הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, אמור לדון בעוד ימים מספר בנושא משפטי עקרוני, אך גם בעל השלכות פוליטיות. השאלה המשפטית העומדת לדיון: האם השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, שלא הורשע בכל עבירה שיש עמה קלון, אלא היה רק נשוא חקירות משטרתיות כאלה ואחרות, יכול להמשיך לכהן בתפקידו כממונה על משטרת ישראל. השאלה הפוליטית: אם יכריע ההרכב המיוחד של שופטי העליון, כי הנגבי אינו יכול להמשיך בכהונתו, מה יהיה עתידו בממשלה ומי יבוא במקומו.
הנושא העקרוני הועלה לדיון בבית המשפט העליון בעקבות עתירתה של התנועה לאיכות השלטון. תחילה נדונה העתירה בפני הרכב של שלושה שופטים (מישאל חשין, דורית ביניש ואליעזר ריבלין). בשלב מסויים, סמוך להכרעה, החליט מי שהחליט להעביר את הדיון להרכב של שבעה שופטים.
כיוון ששופטי בית המשפט העליון אינם נוהגים להסביר לציבור מה שיקוליהם להרחבת הרכב, ובוודאי לא במקרה הנדון, ניתן רק להעריך מה הביא להחלטה.
לכאורה יכולות להיות שלוש סיבות להרחבה. האחת: שלושת השופטים בהרכב המשולש הראשון לא הצליחו להגיע להחלטה פה-אחד, וכיוון שלא רצו שעניין כה חשוב יוכרע, לשבט או לחסד, על חודו של קול אחד, הסכימו ביניהם להעביר את ההכרעה להרכב רחב יותר. השניה: שופטי ההרכב הראשון הבינו שהם עומדים להחליט, שניים נגד אחד, שאסור לצחי הנגבי להמשיך לכהן כשר לביטחון פנים. כיוון שבתוך עמם הם יושבים, הבינו השופטים כי החלטה כזו עתידה לזכות בביקורת חריפה הן מהצד התקשורתי והן מהצד הפוליטי, ועל כן החליטו שעדיף לחלק את נטל אי הנעימות שבהתקפות העתידיות עם עוד קולגות. השלישית: כיוון שהשופטים הבינו כי בעקבות כל החלטה שתתקבל סביר להניח, כי תוגש עתירה נוספת לדיון בהרכב נרחב יותר, החליטו שעדיף לחסוך את הזמן ולהעביר את הנושא לטיפול של שביעייה מורחבת.
על-פי סדר הדין, שלושת שופטי ההרכב הראשון נכללים אוטומטית בהרכב המורחב. משמעות הדבר: לשלושה שופטים כבר יש דעה ברורה באשר למעמדו של הנגבי - לחיוב או לשלילה. וכיוון ששניים מבין שלושת חברי ההרכב הראשון (חשין וביניש) נחשבים כבעלי השפעה גדולה בקרב שופטי בית המשפט העליון, סביר להניח כי לדעתם יהיה משקל מכריע בקביעת הפסיקה התקדימית.
אם יחליט ההרכב המשובע כי צחי הנגבי יכול להמשיך לכהן בתפקידו הרגיש - סביר להניח, כי הציבור יקבל את ההכרעה ולא תתעורר כל בעיה פוליטית. לעומת זאת, אם יחליט בית המשפט העליון כי אין זה ראוי שהנגבי ימשיך להיות הממונה על כוחות אכיפת החוק, כולל על אנשי המשטרה שחקרו אותו בהקשרים שונים של פעילותו הציבורית, או אז יצנח תפוח האדמה הלוהט הזה במגרשו של ראש הממשלה אריאל שרון, שזו בדיוק הצרה היחידה החסרה לו בימים עמוסי צרות אלה.
למה צרה? מן הטעם הפשוט: שרון עצמו ובניו עימו נתונים כיום במוקד של חקירות משטרתיות. קביעת מיהותו של השר שיבוא במקום הנגבי - ויהיה מי שיהיה - עשויה להיות בעלת השלכות משמעותיות בהקשר להכרעה אם יש מקום להעמיד לדין את משפחת שרון ואחדים ממקורביה. ועל כן, כל החלטה שיקבל שרון עלולה להמטיר על ראשו, ואולי גם על ראשו של השר החדש, מקלחת צוננים של ביקורת ציבורית חמורה.
לפני שנבחן את האופציות הניצבות בפני שרון, חשוב להבהיר נקודה משמעותית אחת: בסטטוס המעמדי של השרים נחשב המשרד לביטחון פנים כבעל רמה מיוחדת, לא רק נוכח חשיבות נושא ביטחון הפנים בימים אלה, אלא גם בגלל העובדה שהשר לביטחון פנים מצורף, אוטומטית, לקבינט הביטחוני, הגוף שבפניו מובאות לדיון והכרעה בעיות הרות גורל בקיומנו הלאומי. מן הטעם הזה, סביר להניח כי יהיו בין שרי הממשלה מי שיבקשו לקפוץ על המציאה ולשדרג את מעמדם. אך כיוון שההחלטה תצטרך להיות, בסופו של דבר, של ראש הממשלה שרון, ראוי לבדוק מה האופציות העומדות בפניו.
האופציה הראשונה: למנות לתפקיד את השר עוזי לנדאו, שכבר כיהן בממשלת שרון הקודמת כשר לביטחון פנים, ולהעביר את הנגבי לסטטוס של שר ללא תיק. האופציה השניה: כדי לא לפגוע במעמדו של הנגבי - להעביר אותו למשרד ביצועי אחר, ואת השר המצוי באותו משרד לשדרג לביטחון פנים. העברה מן הסוג הזה יכול שרון לבצע, בפשטות וללא בעיות, רק בין שרי הליכוד. כיוון שהנגבי היה בעבר שר הבריאות, יכול שרון להעבירו לתפקיד זה ולמנות במקומו את השר דני נוה המכהן כיום כשר הבריאות. האופציה השלישית: שרון יכול להעביר את הנגבי למעמד של שר בלי תיק, וליטול על עצמו את תפקיד השר לביטחון פנים. בדרך זו יוכל שרון גם להיות השר שיקבע אם הוא ובני משפחתו אכן ימשיכו להיחקר ובסופו של דבר גם יועמדו לדין.
הגיוני להניח שמימוש האופציה השלישית יעורר סערה רחבת היקף בציבוריות הישראלית ובתקשורת. אבל שרון הרי כבר הוכיח כי ככל שיענו אותו - כן ירבה וכן יפרוץ. ואולי דווקא מן הטעם הזה יבחר שרון באופציה השלישית, ושכולם יקפצו לו.
