מחיר ההתמהמהות מדיניות ישראל היא 'לנהל מו"מ כאילו אין טרור ולהילחם בטרור במידה שזה לא דוחה את המו"מ'. היא צועקת על רציחת ילדינו ואחינו, מחסלת מספר טרוריסטים אבל ממשיכה בדרכה; 'ניתן להם עוד צ'אנס'. ההתמהמהות לנטוש הפנטזיה שקמה מנהיגות פלשתינית שתילחם באירגוני הטרור, שיקבלו את יש"ע וחצי ירושלים... כהשג מספיק לתביעותיהם, עולה ביוקר וחלק מהמחיר הוא:
א) המשך הרצח; ב) פגיעה מתמדת בכלכלה התורמת לאבטלה, חוסר תמיכה ראויה לחלשים ולילדים... ג) גידול בירידה וירידה בעליה; המדינה היהודית היא המדינה המסוכנת ביותר לחיי יהודים. ד) איבוד כבודנו, דמותנו כעם חופשי ולא מסכן (מאנטבי... להיום).
קיים הכוח הצבאי, הפוליטי, הצדק לנצח על ארגוני הטרור ותומכיהם כצעד ראשון והכרחי למו"מ ריאליסטי להסדרים סבירים. עד שהציבור יחליט שהיה לו מספיק, ממשלת שרון תמשיך להתמהמה ולספור את נרצחנו שנפלו לשווא.
לא רצחו מספיק! המאמר הזה פורסם לפני שבוע. אז נרצחו 3 פלוס פצועים והשבוע 20 נרצחים (מהם 7 תינוקות וילדים) ומעל מאה פצועים. הממשלה עדין לא הורתה לצה"ל לנצח אלא להמשיך את משחק הפינג-פונג. כנראה עדיין לא נרצחו מספיק! מה הוא המספר הקסום, 100, 1000 או...?
"ממשלת שרון כנראה נזקקת ליותר 'קרבנות שלום'. לא נרצחו מספיק השבוע כדי להורות לצה"ל לנצח על הטרור באופן ברור. כמה יותר צריכים להירצח, להיפגע כדי ששרון יגיד לבוס שלו די לטרור; 'אדוני, העם דורש שקט ומשחק התיקו לא עובד. אין לנו אלטרנטיבה אלא לחסל הטרור לחלוטין ואז להיכנס למו"מ להסדרים סבירים!'
שרון הוא פרס, ביליין, מצנע, בן-אליעזר, ברק...; אין לו אלטרנטיבה אלא להיכנע, לרכון על ברכיו ולבקש שלום מאלו שרוצחים אותנו. מדיניותו היא הבנליות של 'להילחם בטרור כאילו אין מו"מ ולנהל מו"מ כאילו שאין טרור' שפירושו המשך הטרור, הקטל, ללא סוף באופק. מתי יתחכם, יבין מה שפעם אולי הבין, שנצחון ברור הוא הצד הראשון האמיתי וההכרחי להסדרים סבירים!" או באופן דמוקרטי, ורק כך, העם יפיל את ממשלת הכניעה?
עצה לאמריקנים האמריקנים טעמו השבוע את טעמו המר של הטרור. קודם נרצחו חיילים בודדים, נהרסו תשתיות ועכשיו מגיעים לשלב של מכוניות תופת ומתאבדים. כדאי להם לבדוק דרישותיהם מאיתנו; לנהל מו"מ עם הטרוריסטים ולסגור עיניים על הפרות, המשך הטרור והתחזקות הטרוריסטים בשטח. אולי חכמתם כלפינו תעבוד בשבילם; מו"מ וטרור ביחד ירשו להם לשקם את עירק ולצאת שלמים ובכבוד?
נדמה לי שהם יותר חכמים. העם האמריקני והדמוקרטיה שלהם לא נתונים להוזלת ערך חיי חייליהם ואזרחיהם. הם לא יגידו שאין אלטרנטיבה אלא מו"מ עם טרוריסטים, רוצחים ומפירי הסכמים. לא ירימו ידיים. לא יושפלו במחוות על חשבון דמם ולא ישתדלו להשתכנע שאין נצחון במלחמה בטרור אלא כניעה היא הדרך הבטוחה לשקט. הם ילחמו למען האינטרס שלהם, שלפי הנשיא בוש הוא מלחמת חרמה בטרוריסטים המרימים יד נגדם. למרות שאנו מעתיקים הרבה מתרבותם ללא אבחנה, חבל שאת התכונה הזאת - להגן ללא פשרות על חיינו ושלנו - אותה לא העתקנו!
סיקור הקטל חיים יבין חזר פעמים רבות על השאלה 'לו לא המשכנו את החיסולים, אולי לא היו רוצחים אותנו? אולי צריך להמנע מלאסור/לחסל אותם' (פצצות מתקתקות לפי השב"כ)? יערי בערוץ השני דחה 'לדבר' על ההודנא ערב הקטל ובכל זאת הדגיש כמה חשוב לנו לשמור עליה ולתמוך במאזנים. שני הערוצים הפגינו רגשות של טרגדיה אבל לא הבחנתי בכעס (RAGE) שלא לדבר על רגשות נקמה. כך נוצר הרושם שהם קלטו המנה המרה כגורלנו.
הרושם הכללי, המסר החצי מוסתר בכוונה או לאו, היה ברור לי; אין לנו אלטרנטיבה אלא להמשיך ב'כאילו' צועדים לשלום, הטרגדיה לא צריכה לשנות דבר משמעותי. גאווה לאומית, פטריוטיזם, כעס, תיאור של המתאבדים כחיות... לא היו. כך התקשורת שלנו יכולה להגיד לעולם כמה 'נאורים' הם; כמה מכות הם יכולים לסקור ללא כעס. בנוסף הם יכולים להתגאות במקצועיותם במתן סיקור לרוצח ובהצגת תמונתו ושמו ימ"ש.
הסיקור שלהם היה מקובל לו היו תחנות רבות עם נטיות שונות. זה לא מצבנו. הם השולטים והמונופוליסטים ומה שנראה טוב להם, קובע. מתי תהיה לנו דמוקרטיה בטלוויזיה; קשת רחבה של תחנות המייצגות את הציבור כולו?
