לאחר כל פיגוע קשה, מתכנס סגל פיקוד הבכיר של המשטרה לדיון דחוף במצב ביטחון הפנים. בסיומה של ההתכנסות מתקבלות בדר"כ אותן החלטות שעיקרן, העלאת רמת הכוננות בכל הארץ, ביטול חופשות של שוטרים, מעבר למשמרות סביב השעון, הפסקת השתתפות של שוטרים בקורסים השונים, והעברתם לתגבור מחסומים והגברת נוכחות במקום הפיגוע האחרון.
מה הטעם להגביר נוכחות משטרתית יום למחרת הפיגוע ובאותו מקום? איזו תועלת מבצעית יש בהגברת ההערכות הכוללת בכל הארץ, סמוך לפיגוע? מדוע צריך לתגבר את אותו קו נסיעה של האוטובוס שפוצץ יום קודם לכן? לדאבוני, אין כל טעם בפעילות הזו. אין לה כל ערך מבצעי. יש לה אולי רק ערך פסיכולוגי מרגיע כלפי הציבור המבוהל, הפגוע והדואב, וגם זה בספק.
האם מי מאזרחי המדינה או מפיקוד המשטרה באמת מאמין, שביום שלמחרת הפיגוע יחזור המפגע במצוות שולחיו, אל אותו קניון, אל אותו קו אוטובוס או לאותו בית קפה שהתרומם באוויר מעוצמת חגורת הנפץ? בוודאי שלא. פיקוד המשטרה והמשרד לביטחון פנים, מוכרים לציבור אשליות של רגיעה וביטחון מזויף.
שהרי, ברור לכולם וכמובן גם לפיקוד המשטרה, שתגבור מערך האבטחה למחרת הפיגוע לא יועיל למנוע את הפיגוע הבא. למפגעים יש סבלנות. הם משקיפים עלינו ולועגים לתגובה ההיסטרית. ברור למפגעים, שכוחות המשטרה עייפים, שחוקים והרוסים מחוסר שינה ומתח מצטבר. הם יאספו מודיעין ויחכו לשוך הסערה הציבורית, ולהצהרות המתלהמות של הפוליטיקאים כמתבקש מכורח הנסיבות. המפגע יחכה, שהמערך המשטרתי ירדם בשמירה, ויכנס לשיגרה מרגיעה ומטעה. ההודנה, תתרום את חלקה, לטובת ההערכות המחודשת של המפגעים לפיגוע נוסף.
לתגבור ההערכות המשטרתית לאחר כל פיגוע, יש מחיר כבד. התקציב הדל של משטרת ישראל, הולך בעיקר לביטחון פנים. הלחימה בפשיעה נפגעת. הכנופיות חוגגות על חשבון רכוש הציבור וביטחונו האישי. אזרחים תמימים נפצעים ונהרגים, יחד עם העבריינים שסומנו כיעד לחיסול חשבונות. לשוטרים נמאס. הם בקושי רואים את הבית ואת בני משפחתם. הם היו רוצים לבצע את תפקידם האמיתי שלשמו הוכשרו, עם הצטרפותם למערך המשטרתי.
אבל לא. כל פיגוע דוחה או מבטל את תוכניותיהם. הפיקוד המשטרתי לא יכול גם אם ירצה, לשנות את המציאות. תוכניות העבודה של המשטרה גמישות, ומושפעות מהאירועים הביטחוניים. לשר הממונה יש את האג'נדה שלו. בימים טרופים אלה, רק ביטחון הפנים והפגנת נוכחות של שוטרים בכל אתר, בראש מעייניו. השר הממונה חושב שהוא יודע, שרק הפגנת נוכחות משטרתית מאסיבית לאחר פיגוע, תשרה ביטחון על הציבור. ולא היא.
אז מה עושים?
1) גדר ביטחונית ולא פוליטית - ניתוח של אירועי הפיגועים בשנים האחרונות מלמד, שאילו הגדר הביטחונית והלא הפוליטית הייתה מוקמת בקצב ובביצוע יותר מרשימים ומבטיחים, בהתאם לתוכניות ולהצהרות המקוריות, התוצאות היו פחות כואבות. אין אנו משלים את עצמנו, שהגדר יכולה לספק מענה מושלם וסגירה הרמטית מפנה חדירות. מאידך, אין ספק שהגדר הייתה חוסכת ממשטרת ישראל את הקצאת הכוחות המאסיבית לאחר כל פיגוע. במקום לנסות ולהרגיע כביכול את הציבור בנוכחות משטרתית זמנית, לאחר כל פיגוע, ניתן יהיה בסיוע הגדר, להקצות את יתרת הכוחות הפנויים, לביצוע המטלות האמיתיות של משטרת ישראל - לחימה בפשיעה ושמירה על הסדר והביטחון של הציבור לא מפני מפגעים מתאבדים, אלא מפני עבריינים מהדירה ממול.
2) מודיעין איכותי וממוקד - להמשיך את המתכונת הקיימת, שהוכיחה את עצמה במניעת עשרות פיגועים שתוכננו לצאת לפועל וסוכלו, ע"ס מודיעין ממוקד ואיכותי. כל הקפצת כוחות או הקמת מחסומים מדלגים וקבועים, תתבצע רק ע"ס מידע שיתקבל מכוחות הביטחון האמונים על ניפוק הידיעות המודיעיניות.
3) אבטחת אוטובוסים - כל ילד יודע, שאבטחת אוטובוסים במתכונתה הנוכחית, היא בלוף ולעג לאזרח הנוסע, שכל משאלתו, להגיע הביתה בשלום. המאבטח שעולה באופן אקראי לבדיקת האוטובוסים עם חליפת הספארי האפורה ומכשיר קשר, לא מרשים ולא מרגיע את הנוסעים. כזה מאבטח, לא ימנע את הפיגוע. המחבל המתאבד, לא סופר אותו בדרכו האחרונה לפיצוץ האוטובוס.
אילו מדינת ישראל הייתה מקצה נתח זעיר מהתקציב המוקצה לאבטחת מוסדות, נציגויות וחברות התעופה בחו"ל, לטובת שיפור מערך אבטחת האוטובוסים, התוצאות היו נראות אחרת לחלוטין. אם להמחיש את הטיעון שלנו, בעשור השנים האחרון, מספר הנפגעים בפעולות טרור כנגד המוסדות והנציגויות בחו"ל, ניתן לשמחתנו לספירה על כף יד אחת. בעוד שבמהלך שנים אלה, נהרגו מאות אזרחים בפעולות טרור כנגד אוטובוסים. להבנתנו, המסקנה ברורה. האם גם המדינאים, באמצעות משטרת ישראל וכוחות הביטחון האחרים מבינים זאת כך? מה שברור שאת העובדות הם יודעים יותר טוב מכולם. מה עושים עם עובדות מוכחות כגון אלה, זה כבר סיפור אחר, כואב, ציני ולעיתים קפקאי. חבל מאד.
____________
הכותב - מחברת "אינפו פיילס בע"מ - המתמחה באיסוף מידע, ייעוץ מודיעיני ואבטחה.