משום מה אוהבים היהודים בישראל להשתמש במילים ובביטויים ערבים. אם מתוך חיקוי או מתוך התבטלות. כך יקדימו פני חבר ב"אהלן" במקום "שלום", וכך משתמשים בעת האחרונה בשני ביטויים משמעותיים: "אינתיפאדה" ו"הודנא".
שימוש במונחים שהרחוב הערבי מבין היטב ואילו אנחנו מתברברים בהזיות.
הרחוב הערבי גאה בכך שהיהודים כולל התקשורת מכנה את המלחמה הנוכחית "אינתיפדת אל-אקצה", מפני שהמשמעות לגבם שזו התקוממות ומלחמת שחרור, ואילו אנחנו שלא מוכנים להודות בפה מלא שאנחנו כבר קרוב ל-3 שנים במלחמה, משתמשים באותו מונח.
כך גם אימצנו את המונח "הודנא" ובה בשעה שאנחנו מתרגמים את המילה כ"הפסקת אש" ואחרינו כך גם העולם כולו, הרי שהמוסלמים מבינים היטב מהי "הודנא".
אצלנו יש פרשנים שמפליגים בשבח עצמי ומסבירים שבגלל עוצמתנו הצלחנו לכפות על הערבים הפסקת אש, כי הנה גם הארגונים הקיצונים כמו החמאס והג'יהאד האסלאמי הסכימו להודנא.
אצלנו מנסים להשכיח או לא להתעמק במשמעות האמיתית וכך אנחנו ניזוקים הן באשליה עצמית והן באי התכוננות למה שעלול ליפול עלינו כרעם ביום בהיר.
בשעה שכולם מתמוגגים ובתקשורת חוגגים "שלושים" להודנא, ממשיכים הערבים לפגוע בנו והחייל אולג שייחט הי"ד מצטרף לרשימה ארוכה של "קורבנות שלום" ו"קורבנות הודנא". כך הפכנו, אנו הישראלים, לפריירים של ההודנא.
מהי "הודנא"?: "הודנא" היא מושג דתי מראשית האיסלאם בה מותר וצריך לבקש שביתת נשק, במלחמת ג'יהאד בכופרים, כאשר המלחמה משתבשת ויש צורך להתארגן מחדש להמשך המאבק. ה"הודנא" מוגבלת בזמן ומותר להפר אותה כאשר הזמן מתאים והאויב נחלש. על ה"הודנא" יכול להכריז רק מנהיג הכוחות המוסלמים כלפי אנשיו שכן אין לצפות מהזר והאויב שיסכים לתת לצבא האיסלאם מנוחה להתארגנות והרשאה מראש לחדש את המלחמה במועד אחר ונוח ללוחמי הג'יהאד.
כך נהג מוחמד שכרת "הודנא" עם שבט קורייש והפר אותה כשהרגיש שהוא חזק מספיק כדי להשמיד את קורייש.
מוזר שממשלת ישראל שלרשותה קיים מאגר החוקרים והמומחים הטוב בעולם בתחום מחקר האיסלאם הסכימה ל"הודנא" ולא דרשה מונח מדיני מודרני, שאינו דתי ופחות טעון ברמזים לעתיד והמשמש את הלשון המדינית הערבית: "וואקף איטאליק אל נאר" - הפסקת אש. מושג שמדבר על הפסקת אש לקראת משא-ומתן שוודאי רצוי לכולנו. האם לא היה מקום לחשוד בטוהר כוונותיהם של אלו שהציעו לנו דווקא את המושג הטעון "הודנא"?
הרשו לי לצטט קטעים מהמסמך שהוציאו החמאס והג'יהאד האיסלאמי בהתייחסם ל'הודנא': "יוזמה להשהיית הפעולות הצבאיות נגד האויב הציוני לשלושה חודשים... בשם אללה הרחום והחנון.. לשם ביצור עמדתנו הלאומית.. מתוך הדגשת זכות ההתנגדות.. עד לסיום הכיבוש הציוני.. זאת תמורת התנאים הבאים:
1.) ההפסקה המיידית של כל דרכי התוקפנות הישראלית.. בכללן פלישות, הרס, סגרים ומצור.. כולל הסרה של המצור המוטל על הנשיא עראפת.. התנקשות באישים ומעשי הטבח בהמונים וכל פעולות המעצר והגירוש..
