תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הוא תפקיד בעל כוח, עוצמה, השפעה, החלטות גורליות וקשות בצמתי ויכוח אידיאולוגי, משפטי, חברתי, כלכלי, מדיני - אך מעל לכל כפוי טובה.
התפקיד קשה מבחינה פיזית ונפשית, ובולע אותך כליל, ללא יום לילה חגים ומועדים - ולמרות הכל תמיד ימצאו מועמדים לתפקיד בשל כל הסגולות והיחוס שפורטו לעיל.
העבודה, שרובינשטיין הותקף מכל הכיוונים, מימין ומשמאל, חרדים וחילוניים אקדמיה ופרשני משפט מצביעה שהשתדל להיות אובייקטיבי ונאמן למצפונו האישי המקצועי משפטי ומאידך שלא תמיד חתך במהירות, באומץ לב משפטי - כאשר התלבטות היא דבר חיובי, אך הסיסנות, בחיית החלטות, משיכת זמן ועיכובים - פוגעים בתוצאה, נותנים הרגשה שהצדק לא נעשה ולא נראה מיד - ומצביעים על חיפוש של "שביל הזהב" שבעיני רבים הוא פתרון אידיאלי ובעיני אחרים גורם נזק ופגיעה בנושא ובתדמית המחליט.
במהלך כהונתו הארוכה נזקק רובינשטיין להחליט בנושאים רבים, קובעי גורלות וקריירות פוליטיות ושלטוניות כמו, חקירת נשיא המדינה עזר ויצמן, ברק, נתניהו, שרון, אריה דרעי, צחי הנגבי, יצחק מרדכי, הרב עובדיה, רבני יש"ע, ח"כים מכל המפלגות ועוד רבים חשובים וחשובים פחות.
בכל החקירות האלה, בלט בלחימתו העיקשת על שלטון החוק וכיבודו - ולמרות שסגר חלק גדול מהתיקים בשל נמוקים משפטיים מובהקים כמו תשתית ראייתית לא מספקת, הקושי להוכיח "כוונה פלילית" (עליה כתבתי במקום אחר), הליכה בעקבות החלטות בג"צ ובית משפט לערעורים - העבירו עליו, חכמי משפט ופרשנים כמו גם פוליטיקאים ואנשי ציבור, ביקורת נוקבת ולוהטת שממנה ניתן היה להבין שהחלטותיו נגועות בנימה אישית אידיאולוגית השואבת מתפיסת עולמו כיהודי דתי לאומי.
במקרים רבים ופרשנות מעין זו גרמה לו עוול אישי ומקצועי והרי מספר דוגמאות בולטות ובודדות: סגירת תיק החקירה בפרשת בראון חברון והמתנות של נתניהו. מיד עם סיום חקירת הפרשה של המתנות ניתן היה להעריך כמעט בוודאות מוחלטת, שהתיק מבחינה פלילית, לא מבוסס, ללא ראיות ברורות, ו"עד המדינה" מר עמדי לא אמין ולא ניתן להסתמך עליו - אפילו לביצוע הובלות.
כמובן, שזה לא מנע מהמשטרה לבצע פסטיבל תקשורתי מכוער, בתמיכה ובליבוי תקשורתי מאסיבי - כולל הדלפות און ליין מחדרי חקירות לטלויזיה ולרדיו. היועץ רובינשטיין, אמנם התרעם, רתח הזהיר אך לא עשה דבר למנוע "הדלפות" ולהעניש אנשי משטרה.
בפרשת צחי הנגבי - החליטה הפרקליטות, בראשות הפרקליט שליווה החקירה ונתבקש לחוות דעתו על העמדה לדין - כי אין מספיק ראיות ואין מספיק הוכחות על כוונה פלילית של שוחד וקבלת טובות הנאה - ולכן התיק נסגר - אך העתונות והפרשנים תקפו אישית את היועץ שקיבל וחתם על ההמלצה, מבלי לציין שהיתה זו גם עמדת הפרקליט שנתבקש להופיע בתיק.
בפרשת שרון האחרונה בנושא "החקלאים" - המליץ היועץ על סגירת התיק הפלילי, למרות ביקורת מבקר המדינה לאחר שצוות מטעם הפרקליטות בדק את התיק וקבע שיש לסגרו - ולמרות זאת את האש ספג היועץ, בצדק, בהיותו ראש התביעה הכללית והסמכות האחרונה הקובעת, אך לפחות מטעמי הגינות ציבורית היה צריך לציין שההחלטה היתה משותפת ליועץ וצוות נבחר מהפרקליטות.
