עמי דור-און מתרשם שאליקים רובינשטיין הוא אדם ש"תמים פועלו". יש לי כבוד רב לעמי עוד מהימים שהיה עיתונאי ועורך מגזין באחד העיתונים בישראל, וכדובר בחברה כלכלית גדולה, אך איני מסכים ולו למילת שבח אחת שכתב על אליקים, ונימוקי עמי.
את המגעים שלי עם אליקים, צברתי בעיקר בשנים 1996-2001. בשנים אלה הובלתי את המאבק הציבורי לביטול מס רכוש, כיו"ר עמותת נמר - נפגעי מס רכוש. במסגרת המאבק, נמר ניהלה באופן ישיר או באמצעות חבריה, 12 עתירות לבג"צ כנגד עוולות קשות של המדינה, שהתעללה ללא רחם בנישומי המס. את מרביתן ניסחתי בעצמי וייצגתי את העמותה בדיונים.
שש מהעתירות הוגשו ישירות נגד משרד המשפטים ו/או היועמ"ש, כך שהקשר שלי עם רובינשטיין וארבל אינו בגדר "מעקב אחר פעולתו" כמו הניסיון של דור-און, אלא מגע ישיר עם נשוא הכתבה ועם שלוחיו, והאמת היא פשוט בלתי נסבלת.
עם הקמת עמותת נמר בשנת 96', החלו חבריה להמציא נתוני שומות, ובאמצעותם הוכח מעל לכל ספק, כי פקידי מס רכוש סיפקו שומות פיקטיוויות על-פי מיטב היכולת במקום על-פי החוק. מדהים, לא?! מה זאת אם לא מערכת הונאה כהגדרתה, כנגד אזרחים קשי יום, קשישים ואלמנות?
ממצאים אלה, קיבלו אישוש בדוח מבקר המדינה 46, דוח ועדת גבאי (אפריל 97), פס"ד בבג"צ 7855/96, עדויות בוועדות כנסת ועוד. עם הממצאים, פנתה נמר ליועמ"ש ולפרקליטות. האדם הסביר מצפה שהיועמ"ש יפעל לאכוף את החוק על רשויות השלטון, אך מסתבר שהאדם הסביר הוא פשוט אדם תמים. האיש, לשכתו ומח' הבג"צים בפרקליטות, סייעו למס רכוש להמשיך בגביית מיסים פיקטיביים, גוננו על השיטה בבג"צ והם שאיפשרו למעשה את המשך הוצאת הכספים במירמה.
השיא הגיע בשנים 99'-97', שבהן מחירי הקרקעות צנחו בעשרות אחוזים. למרות שהשומות נגזרות משווי הקרקע, הן לא קטנו ולהערכתנו הוצאו בשנים אלה כמיליארד שקלים במירמה באמצעות שומות פיקטיביות, ואין זה הכל.
ב-1997, נמר עתרה לבג"צ (7152/97) כנגד המתרחש בוועדות הערר למס רכוש. בעתירה הוצגו ראיות כי בוועדות אלה מכהנים חברים שנבחרו על-ידי אנשי מס רכוש (!), משתפים פעולה עם הפקידים, מייצגים בפניהם את לקוחותיהם (שוחד כהגדרתו בחוק העונשין) וייתכן ששעה לפני או אחרי הדיון בוועדה, היו הפקידים נפגשים לשיחת עבודה עם חברי הוועדות.
כאשר מחלקת הבג"צים בפרקליטות בחנה את הממצאים בעתירה, היא פנתה ליועמ"ש והודיעה לו שאינה מסוגלת לגונן בבג"צ על המתרחש בוועדות הערר. פנייתם נענתה בשלילה והם חוייבו לייצג את המדינה בעל כורחם.
בשלב זה, מגיע קטע שראוי להגדרה "לא יאומן". מסתבר שגם בג"צ לא יכול היה להתעלם מהממצאים, והורה בפס"ד למנות בתוך שלושה חודשים חברים לוועדות הערר כך שיימנעו ניגודי העניינים. אבל... בתום המועד, נשלחה אלי מלישכת היועמ"ש הודעה בכתב (!), שהוחלט שלא לקיים את פסק הדין. בעקבות סירובו, הוגשה לבג"צ עתירה נוספת (6895/99).
