הקניון כתאטרון

למרות שקניון הינו מושג גיאוגרפי וארצנו לא התברכה בקניונים טבעיים רבים, למרות זאת, יש לנו הרבה קניונים מלאכותיים. החדש שבהם הוא קניון "ארנה" שנפתח בחוף הים בהרצליה. קניון זה מזכיר לי את המלון ומרכז ההימורים הענק שהקים המולטי-מיליונר דונאלד טראמפ בחוף של העיר אטלאנטיק סיטי שבמדינת ניו ג'רסי שבארה"ב. בשניהם המטרה היא יצירת אווירה של פיתוי שמושכת את המבקרים לשחק או לקנות דבר שאין הם באמת רוצים בו. בעזרת טכניקות של מצגת שווא ואילוזיות מהפנטות, המבקרים משקיעים את כספם בדבר שאין הם זקוקים לו. המקום יוצר אווירה של עולם אחר, עולם ראוותני, חלום ללא בעיות כלכליות ועוד מעט, עניין של דקות, רק אם תשים את כספך במקום הנכון, חלומך יתגשם. את ההרגשה של טיול חלומי, עולם משתנה או בלבול בכושר ההחלטה ההגיונית, יוצר גם קניון "ארנה" בעזרת קיטש זול שעלה הרבה. בינתו ופיקחותו של המבקר נבדקת בכל פינה או אירוע בקניון הבימתי הזה. זה קניון מדור חדש, כולו תיאטרון, סיפורים, במות ומסכות. פנימיות רב-חומרית, רב-שכבתית שמייצרת הצגה, שמטבעה היא זמנית בלבד ומהותה פירוטכניקה צבעונית.

קרבתו של הקניון לים, או הימצאותו על שטח מיובש בתוך הים אינה מורגשת כלל. למעשה כמעט בלתי אפשרי להגיע לים, לראות את גליו או לשמוע את תנועתו. גם למצוא מקום מוצל בקרבתו זה בלתי אפשרי. רק ממרחק, מהמרפסת שליד מזנון האוכל "המהיר" ניתן לצפות בים המתרחק. הקניון דחוס בתוך עצמו, ממוקד בקניות ובידור, מפוקס בצרכן בכדי שזה יפתח את כיסיו. לחם ושעשועים תופסים חלק ניכר מקניון ארנה. אין בו חנויות עוגן דומיננטיות ובמקומם יש את חנויות "הקונספט", זה נשמע "כמו בחוץ לארץ". מידי יום, עשרים וחמישה אלף מבקרים צפויים לפקוד את המקום החדש, הרחוב המסחרי המאופר, מקדש לדור החי בעידן הצריכה. מסכי ענק ותאורה חדשנית שהותקנו בקניון, מאפשרים להחליף תפאורה מידי פעם ולהתאים את האווירה לקהל המבקרים: נשים עם תינוקות בבוקר, אנשי עסקים בשעות הצהרים, ילדים אחר הצהרים וצעירים שיגיעו לבלות כאן בשעות הערב והלילה. השינויים הללו יוצרים הרגשה של ארעיות ומשחק, מסך ותפאורה משתנה, כל אחד והתיאטרון שלו. לכל מבקר תהייה מנה גדושה של תיאטרון מעוות והוא ייקח חלק במשחק שתוכנן בקפדנות בכדי שאף אחד לא ישוב ריקם לביתו. האווירה יוצרת ציפיות ותקווה לאושר אם רק נשיג את המוצר הבא, הדבר הבא. על-פי היזמים, בזירה המרכזית, הארנה, יתקיימו מופעים והצגות תיאטרון. לנוחיות המבקרים יעמדו גם בתי קפה ופאב שיפעל עד לשעות הקטנות של הלילה. לילדים מובטחות אטרקציות מיוחדת שבהן יוכלו להשתתף גם המבוגרים בעלי הנפש הצעירה.

