ועדת החקירה לבדיקת אירועי אוקטובר 2000 (בראשה עומד השופט תאודור אור), במהלכם נהרגו במהומות 13 אזרחים ערבים, היא כרוניקה של כישלון צפוי מראש.
הקמת ועדת אור בחטא יסודה, בשל היותה רחוקה מדי מימי האירועים באוקטובר וקרובה מדי לבחירות של אותה שנה, תוך כדי התחנפות לציבור הערבי כדי לקנות את קולותיו. הרכבה הלא מוצלח, בלא מומחה משטרתי ביטחוני ובלא נציג הציבור הערבי, בצירוף המנדט שקיבלה, אינם מאפשרים לה להקיף את הסוגיות האמיתיות של הקרע בין הציבור היהודי לערבי.
האוכלוסייה הערבית הוסתה במשך תקופה ארוכה על-ידי הממסד הדתי הקיצוני, כולל התנועה האיסלמית בראשות ראאד סלאח וח"כים ערביים בערים וכפרים, כנסים במסגדים, תוך כדי אוזלת יד של השלטונות לבלום ולמנוע את ההסתה. כל זה בתוספת מועקות חברתיות, אכזבות פוליטיות והזדהות עם אחיהם הפלשתינים, הביאו את הציבור הערבי להתפרצות האלימה.
זו לא היתה התפרצות ספונטנית, אלא התקוממות מתוזמנת, מאורגנת היטב, שתפסה את המשטרה בהפתעה מוחלטת. כבר אז היה צריך לראות את הנורות האדומות מהבהבות.
לא המודיעין ולא השב"כ העריכו את פוטנציאל השינאה והתסכול בציבור הערבי. המשטרה שלא היתה מוכנה הגיבה באש חיה גם במקומות שזה לא היה חיוני. לעומת זאת, ההחלטה לפתוח את ציר ואדי ערה לתנועה בכל מחיר, היא דוגמה להחלטה נכונה, שהרי סגירתו על-ידי כנופיות אלימות היא מרד אזרחי שיש לדכא.
רוב הוועדות הממלכתיות הגדולות שבהן שופטים מקצועיים היו דומיננטיים הסתיימו בתוצאות מאכזבות. ועדת אגרנט איפשרה לדרג המדיני להתחמק מאחריות למחדל מלחמת יום הכיפורים, וועדת השופט כהן שחקרה את נסיבות הטבח בסברה ושתילה הטילה אחריות לא נכונה על צה"ל ועל שר הביטחון כנאשם.
אסור לוועדת אור לתת לשלמה בן-עמי ולאהוד ברק להתחמק מאחריות, ולהפיל את "התיק" על המפכ"ל יהודה וילק ועל ניצב אליק רון. אם כך ייראו המסקנות, זה יהיה כישלון צורב לוועדה. בכל מקרה, לא חשוב מה יהיו התוצאות, גם הציבור היהודי וגם הציבור הערבי ייצאו מאוכזבים, כל אחד מסיבותיו, התיסכול האכזבה ורגשי הקיפוח כביכול יישארו גם בעתיד.
אין לי כל ספק, שהוועדה השקיעה מאמץ רב להגיע לתוצאה מאוזנת ולהציג את הארועים באור הנכון כמיטב יכולתה - אך מנגד אסור לתלות בה תקוות גדולות.
כפי שציינתי לעי"ל, הרכב הוועדה לא היה מקצועי מספיק להתמודד עם הארועים בשטח, ללא ליווי של איש משטרה או איש ביטחון, לניתוח הצד המשטרתי והביטחוני בהכנת הכוחות בהפעלתם, במידע המודיעיני הדל שתפס את המשטרה לא מוכנה, לא בכוח אדם מיומן ולא בציוד המתאים - דבר שגרם לקצינים בשטח להגיב באש חיה וגם במקום ובתנאים שלא חייבו זאת, וגם בכך שאיפשרו לאלימות לגלוש מעבר לתקופה הסבירה. אך מעל לכל לא הבינה המנהיגות של המדינה - שמדובר בהתפרצות מתוזמנת על-רקע ניסיון לפגוע בלגיטימיות המשטר, ולחזק את מלחמת הפלשתינים וערפאת - וכל זאת על-רקע האמונה הדתית של התנועה האיסלמית, כי ישראל צריכה להעלם כדי להקים רצף מדינות אסלאמיות - מטרה זו עדיין חיה ונושמת.
