביחסי ציבור מזה 8 שנים ועמדותיו להלן מובאות במסגרת חופש הביטוי כאזרח ולא כאיש מקצוע.