אחדים מקורבנותיו (הפצועים) של הפיגוע הרצחני, הנפשע והזדוני, שאירע השבוע באוטובוס מס' 2 בירושלים, ייחסו אותו לידי שמים. במחילה מכבודם ומכבודו של היושב-ראש על הכס הקדוש במרומים: לא ידי שמיים היו במעל אלא מוחות מעוותים של בני-אדם וידיו של טרוריסט שהתנדב להירצח על קידוש שמו של אללה-הוא-אכבר.
לא אצבע אלוהים. לא גזירה משמים. מעשה אשר אין בשפה העברית (ומן הסתם גם אף לא בשפה אנושית אחרת) די מילים כדי לתאר את המשמעות המלאה של הזוועה שבו; מעשה של מי שאינם רשאים להיחשב ולהיקרא בני-אדם.
מאחר שהאנשים-בשחורים הנפלאים, יראי השם וחרדיו, שנפגעו בפיגוע הם מאמינים אדוקים מכדי לייחס את המעשה הזה להשגחה תחתונה, "אנושית", וכדרכם, כהרגלם וכתפיסת עולמם מייחסים כל מעשה עלי אדמות לאצבע אלוהים של השגחה עליונה, אעשה זאת, כאן ועכשיו, במקומם.
האופן המופתי שבו אצו-רצו מתנדבי זק"א, חלקם מגואלים בדם פצעיהם של מטופליהם וחלקם אף פצועים בעצמם, ריגש כל מי שצפה בפעילותם הקדושה, המצילה חיים - קל וחומר למי שהסתייע בה.
מהמקום שאין נורא ממנו, מהשכול ומהאבדון שאין עליהם מחילה, מהפצע ומהכאב שאין להם מידה ומהצער הנוקב שאין לו שיעור, צריכה לצאת קריאה - גם אם שקיטה וחרישית כקול הלב - לקירוב לבבות ובמידת האפשר לאיחוד השורות.
כשכתב בשעתו המשורר הלאומי, חיים נחמן-ביאליק, על אי-בריאתו של השטן נקמה של ילד קטן הוא לא שיער ואיש מלבדו לא שיער, כי לא רק השטן לא ברא נקמת ילד כזה אלא גם לא המלאך, כי אי אפשר לנקום מוות כזה.
לא מדובר אפילו בילד קטן. מדובר בתינוק, בעולל, בחיים שזה עתה נבראו. בחודשים בודדים.
ואיך לא נתפלץ נוכח זוועת היכחדותו של עובר שהיה עתיד להגיח אל אור העולם ולהיוולד בשעה טובה ובמזל טוב בעוד שבועות אחדים מרמה של אם, אשר גם היא נרצחה, בעודה בהריונה, בפיגוע התופתי הזה?
ואיך לא נזעק רעה ונבכה מרה נוכח חוסר האנושיות המבעית, המצמרר - מי ייתנני מילים - שבו אנשים שאין מקדשים קנאים ואדוקים מהם את קדושת החיים באשר הם, דווקא הם, היו קורבנותיו של הרוע ושל הרשע הלאומני, הדתי, הפונדמנטליסטי.
בעצם ייחוס הפיגוע הזה לגורם על-אנושי מעניקים אחדים מקורבנותיו חסד של שקר למחולליו. אני, שאינני דתי, כופר בכך ומבקש להצביע (לא באצבע אלוהית אלא באצבע בשר ודם) על יוזמי הפיגוע ומתכנניו, על שולחי האיש שביצע אותו וגם, אכן, על גופתו הטמאה - או על שאריותיה הבזויות: יש כאן אשמה אנושית ישירה, ברורה ומובהקת.
לכם, אנשים יקרים, שאינכם מסוגלים להגיד זאת - הן משום שאמירה כזאת נוגדת את תפיסת עולמכם והן משום מידת החסד המופלגת שאותה אתם מייחסים לכל אדם באשר הוא - מגיעה האמירה הזאת: מדובר פה בחלאות, במפלצות. הם שקיפדו את חיי יקיריכם והם שפצעו חלק מכם.
מחבק אתכם היום, אחים לגורל ולדם, אחים לגורל הדם, עכשיו ובימים האחרים.