2.) שחרור כל האסירים והעצירים, הפלשתינים והערבים.. ללא סייג וללא תנאי וחזרתם לבתיהם.. במצב שבו האויב לא יענה.. הרי שאנו נראה עצמנו משוחררים מהיוזמה.." אללה אכבר והניצחון לעמנו ואומתנו.."
אנחנו שציפינו שהמנהיגות הפוליטית והצבאית שלנו תחליף את הדיסקט אחרי שנים של דם והרס מדינת ישראל - מאז הסכם אוסלו - שוב רואים את הדיסקט הישן חוזר למוחות.
איך שוב אנחנו הופכים לפריירים של העולם בכלל והמוסלמים בפרט?
הם - המדינאים ו"גורמי הביטחון הבכירים" שוב ימכרו לעם ישראל המוכה את הסחורה החבוטה שכל אשר נאמר אצל הערבים זוהי רטוריקה לצרכים פנימיים.
אלה שעדיין מעיזים להתריע על התארגנות בארגוני הטרור, על ייצור מסיבי של טילי קאסם ופצצות מרגמה, על ליכוד שורות, על תכנונים של פיגועי רצח, את אלה יצניעו. אם יהיו קצינים שיעזו "לקלקל" את חגיגת "השלום" הממשמש ובא אותם ירחיקו מעין הציבור. אנחנו נצפה רק באלה - כמו עמיתיהם מימי אוסלו העליזים - שמשוחחים עם "עמיתיהם הפלשתינים" את אלה שמתחבקים עם הדחלנים הראג'ובים ומנהיגי טרור אחרים.
ואם נשאל איך זה שאבו מאזן לא מפרק את ארגוני הטרור ואת תשתיות הרצח כפי שמתחייב מ"מפת הדרכים" נקבל תשובה מתואמת הן מהפלשתינים והן מהמנהיגות הפוליטית והביטחונית, שווירוס הדיסקט הישן פשה שוב במוחם, והם יגיבו כך: "מה, אתם רוצים פיגועים? הרוגים? תניחו למצב כמו שהוא לטובתכם שלכם. הרי יש שקט ,לא?"
והעם בישראל שהוכה בשנים האחרונות בפיגועי תופת, במעשי טבח עם נרצחים במספרים גבוהים, "יספוג" את מעשי הרצח במספרים "קטנים", את ה"כמעט" פיגוע, את הפצועים מדקירות סכינים. כי מערכת שטיפת המוח תפמפם ותאמר: "לזכות בשלום צריך להקריב קורבנות, להמשיך ולשחרר רוצחים ולחזק את המנהיגות הערבית.
עד מתי נהיה הפריירים של המזרח התיכון?
מתי נבין את המשמעות האמיתית של דברי הערבים שמשתמשים במונחים ערביים מלאי רמזים, הם מבינים לקראת מה הם חותרים, רק אנחנו מתרגמים אותם בבורות ובאשליה עצמית.
כדאי שנזכור בעניין זה את דבריו של ח"כ הערבי עבד אל מאליק דאהאמשה שהתארח בטלוויזיה הפלשתינית וכך אמר: "אנחנו מגזימים כאשר אנחנו אמרים 'שלום' ... על מה שאנחנו באמת מדברים זה 'הודנא'" (השתתף בתכנית שיחות עם מאזינים בטלוויזיה הפלשתינית, ב-1 בספטמבר 2000).
אנחנו הפריירים לא הבנו את המשמעות אז ולמרות מאות הנרצחים כנראה גם לא מבינים את המשמעות היום.
צריך להתעורר ומהר, צריך לעצור את הדהירה במדרון אל האבדון.