מקריאת מאמריו של יואל מרקוס בשנים האחרונות ניתן להתרשם שאין מדובר בעיתונאי אובייקטיבי, אלא בעיתונאי המנסה בכל מאודו לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו תוך ניצול הבמה הניתנת לו בעיתון הארץ. הדוגמאות לכך רבות (הרצת שרון ואולמרט ועוד), אך בחודש האחרון הצליח יואל מרקוס להציג עיתונות אחרת, לא שיגרתית, המגיעה לכדי אמנות בימתית ומזכירה את המתעמלת הרומניה נאדיה קומנצ'י בימי תהילתה, על הפליק פלאק לאחור המפורסם שלה והגמישות העל-אנושית.
לפניכם ציטוטים נבחרים משני מאמרים של יואל מרקוס המנתחים (בפער של פחות מחודש ימים!) את דרך התנהלותה של ציפי לבני מועמדת קדימה לראשות הממשלה ("לא נגענו" למעט קיצורים הכרחיים):
כישלון המו"מ הקואליציוני עם ש"ס - במאמר "לבני ראויה לנצח" (28 באוקטובר 2008): "עצם התנהלותה (במו"מ הקואליציוני עם ש"ס) מעידה על פוליטיקה אחרת. היא בזה לתן וקח שהיה נהוג בעת כינון ממשלות. מכאן שלהאשים אותה שהיא נכשלה במו"מ הקואליציוני זו איוולת... יכול להיות שהמפא"יניקים הוותיקים היו יודעים ללטף את זקנו של המר"ן בן ה-89 ומוצאים נוסחה שתופיע בכתב, אך לא תקויים, או להיפך: תוסכם אך לא תמומש. הצדק עם לבני, ששמה קץ לקרקס הזה".
- במאמר "ציפי ציפי בנג בנג" (25 באוקטובר 2008): "לבני עשתה את הטעות האחרונה שלה כשהודיעה לנשיא שאין היא זקוקה לשמונת הימים הנוספים שנותרו לה, והכריזה מיד על הליכה לבחירות. עסקנים ותיקים במקומה היו עושים כל פשרה אפשרית עם שס, ובלבד שלא יהיו בחירות. הקדמתן היא הפספוס הגדול ביותר של לבני".
ניהול המו"מ עם מפלגת העבודה - במאמר "לבני ראויה לנצח" (28 באוקטובר 2008): "היא נהגה נכון כשפתחה את המו"מ הקואליציוני עם השותף הבכיר, העבודה. לא היא אשמה בסחבת, אלא אהוד ברק, שבמשך שבועות לא ידע בדיוק מה הוא רוצה".
- במאמר "ציפי ציפי בנג בנג" (25 באוקטובר 2008): "הטעות הפטאלית של לבני היתה, שלא הייתה די נחרצת כלפי ברק. שלא נתנה לו 48 שעות אולטימטום לקבל תשובה. וכך, ממצב אידיאלי של כנסת שרוב חבריה אינם ששים להקדמת הבחירות מטעמים אישיים, מליכוד כאופוזיציה עם 12 מנדטים, הסתבכה לבני בדבר האחרון שרצתה בו - בהקדמת הבחירות".
הערכה כללית של התנהלות לבני - במאמר "לבני ראויה לנצח" (28 באוקטובר 2008): "לבני ניסתה לעשות פוליטיקה אחרת. האם היא פעלה נכון? בגדול כן. האם הייתה קשוחה מידי? כן. החלטתה להקדים את ההליכה לנשיא, למשל, הייתה פזיזה. בכל מקרה, אין ספק שהיא שלמה עם עצמה, הוכיחה שהיא פועלת לפי מצפונה ושפיה ולבה שווים - דבר שאפשר בהחלט לכנותו פוליטיקה אחרת".
- במאמר "ציפי ציפי בנג בנג" (25 באוקטובר 2008): "לבני ניהלה את המשא-ומתן לבדה ולא השכילה לעשות את הצעד המתבקש הראשון, והוא: יצירת בלוק חוסם - כדי שהיא לא תהיה סחיטה. כלשונו של קיסינג'ר, היא לא תפסה את המומנטום".
כל מילה נוספת מיותרת. 