לפני מספר ימים אמר לי חבר כי הוא ואישתו החליטו למרות הקשיים לעבור ולגור במאחז "מיגרון" וזוהי בעיני טעות קשה.
אך טרם אעמוד על הטעמים אומר במפורש את הדבר הבא: אני איש ימין מובהק המאמין שרק מדינה יהודית צריכה להתקיים בארץ ישראל המערבית, אבל אין לכך קשר להתנגדותי לפרוגראמה המרכזת את מירב ומיטב האנרגיות הלאומיות והפרטיות במפעל ההתנחלויות.
הטעות:
כשהחל מפעל ההתנחלויות אמר הרב עדין שטיינזלץ שליט"א למתנחלים כי הם הולכים ליישב גבעות ריקות ובכך מפקירים את משימת הפיתוח התרבותי של העם היהודי שבארץ ישראל.
כל-כך פשוט ,ולראייה: בד בבד עם התפתחות מפעל זה חלה הידרדרות עצומה בתרבות.
ההסטוריונים החדשים, קריסת מערכת החינוך הממלכתית ,אובדן ערכי המשפחה ,עלייה בצריכת סמים ולא פחות חשוב:הידרדרות כלכלית שהפכה את ישראל למדינת חסות אמריקאית המתקשה ליצור עצמאות מדינית וביטחונית.
ועוד, בעוד שבגוש עציון, בבית אל ובעופרה נהנים מריכוז גבוה של אוכלוסייה איכותית, ממערכת חינוך מושקעת וברמה גבוהה ומהקלות כלכליות משמעותיות הרי שעיר הבירה של ישראל, ירושלים, הופכת למדינת עולם שלישי בעלת אוכלוסייה חלשה ומתרוששת.
ואם נסתכל בנתונים נראה שבירושלים המצב הביטחוני קשה לאין שיעור מבכל מקום אחר.
ואתמצת את עיקר טענתי כך: האם מוצדק שבניה האיכותיים והאידיאליסטים של האומה יתרכזו בישובים קטנים ואחידים ויותירו את רובו של העם מאחוריהם לאנחות?
האם מוצדק כי האומה תשקיע בהתיישבות ביש"ע את מירב האנרגיות ותזניח את הממדים האחרים שלה ,כמו:חינוך, כלכלה ועוד?
האם זה הוגן להניח לרובה של האומה לא לזכות בקירבתם המסייעת של מיטב בניה?
האם התרכזות בישובים כאלה לא הופכת את עם ישראל מחולק ומפורד?
דומני כי המחיר שהאומה משלמת עבור מפעל זה הוא כבד מדי.
את המפעל הזה יש לקיים בתחום יכולותיה של המדינה לקיים ממדים אחרים של עוצמה לאומית ולא להותיר מפעל זה בידיה של קבוצה קטנה שלא קיבלה את הסמכות מן האומה.
אדגיש שוב: אני איש ימין מובהק ומוצק שלא מוכן לפנות יהודי אחד מביתו ולא מקבל בשום פנים ואופן קיומה של איזו ישות מדינית שלא תהיה בין הירדן לים.
אני רק חושב שבראייה ממלכתית של עתיד העם היהודי יש לרכז מאמץ בפיתוחם וטיפוחם של נתניה, חדרה, ירושלים, החינוך הציוני, גיור מאסיבי של עולים גויים, עצמאות כלכלית ועוד.
במובן מסויים מפעל ההתנחלות של אוכלוסיית ה"כיפות הסרוגות" גורם במובנים רבים נזק להתפתחותה של האומה ויש בו אף מימד של אגואיזם המייצר "ישובי איכות" עבור קבוצה קטנה וזאת במחיר הכבד שצויין לעיל.
ירושלים בירתנו שהופכת לעיר עוני של עולם שלישי, תל אביב שמאבדת את יהדותה וקריסת מערכות בסיסיות המקיימות חברה בריאה הם היעדים להשקעת מיטב האנרגיות והאנשים הטובים של האומה בעת הזאת.