עמירה הס והאחים שוראב

העיתונאית עמירה הס פרסמה מאמר בעיתון הארץ (21.1.09) תחת הכותרת "גם נשק חוקי הורג", ובו היא מאשימה את צה"ל בהריגתם של שני האחים קסאב ואיבראהים שוראב בח'אן יונס ב-16 בינואר. וכך מתארת עמירה הס את נסיבות הריגתם של האחים שוראב: "ביום שישי, 16 בינואר, נסעו השניים בלנדרובר אדום יחד עם אביהם מוחמד בן ה-64 מהשטח החקלאי שבבעלות המשפחה, סמוך לקו הירוק, אל ביתם שבחאן יונס. האב נהג, לידו ישב קסאב ומאחור איבראהים. הפסקת האש ההומניטארית התקיימה באותו יום בין עשר בבוקר לשתיים בצהריים. הם עברו נקודת בידוק אחת שהקים צה"ל באזור, והורשו להמשיך בנסיעה. בסביבות השעה אחת הם הגיעו לסופרמרקט אבו זידאן שבשכונת אל פוחארי. בניין אחד סמוך לסופרמרקט הפך עוד קודם לעמדת צה"ל. חיילים התמקמו בו... לפתע נורתה אש אינטנסיבית על הג'יפ מכיוון עמדת הצבא". הס מוסיפה, כי תהליך תיאום הפינוי הרפואי ארך זמן רב והתאפשר רק למחרת בשעות הצהריים וכי איבראהים מת מפצעיו בזמן זה. בסיום המאמר בו מאשימה הס את צה"ל במשתמע ברצח האחים שוראב כותבת הס כדלהלן: "החיילים לא פועלים בחלל ריק. יש להם מפקדים ויש רוח היחידה שאיפשרה זאת, כשם שאיפשרה לפגזי צה"ל לנחות על בתי ספר של אונר"א. צה"ל הוא צבא העם. העם, ברובו המכריע, תמך ושתה בשקיקה את ההנמקות. ישראל היא דמוקרטיה. לכן קסאב ואיבראהים נהרגו באופן חוקי". "השאהידים הגיבורים" פרטים נוספים שלא צוינו במאמר של עמירה הס עשויים לשפוך אור נוסף על הפרשה שראויה להיחקר לעומק. שני האחים שוראב היו פעילי פתח. ארגון פתח פרסם הודעת אבל על הריגתם ומצ"ב נוסחה: בשם אללה הרחמן והרחום [אללה] יתעלה אמר: "אל תראו באלה אשר נהרגו בדרו של אללה מתים, אלא חיים ומתקיימים אצל ריבונם", נכונים דברי אללה העצום. בגאווה יתרה בדם השאהידים הזכים תנועת השחרור הלאומי פתח בפלשתין מבכה את השאהיד הגיבור כסאב שוראב "יערב" ואחיו השאהיד הגיבור איבראהים שוראב "אסיל" אשר נהרגו בתוקפנות הציונית על אדמת רצועת עזה בתאריך ה-16 בינואר 2009 תהא דרככם לעדן הנצחי בו השאהידים שלנו הגיבורים. ההבטחה היא ההבטחה, השבועה היא השבועה, נוסיף ללכת בדרככם. זו מהפכה, עד הניצחון, עד הניצחון, עד הניצחון נשבע לשחרר את ירושלים בנשק כסאב שוראב היה פעיל גם באתר הפורום של ארגון פתח. לאחר מותו פורסמו מחדש דברים שכתב כסאב המלמדים על תפיסת עולמו. להלן תרגום הקטעים הנבחרים: "...שוחה אחת, חרב אחת ושבועה אחת רובה אחד... הכדור שנמצא בו הינו מבגדד והאש [הירי] מקהיר רובה אחד הלב שלו בביירות וכיסופיו לירושלים... נומה בשלום אביה [יאסר ערפאת] של הבעיה [הפלשתינית] והרובה לעולם לא נישא אחריך [אחרי מותך] את ענף עץ הזית עד אשר נניח את אחרון הרובים ולא נניח אותם [את הרובים] אלא על רחבת [מסגד] אל-אקצה... אנו נשבעים לך רובה רובה רובה