זה עתה סיימה ועדת אור את עבודתה והגישה את מסקנותיה, אשר לא צריכות להפתיע אף אחד.
יושבת חבורת מלומדים ב"מגדל השן" קרוב לשלוש שנים ולאחר ניתוח רטרוספקטיבי מבריק, מוצאת את "האשמים" ב"מחדל" שחיסל את המרד הערבי-ישראלי בתוך ימים, במחיר מותם של 13 מתפרעים ערבים.
נראה לי, כי אילו התפרעו ערבים המתגוררים בארה"ב, כפי שהתפרעו הערבים בגליל במהומות אוקטובר - היו נהרגים כמה מאות ערבים ולא שלוש עשרה. הטיפול באירועים מצד משטרת ישראל היה מהיר ויעיל, וחסך מכולנו אינתיפאדה ארוכה מצד ערביי ישראל בדומה לאינתיפאדה בשטחים.
מצער, שאחרי כל כך הרבה שנים, ממשיכים ערביי ישראל להיות נאמנים למאבק הפלשתיני במקום להיות נאמנים למדינה שהם אזרחיה, כמו יתר אזרחי ישראל הבדואים, הדרוזים או הצ'רקסים.
ההתרפקות של מנהיגי השמאל ומעצבי דעת הקהל בישראל כלפי ערביי ישראל, מה שהולידה את ועדת אור, לא תרמה מאומה. ועדת אור, יכולה למצוא את מקומה המכובד ליד ועדת כהאן אשר מצאה את שר הביטחון של ישראל אחראי לטבח שביצעו נוצרים במוסלמים בדרום לבנון.
במקום להלחם באויבינו, אנו נלחמים בעצמנו.
"יום הכיפורים של משטרת ישראל" זעקה אתמול אחת מכתבות הטלוויזיה ואני לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. משטרת ישראל עושה לילות כימים בשלוש השנים האחרונות, במלחמה בטרור הערבי המכה בנו ללא הרף, ועל כך מגיע לה צל"ש, ולא מח"ש. אני רוצה לראות כיצד הייתה מתפקדת ועדת אור בנעליה של משטרת ישראל בהתמודדות בשטח מול טרור של אזרחי המדינה. כנראה שהם לא הפנימו את מאמר חז"ל "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" וכנראה שהם לא נסעו בואדי ערה באוקטובר 2000 , עת חטפו שם מכוניות ישראליות בקבוקי תבערה ומוטות ברזל.
ואם כבר הזכרנו את יום הכיפורים, אז אכן יום הכיפורים שלנו, של כל עם ישראל קרב ובא ועמו העת לחשבון נפש נוקב; כיצד ייתכן שאחרי 55 שנות קיומנו כמדינה, חוששים יהודים לילך ברחובה של עיר בבטחה מחשש לפיגוע טרור? כיצד ייתכן שאזרחי מדינת ישראל תומכים בפומבי במאבק המזוין של אויבינו? כיצד ייתכן שבפרלמנט של מדינת ישראל יושבים אנשים המסיתים לטרור ואלימות?