ההרכב והמנדט שקיבלה הוועדה - לא איפשר לה להקיף את הסוגיה הסבוכה של "ערביי ישראל" והשתלבותם במדינה מבחינה חברתית תרבותית ומעשית.
נבחרי הציבורי הערבי - בהעידם בפני הוועדה, דנו יותר בסיבות שלדעתם הביאו להתקוממות כמו קיפוח חברתי, תיסכול, שינאה שנבעה גם מהסתה רבת שנים ומתוזמנת היטב, תוך הזדהות עם האינתיפאדה והאחים הפלשתינים - נושאים שהוועדה לא תוכל ולא תרצה לטפל בהם.
עדויותיהם של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, השר לביטחון פנים (בחצי משרה), שלמה בן-עמי, היו חלקלקות, מתחמקות בנוסח: אני אמנם עומד בראש הפירמידה - אבל "לא אשם", לא ידעתי לא ראיתי לא דווחתי לא הוכנתי.
גם המשטרה על זרועותיה, כעולה מעדותם והסתירות הרבות שבין קציני המשטרה בראשות המפכ"ל וניצב אליק רון, אינם יכולים לצאת נקיים מהפרשה, אך בוודאי שאין להטיל עליהם את כל האחריות ולתת לפוליטיקאים שעמדו בראש הפירמידה להתחמק, כמו שקרה בוועדות הממלכתיות הקודמות שהוזכרו לעי"ל.
הוודאות "לכישלון ידוע מראש" נובע גם מהציפייה מוגזמת של הציבור הערבי לצדק אבסולוטי והטלת אשמה חד-משמעית, לפי תפיסתם, על ממשלות ישראל לדורותיהם, ולעומתם הציבור הישראלי, לא יוכל לקבל עמדה זו לאור התנהגות המנהיגות הערבית, לפני ותוך הארועים בליווי הסתה פרועה וניסיון לשלילת לגיטימיות מהמנהיגות הישראלית דוגמת התנהגותם וביטוייהם של ח"כים כמו בשארה, מחול, דהאמשה אחמד טיבי ואחרים, אז וגם כיום. מעצרם של מנהיגי הפלג הצפוני - מוכיח זאת.
לצערי נראה לי שוועדת אור, לא תוכל להרים את הנטל הכבד הזה והתוצאה תהיה, עוד חוברת עבה של וועדה ממלכתית שתעלה אבק בעתיד, תעורר סערה קטנה עם פרסומה - ומסקנותיה יתפוגגו מול המציאות המשתנה.
מעצר השיך ראאד סלאח וחבר עוזריו - הוא קצה חוט לפעילות האנטי ישראלית האינטנסיבית, של קבוצות קיצונים מאז מלחמת השחרור. את האכזבה שלהם מאי קבלת תכנית החלוקה וההפסד הצורב במלחמת העצמאות, מלווה את מעשיהם, אמונתם ושאיפתם עד היום. אל תטעו - לא מדובר בקומץ, בעשבים שוטים, קיצונים ממורמרים וכו'... זאת אילוזיה.
רבים הצטרפו ומצטרפים לשאיפה של השמדת ישראל, תוך ניצול הדמוקרטיה היחידה באזור וכליה המקנים להם חופש מרבי כל עוד הם שומרי חוק אך אסור להרדם בשמירה - ביטחון המדינה ושלום אזרחיה עדיפים על זכויות עם צליל אוניברסלי, בזמן חירום ובמדינה שעדיין נלחמת על עצמאותה.
__________________
- הכותב הוא עורך דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה משך תקופה ארוכה סגן פרקליט מחוז, ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות לשעבר.