יודגש כי לצד החלטות לסגור תיקים - צורף דו"ח ציבורי ובו ביקורת על התנהלות ציבורית רצויה וראויה והערות על אופן התנהגות המצופה מאנשי ציבור ונבחריו.
לצד כל ההחלטות המבוקרות דלעיל, היו ליועץ גם החלטות אמיצות, שגם הן חטפו ביקורת, כגון: הוראה לברק כראש ממשלה למנוע את השימוש באיש העסקים ואיש השב"כ לשעבר, יוסי גינוסר לבצע בשמו ומטעמו שליחות פוליטית.
ברוח זו גם הורה לשרון, להפסיק את פעילותו הפוליטית של איש העסקים אריה גנגר ואת השליחות של בנו עומרי שהיה אז איש פרטי ללא תפקיד ציבורי פרט להיותו הבן שלו. מאבקו על קרקעות המדינה וחלוקתה "בצדק חלוקתי" - כפי שהוחלט בבג"צ הקרקעות.
לאחרונה חטף היועץ גם ביקורת אגפית משני פרופסורים מן האקדמיה בראשם פרופ' קרמניצר נשיא מועצת העיתונות - שהתרעמו בעיקר על כך שהיועץ העז להגיש כתב אישום נגד הפרקליטה "המדליפה" גלאט ברקוביץ ודרשו לבטלו בטענה התמוהה של זכות הציבור לדעת על מסמכים פנימיים שבתיק החקירה, שנכונותם טרם הוכחה כאשר החקירה בעיצומה, גילויים משבש מעכב ועלולה להרוס את החקירה כליל - ואז כאשר היועץ יסגור את התיק - יתנפלו עליו מכל עבר כולל הפרופסורים הנכבדים.
פרופ' קרמניצר, כנשיא מועצת העיתונות, העביר גם ביקורת נוקבת על היועץ שהעז לזמן עתונאי לחקירה בפרשת הדלפת מסמך גלאט ברקוביץ ושכח כנראה - שלעתונאי אין חסינות מוחלטת בחוק והוא ככל אזרח אחר - פרט להגנה שקיבל מבית העליון בבג"צ ציטרין - לפיו יש לו זכות לחסיון על מקורותיו - והרי כאשר נקרא העיתונאי לחקירה וטען לחסיון מקורותיו - שולח לביתו אז איפה הפרת זכויותיו, איפה הפגיעה בעיתונות ובחופש המידע, ויתירה מזאת - מועצת העיתונות - פרסמה הודעה לעיתונות לאחר קבלת החלטה בנשיאות המועצה, על התנגדות למינויים שהוצאו לבית המשפט העליון שקשורים במקרה לרובינשטיין.
והשאלה היא - ממתי יש למועצת העיתונות "מנדט" להתערב בנושא זה, הדבר מנוגד לתקנון המועצה לאמנה בין העיתונות לציבור ואורחי העתונים, אז מי שמכם! אם הדבר יעבור בשקט - הרי שבעתיד המועצה גם תתערב בבחירת ר' הממשלה והשרים.
יש להודות, שחלק מהביקורות על היועץ, אכן היו במקומן וחבל שלא טופל בהן במהירות ובמקצועיות הראויה מיד עם התגלותן וביניהן ניתן להצביע על התנהלות שגויה ואנמית בפרשת "ההדלפות" מן המשטרה ומהחקירות הרגישות - חוסר תגובה הולמת בפרשות "האזנות סתר" וחריגות מהאמור בחוק - ואי נקיטת אמצעים משמעתיים ואחרים כלפי האשמים. (אגב אורחא יודגש, כי מינויו הקרוב לעליון כאופציה כמעט וודאית, היא שגויה וראוי להגבילה בתקופת צינון של שנה לפחות.
אך יאמר לזכותו של היועץ, כי היתה לו תקופה קשה סוערת עם פרשיות ציבוריות רגישות ומעוררות מחלוקת וכותרות - אך בכולן השתדל לפעול ביושר, הגנות אוביקטיביות ולפי מיטב הבנתו ושיפוטו המקצועי משפטי.
ובאשר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה - מתאים הציטוט של רובינשטיין עצמו "לתפקיד זה יש צורך באדם שקול והגון - אבל רק משוגע יסכים לקבל התפקיד".
___________________
- הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
