דנה נעלמה. את נסיבות היעלמותה איש אינו יודע את מקום הימצאה. היעלמותה הותירה שאלות תלויות על וו של אד ועל זיז של ערפל - על לא כלום. לפי שעה אין אפילו קצה חוט, אף לא שמץ סיב.
אני לא חוקר גלוי ואף לא סוכן חשאי, אני סתם הדיוט שמעלה תהיות, ניחושים והשערות: היא נעלמה אחרי חצות במקום, אשר ספק אם מישהו שלא ידע אודותיה דבר (מקום עבודתה, סדר יומה, השעה שבה היא מסיימת את משמרת הערב במסעדה, שבה עבדה כמלצרית) היה עשוי לארוב לה שם מבעוד מועד, במעקב יזום ומתוכנן בקפידה.
הדעת מעלה, עם הכאב והצער הכרוכים בהעלאה זו, כי החוטפים אותה יצאו ממעגל לא גדול של בני-אדם אשר היו עמה בקשר, ולו גם שטחי ורופף, במסעדה ובסביבותיה. במקרה זה, האם מוצו כל החיפושים של המטבע מתחת לפנס הקרוב?
אני חש וחושב שיש מקום וטעם למקד את החקירה בקרב מאגר חשודים פוטנציאליים לא גדול. ראוי ונכון לסייג אמירה זו בהכרזה מפורשת על חזקת החפות המלאה שעומדת לכל אחד מהם, כל עוד לא נמצא בדל-ראיה העשוי לקשור אותם אל היעלמותה של דנה.
לפני ימים אחדים הכריזה משפחת בנט, משפחתה של דנה, על פרס כספי בוה למי שיביא מידע אודותיה.
כסף כתמריץ ומניע בוודאי אינו פסול מוסרית גם במקרה זה אם כי לטעמי יש טעם קטן לפגם במעשיהם של מי שיתגייסו להתחיל בחיפושים אחריה רק בגלל הכסף.
אין כאן בצע כסף, אבל יש כאן פצע כסף: הצלתה של כל נפש מישראל היא מצווה שאין קדושה, נעלה וחשובה ממנה. אין להתנות אותה בגמול ממשי שיינתן למי שיסייע במציאתה, אף כי ניתן להבין ואף להזדהות - בעצב ובכאב - עם משפחת בנט, אשר בצר לה הודיעה על הקצאת סכום כסף נדיב בהחלט לטובת מאמצי החיפוש.
התפילה למציאתה בשלום, שלמה ובריאה, של דנה לא תזדהם, חלילה, בגלל זריקת-המרץ הכספית שהזריקה משפחת בנט למחפשים פוטנציאליים, אשר מטבע הזמן והדברים חל בהם רפיון, אבל תחושת אי-נוחות מסוימת, טורדנית כזמזומו של זבוב ובלתי מזיקה כמוהו, בכל זאת מורגשת עמוק בפנים: הקשר הארור שבין הכסף לחיים אינו רק קשר שתיקה. הוא קם קשר הזעקה והדם.
האם במקום שלא הועילו עד היום כל הכוונות הטובות והמאמצים הכנים, מקורות המידע והאמצעים המשוכללים, המעשיים והמודיעיניים, של 'גורמי הביטחון' השונים, יועיל הכסף הגדול?
המטרה מקדשת את כל האמצעים. ונותרים לפי שעה - הכאב, הציפייה, התקווה וההרהורים: אלוהים - היכן דנה???
