המלך והמלכה של עשבי המרפא

מאז שהתחלתי את לימודי בתחום הריפוי הטבעי, רציתי להכתיר את המלך והמלכה של כל צמחי המרפא. ככל שלימודיי התקדמו וידעי בצמחי-מרפא התעשר, נוספו יותר ויותר צמחים למאבק על התואר. ואז, הבחנתי שישנם שני צמחים אותם אני צורך כמעט בכל יום ויום לאחר שביצעתי עבודת מחקר מעמיקה אודות אותם צמחים, נוכחתי לדעת, שלשניהם ישנה תשובה קונקרטית לרוב, וכנראה לכל הבעיות הרפואיות שלנו, שהם בין השאר, מחזור-דם מלוכלך, חומצי ורעיל וזיהומים שנובעים מבקטריות, פטריות, נגיפים וחיידקים שונים. האמת היא, שישנם מספר צמחי-מרפא בעלי תכונות רפואיות ללחום בתופעות הפתולוגיות שפוגעות בנו, אבל, המלך והמלכה של כל צמחי המרפא אינם יכולים להשתוות לכל השאר, בערכים התזונתיים שלהם, בחוזקם ובכוח הריפוי שלהם.

שום (Allium sativum)

השום, הוא המלך של כל צמחי המרפא, עטוף בגלימה הלבנה דמוית הנייר שלו. השום, הוא אחד מצמחי המרפא הכי מוכרים והשמישים בכל הזמנים, אך, ברוב המקרים אין אנו משתמשים בו בדרך נכונה. לאחרונה, במחקר קליני, השום הוכלל בקטגוריה של תרופות בדוקות לשפעת והצטננות. בכל אופן, השום היה שימושי לכל מיני מחלות ותחלואות במשך אלפי שנים. השם הלטיני הקדום של השום היה Allium, לאחר מכן, האנגלים נתנו לו את השם Garlic שנגזר מהמילים הלטיניות “gar”-"רומח", ו-“lac” צמח, על שם עליו של הצמח שנראים ככידונים. המצרים הקדמונים נשבעו שבועות בשמו של השום והיוונים נתנו את השום לאל שלהם היקטר (Hectare). היפוקראטס (Hippocrates), אבי הרפואה המודרנית, השתמש בשום למגוון של זיהומים והפרעות בעיכול. בנוסף, הוא השתמש בשום בטיפול בפצעים, כאבי שיניים, צרעת, אפילפסיה, כאבים בחזה ועוד. דיסקוריידס (Discorides), שהיה מנתח ורופא בצבא הרומאי במאה הראשונה לספירה, חשף מספר תכונות רפואיות שנמצאות בשום: בגלל הגבעול החלול של השום הוא מצא שהוא כלי עזר מצוין לריפוי מחלות של צינור-הנשימה ומערכת הנשימה כולה. בספר שדיסקוריידס כתב (Greek Herbal of Discorides) הוא מציין, ששום, אם נאכל אותו לא מבושל, יעזור להוציא תולעים וטפילים מהמעיים, בנוסף, הוא גם משתן. דיסקוריידס גם מזכיר שהשום מצוין כנגד הכשת נחש ונשיכת כלב נגוע בכלבת, שהשום מעולה לצרידות ומרגיע שיעול ממושך. השום מנקה את העורקים, מרפא כתמים לבנים על העור, כתמים על הכבד, צרעת, צפדינה, ומיימת. גלין (Galen) המרפא הידוע, קרא לשום "הדבש של האיש העני" או "מרפא הכול", חוקר הטבע הרומאי, פליני (Palini), כתב על שישים ואחד תחלואות שהשום שימש טיפול אפקטיבי כנגדם. המצרים נתנו שום לעבדים העבריים כטוניק לחיזוקם, בכדי שישרדו בתנאי המדבר הקשים. התלמוד, ספר החוקה הדתית והאזרחית של היהודים, מדריך לשימוש בשום בטיפול בפצעים ודלקות, אך בעיקר בהפרעות גניקולוגיות שונות. במחקר נוסף, השום הוכח כממריץ אפקטיבי של מערכת ההגנה, כשהוא מגביר את האיכות, אריכות הימים וכוח ההשמדה של תאי ההגנה המשמידים. בכל אופן, השום מאוד בררן וספציפי בהשמדת חיידקים, וירוסים ופטריות, הוא ישמיד את הפתולוגיים הפולשים הבלתי רצויים בגוף ויגן ויזין את הבקטריה החברותית שבמערכות הגוף. חשוב לציין ששום הוא תרופה מוכחת למחלת הסרטן, כאשר שליש מכל המחקרים הרפואיים שמתבצעים בשום קשורים למחלה. אף על-פי שלשום ישנן ברכות רפואיות רבות כל כך, יש בו גם קללה, הוא מסריח, ובשל כך הוא מכונה "הוורד המצחין" (The Stinking Rose). תעשיית "השום ללא ריח" מתמקדת בהוצאת, או הגבלת האליסין (Allicin) ותרכובות גופרתיות אחרות מהשום. רוב יצרני השום ללא-ריח טוענים שיש תוצאות חיוביות בשימוש במוצריהם, למרות טענותיהם, מוכחות או לא, נשארו שתי עובדות קיימות ושריריות: הראשונה, אלליין (Alliin), אליסין (Alicin) ותרכובות אחרות המכילות גופרית הנמצאות בשום, מכילות את רוב התכונות הרפואיות שבו והשנייה, הם מצחינים. שן שום לא חתוכה לא מפיצה את הריח המוכר של שום חתוך, מפני שהתהליך האנזימתי מתרחש רק כאשר אנו חותכים את השום. כאשר האנזים Alliinase בא במגע עם Alliin ביחד הם יוצרים Allicin שהיא התרכובת המצחינה שבשום. בין רכיבי התזונה הרבים שנמצאים בשום אפשר למצוא בריכוז גבוהה כרום, חלבון, זרחן, סלניום, ותיאמין (Thiamine).