החלל הפנימי של קניון ארנה, הרחוב המסחרי האטום, עטוף בשכבות, מלא עיטורים וסלסולים, קיטש דואלי רב-שכבתי. כל מישור אנכי מכוסה מספר פעמים בשכבות, בחומרים שונים, באגדות שונות. אפשר לקלף את שכבות פנים הקניון ובחומר המקולף לעטוף קניון נוסף. סיפורים כפויים מודבקים לקירות וחומרים היי-טקיים מנסים לשדר באופן מלאכותי תכונות טבעיות כמו תנועה, אור וזרימה. הצבעים הרבים וגופי התאורה השונים מהתלים בנו. האור החוזר עוטף את המשתמש מכל עבר. נצנוץ האורות בשילוב הצבעוניות הבלתי מצונזרת יוצרים חוויה מעניינת, פארק שעשועים. לכל פינה יש מה לספר ולכל עמוד יש "היסטוריה". נראה כי הקישוטים המודבקים חזקים יותר, רועשים ונוכחים יותר מהסחורה בחנויות. זה כמו מוזיאון שעצם הוויתו גוברת בחשיבותה על חפצי האומנות המאכלסים אותו. "זהו קניון ללא הפסקה", אומר מוטי זיסר, בעל המקום ואיש שומר מסורת, "המקום יפעל כמעט בכל שעות היממה, גם בשבת". גם האמוציות של המבקרים ישתנו ללא הפסקה. השוני מאזור לאזור יוצר דינמיקה אנושית שונה ממקום למקום. על אופיו המיוחד של הקניון החדש יעידו גם אנשי הביטחון החטובים הלובשים בגדי מלחים. לבושם של שומרי הקניון מספרים את סיפור המקום. מוטי זיסר מודה, כי הושפע מאד ממלון ונציה בלאס וגאס, שנבנה כולו בסגנון ונציאני. סמוך לכיכר המרכזית בקניון שלו, אפשר לראות מבנה דמוי המדרגות הספרדיות שברומא, בקומת המסחר נבנה רחוב שלם שהועתק מן הכפר הטוסקני בלאג'יו. לאורך הרחוב יוצבו דוכנים למכירת מזון, ובמרכזו נמצאת גם באר טיפוסית לכפר איטלקי. לבעלי הנפש הרומנטית נבנתה גם מרפסת, העתק של המרפסת המפורסמת בוורונה, זו של רומיאו ויוליה. זהו עולם שכולו סיפור, סיפור שכולו פנטזיה, "חיים בכאילו" ומשחקים ב"נדמה לי". גם האדריכל בן הופנברג, האחראי לעיצוב המקום מודה כי בקניון יש יותר תיאטרון מארכיטקטורה. יש הרבה קיטש שמוכר אשליות ומנטרל מנגנוני שיפוט אצל המבקר. הוא טוען כי הקיטש הזה מספק את החלום להיות במקום אחר. נראה לי כי בעלי היאכטות והסירות המלוקקות שבמרינה, לא צריכים להרגיש ולחלום את החלום הקיטשי הזה. הם כנראה כבר הפכו חלום מסוג זה למציאות הרבה שנים לפני שקניון ארנה נבנה. אז למי נועדו כל החלומות והפנטזיות?! הקניה.

בניגוד לספריית האגדות ולרעש הוויזואלי שב"ארנה", בקניון רמת אביב אפשר לראות שקט, ניקיון אדריכלי, יציבות חומרית וחד מעטפתיות. יש תאום, טוטאליות עיצובית ועקביות שיוצרים הרגשה של ניקיון וסדר הניתנים לצפייה. מאחורי הסיבוב רואים את מה שכבר ראינו. אין ניסיון להתל ולבלבל, לעורר אמוציונאליות או מתח. השקט והשלווה הם החלק הדומיננטי באטמוספירה של קניון זה. הדקורציה המעטה לא גוברת על הסחורה שבחנויות. ההרגשה היא שהפריט שנקנה חשוב יותר מ"הרחוב" שבו הפריט נרכש. אור הטבע חודר לקניון ואין צורך ביצירת שמיים מלאכותיים. יש בחלל הקניון, ניקיון ואמת שמקרינים יציבות ורצינות.

הקניון הרמת-גני, אינו קניון טיפוסי. הוא חד-קומתי ולכן אין הוא מייצר גשרים דרמטיים, מדרגות אבן עשירות ומעליות שקופות. הוא אמנם הרבה יותר צבעוני ותוסס מקניון רמת אביב, אבל גם הוא ישיר ואמיתי. הרחוב שבו ארוך ומונוטוני, זה יוצר נפח מנומנם חסר תנועה. את רובו אפשר לקלוט במבט אחד או שניים ולכן הוא חסר הפתעות או תעלולים. אין בו מרפסות תלויות לכן אין מי שיצפה בנו מלמעלה, למעט השמיים הכחולים. גם פה החלל הפנימי בא לשרת את החנויות. הסחורה עומדת למכירה ולא הסיפור. השוק, הרחוב המסחרי והבזאר כמעט ונעלמו. בעידוד שיווקי רווי אמצעים, שווקים פתוחים רבים נסגרו ובמקומם נפתחו רחובות מלאכותיים ממוזגים ומקורים, חללים מבריקים עם גגות שקופים, מרפסות תלויות ומעליות זכוכית. רחובות עם דרגנועים, מסכות, פסלים וסיפור מאולץ. מה שחסר לי לפעמים הם השוק והבזאר הפתוחים, רחובות מסחריים אמוציונאליים שחם וקר בהם. רחובות מסחריים נקיים ומלוכלכים, שקטים ורועשים, פתוחים לשמיים, אמיתיים. רחובות אפופים בריחות וטבולים בצבעים טבעיים. רחובות אותנטיים, שווקים בלתי מתוכננים. גם את זה אנו צריכים, רחוב מסחרי שמספר את הסיפור האמיתי שלנו, של היום שלנו, של המקום שלנו, האוכל שלנו, האקלים שלנו, של התרבות שלנו ולא רק את האגדה של האתמול, המחר או הפנטאזיה. כל אדם ימצא את הרחוב המסחרי המתאים לו, כל מבקר ירכוש את מוצריו במחיר הנוח לו ואף יקבל את המוצר הנרכש בסביבה ובעטיפה המתאימה למקום.