אברהם בורג, לשעבר יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות היהודית, מאשים את ישראל במאמר בעיתון הארץ תחת הכותרת "אלופי ההחמצות" (15.1.09) בהחמצה שיטתית של הסדר מדיני אפשרי עם הפלשתינים וטוען, כי ישראל עוד תתגעגע לחמאס. להלן אציג את טענותיו המרכזיות של בורג ואוסיף לצידן ניתוח והערות.
אברהם בורג - "לא רחוק היום שבו נתגעגע לחמאסניקים האלה. יום אחד נתהה למה לא דיברנו עם מנהיגי החמאס. באותה עת יעמדו מולנו איומים גדולים הרבה יותר. זה ברור לי, כי זהו לקחה המר של ההיסטוריה".
הערות - בורג, אשר מגרסא דינקותא יודע למי ניתנה הנבואה לאחר חורבן הבית, אינו נרתע מלייחס לעצמו במאמר יכולת נבואית לחזות במדויק את העתיד ואת מסלול ההיסטוריה הדטרמיניסטי הצפוי בוודאות אם ישראל לא תנהל דיאלוג עם חמאס. העתיד ברור לו לבורג כשמש הזורחת ויש לו יכולת לקרוא (לא ציין אם מדובר בבדולח, בקלפים או אולי בכוכבים) צפונות העתיד ולדעת איזה "לקח מר" ילמד שר ההיסטוריה את ישראל.
אברהם בורג - "פרק בהיסטוריה מלמד אותי כעת סרי נוסייבה בספר זיכרונותיו "היה הייתה ארץ". קורותיו, הכתובות בעידון מדויק ואצילי, הן ראי ההחמצות שלנו. התרסה נגד הטענה הישראלית המתנשאת ש"הפלשתינים לא החמיצו אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות. הוא - נוסייבה - מנקב בסיכה חדה את הבלון הנפוח שלנו ואומר: הרי לכם כל ההזדמנויות שהישראלים החמיצו. כשנגמרה המלחמה הארורה ההיא, ששת הימים, גירשנו לאלתר את תומכי המלך הירדני, ומאז אנחנו לא חדלים מלהתגעגע אליהם. המצאנו את "אגודות הכפרים" כדי לא להתמודד עם אצולת ירושלים, רמאללה ושכם, וכמה חסרים לנו היום אביו של נוסייבה, פייסל אל חוסייני ושאר מנהיגיהם שהיו ואינם. אחר כך הכרזנו ש"לעולם לא נדבר עם אש"ף", ואכן, עוד רגע קט כבר לא נוכל לדבר איתם כי לא יהיה עם מי".
הערות - בורג שותה בצימאון את טענותיו של סארי נוסייבה כאילו היו אלה דברים הכתובים באצבע אלוהים. הוא "שכח" להזכיר, כי לו הייתה ישראל מקבלת את "יוזמות השלום" של אש"ף על-פי מתווה "תוכנית השלבים" הפלשתינית לא הייתה קיימת עוד מדינת ישראל, אלא מדינת פלשתין. בראייתו של בורג, כך משתמע, תביעת אש"ף לשיבת מיליוני הפליטים לשטח ישראל כתנאי מהותי לכל הסדר, אין בה כדי להעיד על כוונתו של אש"ף להביא לחורבנה של ישראל, אלא אמירות שלום ופיוס הן. על בסיס היגיון זה ניתן להבין שבורג סבור שישראל הייתה צריכה להיענות לתביעות אש"ף גם קודם תקופת אוסלו, ובמילים אחרות להסכים להתאבד פוליטית ולאומית על-מנת לזכות ב"שלום הצודק" הפלשתיני שבו אין מקום ליהודים בארץ ישראל.
אברהם בורג - "ועכשיו החמאס רובץ לפתחנו. מתי נגיע לרגע שבו לא יהיה אפשר עוד לדבר עם אנשיו, רק להתגעגע למעט שיש היום?"
הערות - בורג אינו חדל מלהפתיע בטיעוניו המופרכים והדמגוגיים. וכי קיים היום דיאלוג בין ישראל לחמאס? וכי חמאס מוכן לקיים דיאלוג עם ישראל? למה בדיוק תתגעגע ישראל בעתיד אליבא דבורג? ל"דיאלוג" באמצעות טילי גראד וקסאם שניהל חמאס עם ישראל מדי יום? למדיניות המוצהרת של חמאס לשחרור כל פלשתין שעל בסיסה מחנך חמאס את הדור הצעיר להיות נכון לג'יהאד ולביצוע רצח עם ביהודים?
אברהם בורג - "כל עוד הארגון [חמאס] הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה הלאומית של העם הפלשתיני, אנשיו הם בני שיח; עיקשים, אבל קיימים. אבל ביום שהחמאס יאמר נואש ויתחבר בכל נימי נפשו אל האיסלאם העולמי, נאבד אותו כליל. אנשיו כבר בנקודת הזינוק, על סף המעבר לגלקסיה הפונדמנטליסטית הבאה. אך אנחנו עדיין מסרבים להבין שתנועה פוליטית שהיא חלק מהמרקם האזורי, שעיקר ממדיה הם עדיין לאומיים, חייבת להיות, עם כל הקושי שבדבר, חלק מהשיח האזורי. וביום שבו שטחי עזה יהפכו לנחלת אל-קעיאדה והאיסלאם העולמי, אנחנו נגלה שבעצם החמאס ההוא - זה של הימים האלה - לא היה כל כך נורא".