פלפלת (Capsicum frutescens, C. annuum, C. minimun)

הפלפלת היא המלכה של כל צמחי המרפא: היא אדומה, היא חמה והיא תנגוס בך בחזרה אם תעז לנגוס בה. הפלפלת התגלתה לראשונה בדרום אמריקה, כשזכות תגליתה שמורה לכריסטופר קולומבוס שגילה אותה במסעו הראשון בשנת 1492 ב-West-Indies. הרופא שנלווה אליו בהפלגה הראשונה, שם-לב שהילידים השתמשו בפלפלת בדיאטה שלהם. בנוסף, הוא אבחן שהילידים האינדיאנים נראו כגזע-על, פלג גופם העליון נראה כפלח משולש, ובגיל מבוגר עדיין שערם היה על ראשיהם ושיניהם בפיהם. מאירופה הובאה הפלפלת להודו ואפריקה, וב-1548 הפלפלת הובאה לאנגליה מהודו. הצמח הוא שיח קטן רב-שנתי שגודל בתנאי אקלים חמימים, אך ברוב המקרים הוא מתורבת כצמח חד-שנתי. הפלפלת היא צמח-תבלין מאוד פופולרי, כאשר זנים מתורבתים רבים (עשרים ושישה זנים ידועים) נוצרו, חלקם חריפים מאוד וחלקם פחות. כמות החום בפלפלת נמדדת ביחידות-חום-בריטיות או (B.T.U (British Thermal Units, כאשר בפפריקה הונגרית ישנה יחידת חימום אחת, בצ'ילי ישנם כ-40,000 יחידות ובהבנרו (Habanero) שנחשב כפלפלת החריפה ביותר בעולם ישנן 250,000 יחידות חימום. עליי לציין, שישנם פיתוחים באפריקה של זני פלפלת שונים עם יחידות חימום גבוהות יותר. עוד עליי להוסיף בנוגע ליחידות החימום בפלפלת, שככל שהפלפלת יותר חריפה היא אוחזת ביותר ערכים רפואיים. רוב האנשים אתם אני משוחח על פלפלת הנם נטולי-ידע בסיסי בבוטניקה וצמחי-מרפא. רובם חושבים שלא רצוי לאכול פלפלת, במיוחד אם סובלים מכיב-קיבה וזאת מאחר שנאמר להם, שוב, מפי אנשים נטולי-ידע, שפלפלת יכולה לגרות את הציפוי הפנימי של הקיבה. בכל אופן, פלפלת היא אינדיקציה ספציפית לבעיות קיבה ומערכת העיכול ובמיוחד לאולקוס מדמם. לפלפלת ישנם ערכים רפואיים רבים מאד, היא תוסיף לערכם של צמחי-מרפא אחרים. פלפלת מצוינת לכל מערכת העיכול, היא מגבירה את התנועה הפריסטלטית ,(Peristaltic) הגלית של כל מערכת העיכול, וכמו כן, היא תגביר הזעה, שלמעשה, תעזור לניקוי הגוף והעור. אבל מעל לכל, פלפלת ידועה כצמח המרפא הממריץ, הטהור והטוב ביותר שידוע לבני-האדם בכל ממלכת הצמחים! אין עוד צמח אחד בכל הממלכה שיהפוך את פניך לאדומים כשתשים אותו בפה. דוקטור סמואל תומסון, רופא הצמחים האורגינלי מהמאה ה-18 וה-19 צירף את הפלפלת לסל התרופות שלו. הוא האמין שהמחלה היא בעצם התוצאה של איבוד החום הפנימי והוא השתמש בפלפלת בכדי לשקם את חום החיים. דרך אגב, לדוקטור תומסון היו יותר משלושה וחצי