הציבור הישראלי התפקע לאחר שנים של יאוש וסבל ביטחוני. הציבור הישראלי, ודאי האזרחים החיים תחת ההפגזות, אינם מסוגלים רגשית להשלים עם העובדה שלמרות שבוע של מלחמה, עדיין נוחתים הטילים על ראשם. מי שחווה בימי חייו את הטעם המר של הפגזות בלתי פוסקות על ביתו ומשפחתו אינו יכול שלא להזדהות עם הכמיהה של התושבים בדרום לא רק לשקט רגעי אלא לשקט לאורך שנים רבות. אך, לדאבון הלב, המציאות מורכבת הרבה יותר ואפילו מרגיזה מאוד. במיוחד אמורים הדברים כאשר המדובר ביומרנות ובפסטיבלים המלווים את המלחמה.
רק האמת היא המתכון להרגיע את הציבור לבל יושלה שניתן בהינף יד לחסל את האוכלוסיה הערבית כולה בעזה. ייאמר בריש גלי שערבים יישארו בעזה גם לאחר המלחמה הנוכחית, ואפילו חמאס כארגון, ישכון במקום. מי שנוטע תקוות שווא בלבותיהם של האזרחים המופגזים, במיוחד, סופו שייתן דין וחשבון. מי שמדבר אמת ראוי להקשבה.
פעם אחר פעם, לצערי הרב, חזרתי וטענתי שללא היווצרות מציאות שבה צפון עזה יהפוך למעין רצועת ביטחון שבה יישבו כוחות בינלאומיים והיא תהיה מפורזת, אין סיכוי ממשי להקטנת המוטיבציה של חמאס לירות על ישובי ישראל. כל עוד המחיר הוא לחימה בלבד, אפילו הרס והרג, אין כל מניע לחמאס להפסיק את הירי. כל עוד חמאס נשאר איתן במעמדו בקרב האוכלוסיה, אין סיכוי להפילו. כיום מצטרפים לעמדה זו אנשים כאלה ואחרים, כולל אנשי צבא ומערכת הביטחון אשר בזמנו דחו בבוז את ההצעה שהובאה בפניהם. אלא שאליה וקוץ בה: ככל שייארך המבצע, כך הסיכויים הולכים וקטנים והסיבות לכך פשוטות להפליא.
ביכולתו של חיל האוויר וזרועות אחרות לשטח את צפון עזה עד כדי שלא תהיה אפשרות לבני אדם נורמליים להימצא באותו המקום. אין צורך כלל בהרג אזרחים חפים מפשע וגם לא מומלץ לעשות כן. הפגזה רצופה ורבת היקף תוך דחיקת האוכלוסיה דרומה אל העיר עזה יעשו את שלהם. עד היום ממשלת ישראל לא הודיעה מפורשות שדין צפון הרצועה ומזרחה להשתנות בעקבות המבצע. כך גם דינו של "ציר פילדלפי". כל עוד לא יהיה ברור לחמאס שלכך חותרת ישראל והוא לא יפנים זאת היטב, אין סיכוי לשינוי. מזמן הייתה צריכה ישראל להודיע על כוונותיה אלה לעולם כולו ובמקום פעילות מדינית ללא שום תוחלת, היא הייתה צריכה כן לעורר דעת קהל אוהדת לפתרון מסוג זה.
הזמן הולך ואוזל מבחינתה של ישראל אם היא חפצה לאמץ רעיון זה. עדיין לא מאוחר לעשות זאת וביעילות רבה. האמצעים בידי צה"ל אלא שיש לצאת מן התבניות החשיבתיות המוכרות לנו היטב שלא הובילו לתוצאות המקוות.
תקשורת ביקורתית ובעייתית ויש עוד מימד שאין להתעלם ממנו והוא התקשורת והממשק שבינה לבין כלל האזרחים במדינה. לאט אך בצורה בולטת, החלה התקשורת, שהייתה כולה מגוייסת בתחילת המלחמה, לשאול שאלות קשות. מכאן ועד לביקורת קטלנית, הדרך קצרה למדי. ככל שהתקשורת תבקר יותר ויותר, ככל שהאולפנים יאוכלסו במרואיינים מבוקר עד בוקר, כך תתקשה הממשלה להתמודד עם הטענות השונות. יש לתקשורת תפקיד חשוב ביותר בעיתות מלחמה, אך אל ישכחו המנהיגים שהמדובר במטבע שיש לו שני צדדים. ככל שבסלונים של אזרחי ישראל מקלטי הטלוויזיה ישדרו עוד ועוד פגיעה בבית זה או אחר, לא מן הנמנע שסבלנות האזרחים תפקע. לכן, מוטב לעשות את הנדרש מהר ככל האפשר, ללא רתיעה ותוך העמדת מטרות ברורות בפני צה"ל.
אין להזניח את הזירה הערבית. ייתכן ויהיו אשר יטילו ספק בביקורת המושמעת במרבית מדינות ערב כנגד חמאס ובראשן מצרים. אין זה מובן מאליו כלל. יש לישראל הזדמנות לנצל את התמיכה הסמויה הזו כדי להוביל לפתרון. גם במדינות ערב חייבים לדעת שללא היווצרות אותה מציאות של רצועת ביטחון שבה יושבים כוחות בינלאומיים, מפורזת ושיש בה שליטה לא של חמאס על ציר פילדלפי, אין אפשרות להגיע להפסקת הלחימה.
מלחמות ארוכות אינן מובילות בהכרח לתוצאות טובות. זמן קצר ומנוצל היטב עשוי להיות פתרון סביר בהחלט.