הערות - בורג מתעקש להפגין בורות בריש גלי. חמאס אינו תנועה לאומית פלשתינית דוגמת פתח או החזית העממית. חמאס הוא הזרוע הפלשתינית של התנועה העולמית של האחים המוסלמים, שלה אידיאולוגיה מוצהרת של ג'יהאד עולמי (בשלבים) להשלטת שלטון איסלאמי ראשית במדינות המוסלמיות ואחר-כך בעולם כולו. בניגוד לטענתו של בורג, חמאס אינו בר שיח, שכן תפיסת עולמו אינה שונה מזו של ארגון אל-קאעידה ביחס ליעד הסופי ולאמצעים למימושה (דעווה, ג'יהאד), אלא בהיבטים הטקטיים בלבד. טחו עיניו של בורג מראות, כי תחת שלטון חמאס הפכה רצועת עזה לחממה של הטרור האיסלאמי ואף ארגונים המזוהים עם אל-קאעידה מצאו להם קרקע נוחה להתבסס בה.
אברהם בורג - "האמת היא, שאנחנו מסרבים לדבר איתם כי אנחנו לא מסוגלים לדבר עם עצמנו. בכל הפעמים שבהן ניסינו להתל בהם, איחזנו גם את עיני עצמנו. יש נושאים שאין לנו בעיה לשוחח עליהם עם האויב: חומוס, מוסכים, ספונג'ה. אבל על פליטים ומתנחלים אין לנו אומץ להגיד את האמת גם לעצמנו. אנחנו לא מוכנים לדבר עם עצמנו על חלקנו באחריות לבעיית הפליטים - להולדת הבעיה, להתעלמות ממנה, לניצולה הפוליטי ולאי פתרונה עד עצם היום הזה".
הערות - פה קבור הכלב. אברהם בורג רומז על תפיסתו בדבר שיבת הפליטים. מעבר לכך, בורג מכופף את ההיסטוריה באופן מגמתי. בשנים בהן הוקמו מחנות הפליטים הפלשתינים הוקמו מחנות פליטים לעולים בישראל, שנקראו מעברות. אותן מעברות אינן עוד קיימות והן הפכו לזיכרון היסטורי רחוק. לעומת זאת, הפלשתינים הקפידו לשמר את העוני, המסכנות, האומללות והסבל של מחנות הפליטים כבר למעלה מ-60 שנה. גם כשקיבלה הרשות הפלשתינית שליטה מלאה בשטחי A היא סירבה לשקם את מחנות הפליטים וזו הייתה עמדתה הנחרצת אף לאחר שנסוגה ישראל מרצועת עזה (אוגוסט 2005) והתפנו שטחי ההתנחלויות ליישוב הפליטים (מבלי שהם נדרשים לוותר על תביעת השיבה שלהם). מאות מיליוני הדולרים שזרמו לסוכנויות האו"ם המטפלות בפליטים הפלשתינים ולרשות הפלשתינית ממשיכים לקיים באדיקות את מצוקת הפליטים והשנאה המזינה את חזון החזרה לפלשתין על חורבותיה של מדינת ישראל.
אברהם בורג - "עם החמאס השיחה תהיה עוד יותר קשה. היא תסוב על פליטים, על מתנחלים ועל עוד משהו: על הפן הדתי של הסכסוך. האם אנחנו באמת מסוגלים לקיים דיון מהותי על המשמעות הדתית של הסכסוך ועל התוכן הרוחני של השלום, על איך נראה דיאלוג בין דתיים בעת מלחמה ועל ערכיה של השיחה הדתית לעת שלום? על איך מחזירים את שדי הקנאות של כולנו בחזרה לבקבוק? האם יש בתוכנו עוד מספיק יסודות למחאה דתית לא אלימה כנגד הרצחנות האמונית המחסלת את שני העמים והאמונות? בינתיים אין לנו. ולכן אנחנו בורחים מהמפגש, שמא נשב בו אילמים או שוטים, או שניהם גם יחד".
הערות - בורג מפליג בדברי הבל. כלום בידי ישראל להשפיע על התפיסה המשיחית האיסלאמית של חמאס והאחים המוסלמים, הרואים סימני גאולה ופעמי ה"מהדי" (המשיח באיסלאם) בשחרור ירושלים? האם ישראל יכולה למתן את חתירתם המוצהרת של חמאס והאחים המוסלמים להחיות את הח'יליפות האיסלאמית שתשתחרר את רומא ותהרוס את הוותיקן, כחלק ממימוש החדית' המנבא את הגעת ה"מהדי" מיד לאחר מכן? בורג בוחר להטיל את מלוא האחריות רק על ישראל (ולא על חמאס) במעין וידוי מזוכיסטי שאין בו כל בסיס עובדתי.
בסיכומו של דבר, במאמר זה של אברהם בורג כאחדים מקודמיו אין תוכן מהותי ובעיקרו דברי תועמלנות הנוטים לאמץ ולחבק את הנרטיב הפלשתיני של ולשמש מליץ יושר לאש"ף וחמאס וקטגור של ישראל.
