מכאן עולה השאלה מדוע אפוא מלכתחילה מכליל ארגון בצלם את מחמוד דורמוש ברשימת "הפלשתינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראלים בשטחים"? אפשר ששגגה נפלה אצל חוקרי בצלם בנושא זה, וזו בהחלט הנחה סבירה, שהרי אין איש החף מטעויות.
ואולם, בדוח שפרסמתי ב-26 באוקטובר ואשר נקרא בעיון רב על-ידי אנשי ארגון בצלם, העמדתי את הארגון על שגגה זו (כמו גם על עוד עשרות רבות של טעויות, אי דיוקים והשמטת מידע חיוני) וציינתי, כי מחמוד דורמוש לא נהרג על-ידי צה"ל. בעקבות פרסום הדוח בדק ארגון בצלם מחדש את הנתונים ואף תיקן את המספר הכולל של ההרוגים מ-373 ל-378 (בשל שגגה נוספת שנפלה בספירת השמות).
ב-31 באוקטובר עיינתי שוב ברשימת ההרוגים הפלשתינים באתר של ארגון בצלם, ולהפתעתי מצאתי כי שמו של מחמוד דורמוש עדיין נמצא ברשימה וכך גם תיאור נסיבות מותו שקיימת בו סתירה פנימית מהותית.
הטיעון המקל בדבר שגגה אפשרית אינו יכול לתפוס הפעם, שהרי בצלם הועמד על טעותו כבר לפני חמישה ימים וניכר שהארגון בדק את רשימת ההרוגים בעקבות המחקר שפרסמתי. אם כך, מה יכולה להיות הסיבה שארגון בצלם מתעקש להמשיך לייחס את מותו של מחמוד דורמוש לצה"ל למרות שהוא נרצח על-ידי חמאס? סוגיה זו ראויה שתיבחן לעומק על-ידי מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, ומכל מקום ניתן ללמוד ממקרה זה (והדוח כולו שבו "אי דיוקים" למכביר) על האיכות הירודה של המחקר המתבצע בארגון בצלם, על האמינות המפוקפקת של דוחות בצלם ועל חולשת מנגנון הבקרה באגף המחקר של בצלם.