מיליוני מאמינים שדבקו בשיטתו. האלקלויד (Alkaloid) הפעיל ביותר בפלפלת (Capsicum) הוא Capsaicin, שהוא מר, חד וחריף, Capsaicin מספק את התכונות הממריצות בפלפלת, אך, אין לו השפעה נרקוטית. הכמות הגדולה של ויטמין-A ובטה-קרוטין בפלפלת אחראים לתכונות הריפוי שקשורות לקרום הרירי שבגוף. פלפלת שמישה מבחינה רפואית כנגד דלקת מפרקים, אסטמה, דימומים, דימום מהריאות, התקררות, גודש באף, עצירות, שיעול, התכווצות שרירים, עייפות, מחלות לב, לחץ-דם גבוהה או נמוך, דלקות, בעיות בכליות, כאבים, חום, שבץ, אולקוס ועוד, ועוד. מחוץ לכל השימושים הרבים של הפלפלת היא משפיעה על מערכת כלי הדם ומחזור הדם הכי הרבה, מכיוון שהיא צמח-מרפא-ממריץ הטוב ביותר שידוע לנו. הפלפלת מזינה ומגינה על העורקים, הוורידים והנימים הקטנים ביותר והופכת אותם לצעירים, גמישים וחזקים יותר, בנוסף לכך היא מנרמלת את לחץ הדם. השפעת הפלפלת על הלב נמדדת לא על-ידי העלאת קצב הדופק, אלא, על-ידי העלאת עוצמת הדופק וחוזקו. מכיוון שפלפלת גורמת לאיזון לחץ הדם, היא משמשת כעזרה ראשונה במקרים של חתכים ופצעים מדממים. רק תשים כמות נדיבה של אבקת פלפלת חריפה על הפצע המדמם, ספור עד עשר וראה איך הדימום נעצר. כף של אבקת פלפלת רפואית מעורבבת בכוס מים חמימים יכולה לעצור התקף-לב או שבץ, על-ידי הרחבת קירות העורקים, ובכך תגביר את זרימת הדם ללב, למוח ולאברים אחרים בגוף. כממריץ מקומי אפשר להשתמש בפלפלת לחימום רגליים קרות, כשמפזרים כפית של אבקת פלפלת בכל גרב. מתוך כל המרכיבים התזונתיים שבפלפלת היא מאוד עשירה בקובלט, סיבים גולמיים, שומן, אבץ, ניאצין, ריבופלווין, תיאמין, ויטמין-A ו-C. המלך והמלכה של כל ממלכה שרוצה לשרוד בעולם הקר והאכזר שלנו חייבים לשמור על ממלכה חזקה, בכדי שתשגשג ותהיה מוגנת מפני פלישה. פעם, שאלתי איש חכם למיקומו של מקדש האלוהים, הוא ענה לי שמקדש האלוהים נמצא בתוך כל אחד ואחת מאתנו, מפני שנוצרנו מצלם האלוהים. כשחיפשתי את המלך והמלכה של כל צמחי-המרפא חיפשתי צמחים שיכולים לחזק אותנו ולהגן עלינו, שום ופלפלת יכולים לעשות זאת, כל אחד בדרכו המיוחדת. לפלפלת מלכת כל צמחי-המרפא יש את הכוח להחזיר נעורים וחיים על-ידי חיזוק מחזור-הדם נהר החיים שלנו. והשום, מלך כל צמחי-המרפא מחזיק בכושר להגן עלינו מכל תופעה חולנית שמנסה לפלוש לתוך גופינו, לתוך מקדש האלוהים שבתוכנו. _____________ כותב המאמר בעל תארי Ph.D., M.H., N.H., מרפא טבעי, רוקח צמחים ותזונאי קליני על טוהרת הטבעונות.