כבוד היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אליקים רובינשטיין: אל תתרשם ואל תיחת מהתקפה הציבורית המרוכזת עליך על פרקליטת המדינה והפרקליטות, בשל עמדתך והחלטותיך בנושאים ציבוריים עדינים רגישים ומעוררי מחלוקת. עליך לפעול לפי מצפונך המשפטי ועקרונותיו - לא לכופפם, להגמישן ולשנותם.
ביקורתו של פרופ' מרדכי קרמניצר, נשיא מועצת העתונות, מחוזקת ע"י פרופ' ירון האזרחי, בגיבוי העיתונאי מרדכי גילת, אינה גישה משפטית טהורה אלא פוליטית גרידא.
כפי שמוכיחה הטענה בדבר ההמלצה לבטל את כתב האישום נגד הגב' ליאורה גלט-ברקוביץ - פרקליטה בכירה שהעזה, בשל נימוקים פוליטיים, ותוך רצון לשבש מהלכים דמוקרטיים, להפיל שלטון. קשירת מעשיה הפסולים של הפרקליטה לטענות כנגד זכות השתיקה של בני שרון בעבר ובהווה - מצביעה על התייחסות ציבורית לא אוביקטיבית לסוגיה, אלא על נימה של תפיסת עולם שונה, המנסה לכפות את תפיסתה האידיאולוגית, תוך כיפוף ואינוס של עקרונות משפט מושרשים בדמוקרטיות נאורות.
"זכות השתיקה" - היא זכות קונסטיטוציונית המדגישה את עיקרון החפות. בנושא זה, הנני מפנה את המתלבטים לספרו והרצאותיו של כב' נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מיכה לינדנשטראוס, על חזקת החפות בישראל ובארה"ב. ממנו עולה, כי נושא חזקת החפות עדיין לא נקלט ולא נשתרש בתפיסה המשפטית בארץ, לא במשטרה וגם לא בצורה ראויה במערכת המשפטית לרבות בתי המשפט.
ביקורת ציבורית, מחאה ציבורית, היא ראויה ולגיטימית, וגם אני לא פעם עשיתי זאת בתקיפות ראויה כשהדבר נראה לי חיוני.
אסור לשכוח, גלעד שרון, למרות היותו הבן של ראש הממשלה, הוא קודם כל אזרח ישראל עם כל הזכויות והחובות. העובדה שפעל בנושא של סיריל קרן, שיש לו השלכה גם על אביו ראש הממשלה - אינה הופכת אותו לאיש ציבור, בוודאי לא לפה של ראש הממשלה ולא לזרוע הארוכה או הקצרה של אביו.
כדאי אולי להבהיר, כי למעשה רוב הציבור העובד או המחזיק במשרה בעלת השפעה - הוא זרועו הארוכה של מישהו כמו מנכ"ל בחברה, של הבעלים ובעלי המניות, מנכ"ל אוניברסיטה של הסינט וחבר הנאמנים וכו'. האם נמנע מהם בשל כך את זכות השתיקה.
כמובן, שניתן לפעול בדרך חוקית וציבורית לביטול "זכות השתיקה" בכלל. אבל אז רצוי, וכדאי, לשנות את כל השיטה המשפטית האנגלו-סכסית הנהוגה אצלנו. ותחילה מומלץ להשפיע על ארה"ב לבטל את התיקון ה-5 לחוקה המקנה לכל אזרח (כולל המאפיונרים הגדולים) את הזכות לא לענות על שאלות שעלולות להפליל אותם.
ובאשר לגב' גלאט-ברקוביץ - לכרוך אותה לסיפור בטענה של זכות הציבור לדעת - הוא בבחינת הכנסת עז כדי להגיע לבקשה על ביטול כתב אישום על מעשה חריג פסול פוגע ביסודות האמון הציבורי בפרקליטות ועובדיו והאתיקה המקצועית.
יתירה מזאת, צא וחשוב, מה יקרה אם כל פרקליט או קצין משטרה שבמסגרת עבודתו מחזיק במידע או מסמך שיש בו כדי ליצור הד ציבורי, כותרות ענק בעתונים, או להשפיע על הליך דמוקרטי - ויתן לכך פרסום על-דעת עצמו בשל שיקולים אידיאולוגיים, פוליטיים, אישיים, נקמנות, פרסומת וכו'. עד אנא נגיע - לאנרכיה משפטית וציבורית.
האם כל זאת בשל הטענה של זכות הציבור לדעת - שתקבע ע"י אדם המונע במניעים לא רציונליים. גם לזכות הציבור לדעת - יש גבולות, יש קוים אדומים ועת לכל פרסום.
האם פרופ' קרמניצר, שהיה בעברו איש הפרקליטות הצבאית ושופט צבאי - הדליף מידע ומסמכים הסודיים שהגיעו לידיעתו במסגרת תפקידו? ככל הידוע לי, לא. ובצדק. האם סניגורה של גב' גלאט-ברקוביץ שהיה מבכירי הפרקליטות ואחד העוזרים של פרקליטת המדינה גב' עדנה ארבל, משך שנים רבות, הדליף מסמכים ומידע בעל חשיבות לעיתונות בשל דעותיו ותחושותיו האישיות? לא, בשל אותם קודים מקצועיים ואתיים אותם קיבל על עצמו כאשר הפך לפרקליט ועובד מדינה.
כך, שאם שני הפרופסורים הנכבדים מרדכי קרמניצר וירון האזרחי ממליצים ולוחצים על ביטול כתב האישום של גלט-ברקוביץ, לא טובת האינטרס הציבורי בגרונם, אלא רצונם בהתפטרותו או נפילתו של שרון - מטעמים פוליטיים - וזה רבותי פסול.
_________________
- הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.