האם היועמ"ש נסוג? לא ולא! האיש פנה לגונן על החלטתו באמצעות מתיחת ביקורת על הגיונו של פסק-הדין. צעד זה היה מרחיק לכת גם בעיני בג"צ והוצא נגדו צו-על-תנאי על-ידי הנשיא ברק, לנמק מדוע לא יבטל את החלטתו, שלא לקיים את פסה"ד בבג"צ 7152/97.
לדעתי, לא רק בעולם המערבי אין צע"ת מסוג זה, אלא גם במדינות נוסח ניגריה. העתירה הסתיימה לבסוף בהחלפת עשרות חברי ועדות ערר ולמעשה, היה זה רה-ארגון ראשון מסוגו במשרד המשפטים.
היועמ"ש גם אחראי באופן שיטתי וקבוע לשיבוש הליכי משפט. בס"ה נמר החליפה כ-70 כתבי טענות (וברשותי עוד כמה מאות התכתבויות). מצאתי שכמעט בכולם ללא יוצא מהכלל, מצגי הפרקליטות לבג"צ לוקים החל ב"טעות" וכלה בנתונים כוזבים במטרה לשבש הליכי משפט. אחת העתירות (7634/98) נמחקה עקב מצג כוזב, אך לאחר שהשגתי את נתוני האמת, העתירה נדונה מחדש ונמר זכתה.
מספר פעמים פניתי בתלונות מנומקות כנגד התופעה, אך מי בודק תלונות נגד פרקליטים? להיפך, במקרים מסוימים ובהם החליטה לשכת עורכי הדין להעמיד פרקליטים לדין משמעתי, היועמ"ש פעל למנוע את ההליך.
מכל הנ"ל עולה, כי היועמ"ש סירב במקרים המתוארים לעיל לאכוף את החוק ולמלא את תפקידו. זו הסיבה שאנוכי, כאזרח, נאלצתי לצאת למאבק בשומות פיקטיביות, ניגודי עניינים בוועדות ערר, שיבוש הליכי משפט לבג"צ, סירוב לקיים פסק-דין ועוד.
מכל הנ"ל עולה, כי היועץ המשפטי לממשלה הזה, האיש ש"תמים פועלו", סייע בעין לביצוע מעשי נבלה - הונאה של אזרחים וקשישים בהיקפים של עשרות ומאות אלפי שקלים למשפחה - ועשה כל שביכולתו, לשמר עיוותים קשים בעשיית הצדק, כדי שהשיטה תימשך.
מכל הנ"ל עולה, כי "אדם" זה הוא בבחינת משענת קנה רצוץ וסיר סדוק שאינו מחזיק את התכולה, וכשמדובר בשמירה על האינטרס הציבורי, יש ללמוד על כוונותיו העתידיות מתוך מעשיו הקודמים, ולהסיק כיצד ינהג כשופט עליון. הרי אין כל סיבה להניח שכשופט עליון, הוא יהפוך באחת את עורו ויעניק לאזרח הגנה מפני עוולות שמבצעת המדינה.
ואסיים בקוריוז משעשע. לאחר פרסום דוח מבקר המדינה 46, המאשר שהשומות אינן תואמות את שווי הקרקעות, דרשתי שייפתחו בחקירה פלילית כנגד נציב מס הכנסה וסגנו למיסוי מקרקעין. בעקבות דרישה זו, הגישה נגדי הפרקליטות שתי תלונות בגין העלבת עובד ציבור, ופעמיים נחקרתי במשטרה תחת אזהרה, כך שאין זה מדויק שאיש לא נחקר בפרשת השומות הפיקטיביות. אשר על כן, ביום שרובינשטיין יבחר לעליון, תהיה זו סיבה טובה לדעתי להכריז על יום אבל לאומי בלוויית צפירה.
