האישומים אטימות, רישעות, חוסר מקצועיות, זלזול בכבוד המת, בזבוז כספי ציבור - כל אחד מהליקויים הנ"ל, די בהם כדי להטיל דופי בכשירותו של אדם לכהן כעובד ציבור. אך מה נעשה אנחנו, הציבור הרחב, כאשר עובד ציבור, ואין מדובר בפקיד זוטר אלא בעובד בכיר, ולא "סתם" בכיר אלא אחד הבכירים שבהם - הוא היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לוקה בהם, עד כדי כך שהוא רודף אפילו אחרי רוחות ומתים.
הפעם מדובר בעמדה שהציג רובינשטיין, בעתירה שהוגשה נגד יורם אוברקוביץ, מי שכיהן בתפקיד יו"ר ועד העובדים בחברת החשמל ונפטר בטרם-עת (יולי 2003) ממחלת לב קשה ממנה סבל. נגד אוברקוביץ הוגש כתב אישום. בחייו, כמובן. לא נחזור כאן על כל הפרטים - שהוכחשו על-ידי אוברקוביץ. יומו לא ניתן לו, ולכן יש להתייחס אליו ואל זכרו כאילו נמצא זכאי באותם אישומים.
בשל אותו כתב אישום, דרש רובינשטיין בשנה שחלפה להשעות את אוברקוביץ מכל תפקידיו בחברת החשמל, לרבות מתפקידו כנבחר העובדים - יושב-ראש ועד העובדים בחברת החשמל. רובינשטיין הובס/הפסיד בכל ההליכים בהם נקט להשעיית אוברקוביץ. מועצת המנהלים של חברת החשמל, שהצטיידה קודם לכן בחוות דעתו של עו"ד אלי זהר - שקבע כי חוות דעתו של רובינשטיין אינה מחייבת, בנושא זה, דחתה את דרישותיו, וקבעה כי אין להעניש את אוברקוביץ בטרם הוכחה אשמתו.
הטיעונים שהועלו: נבחרי ציבור אחרים, בהם חברי כנסת, ממשיכים בתפקידם, למרות כתב אישום שהוגש נגדם; אוברקוביץ משרת את עובדי חברת החשמל שנים רבות, והוא עומד בלאוו-הכי לפרוש מהחברה בנובמבר 2003. אוברקוביץ עצמו, מטבע הדברים, סירב להשעות עצמו. לשיטתו, הוא ביקש להוכיח את חפותו בבית המשפט. במצב זה, עתר עו"ד דוד נאוי לבית המשפט העליון, וביקש להשעות את אוברקוביץ. העתירה עדיין תלויה ועומדת בבית המשפט.
הערכים רובינשטיין לא הניח לזאת בטרם הפטירה. ואולי בצדק. הוא ראה בזאת מאבק עקרוני, וגם יוקרתי - הוא ביקש להביס שניים במכה אחת: את אוברקוביץ, ואת יו"ר חברת החשמל, אלי לנדאו. ואכן, בשלבים מסויימים נראה היה כי מדובר במאבק עקרוני וערכי, גם אם הפך ליוקרתי. שהרי אין חולק, כי קיימת בעייתיות, כאשר אדם נגדו הוגש כתב אישום חמור, מוסיף לכהן תפקידים ציבוריים.
אלא שעכשיו השתנו הנסיבות. אוברקוביץ נפטר ביולי 2003. במצב רגיל, היו אמורים הצדדים לפנות לבית המשפט, ולבקשו למחוק את העתירה התלויה ועומדת. האיש הרי מת. אך לא במקומותנו. כאן מתנהלים העניינים אחרת, במיוחד כאשר פקיד בכיר בשירות המדינה מתחיל לרדוף אחרי רוחות, כפי שיסופר להלן.
ארבעה מהמשיבים באותה עתירה - יו"ר חברת החשמל, חברי הדירקטוריון, מנכ"ל החברה וסמנכ"ל החברה, פנו לבית המשפט העליון בבקשה למחוק את העתירה. הנימוק שהעלו: פטירתו הפתאומית של אוברקוביץ, המייתרת עתה את הצורך לדון בבקשה להדיח ו/או להשעות את אוברקוביץ. אך מה רבה היתה השבוע התדהמה, כאשר הוגשה לבית המשפט "תגובה מטעם היועץ המשפטי לממשלה", ובה התנגדות למחיקת העתירה.
הנה התגובה כלשונה:
"עמדת היועץ המשפטי לממשלה הינה, כי עקב פטירתו של מר אוברקוביץ ז"ל, אין מקום להמשיך בהליך דנן, ככל שהוא מכוון להביא להכרעה בשאלת אי-השעייתו של מר אוברקוביץ ז"ל על-ידי חברת החשמל. אין מקום ואין צורך בבירור שאלה זו כיום, עקב מותו המצער של מר אוברקוביץ ז"ל.
"עם זאת, לפי שיש בתיק דנן גם רבדים עקרוניים וכלליים, כגון השיקולים שיש לשקול טרם מתקבלת החלטה בעניין השעייתו של עובד ציבור (שאינו עובד מדינה או עובד רשות מקומית, לגביהם הנושא מוסדר כדבעי בדברי חקיקה ובפסיקה); הפגמים בנוהל המשמעת בחברה ובתקנון ועדי העובדים של ההסתדרות; האפשרות להשעות חבר ועד עובדים ויו"ר ועד עובדים; ועוד, מן הראוי להעמיד הלכה על מכונה, הלכה אשר תשרת בעתיד את חברת החשמל וחברות ממשלתיות נוספות".
"לפיכך, נוכח האמור לעי"ל, יתבקש בית המשפט הנכבד ליתן פסק דין עקרוני בתיק דנן, מבלי להתייחס לתוצאה האופרטיבית שהתבקשה בתחילה".
בית דין של מעלה מי שחתום על התגובה לבית המשפט, הוא עו"ד קובי אמסלם, סגן בכיר א' לפרקליטת המדינה. בשמו של רובינשטיין, נדגיש כאן שוב ושוב. התגובה, יש לומר, מקוממת ומבישה. רישעות כבר כתבנו. זלזול בכבוד המת, יש ויש. חוסר מקצועיות, גם וגם. רובינשטיין הרי אמור לדעת, כי בית המשפט העליון אינו נוהג לדון בעתירות תאורטיות, במיוחד כאשר מדובר ברוחות, שדים ומתים.
ומה יש לנו כאן בעצם, מעבר לדברי החלקות שהובאו בתגובת רובינשטיין: יש לנו יועץ משפטי לממשלה, שמבקש להשיג פסק דין עקרוני על גבו של אדם שהלך לעולמו; יש לנו כאן מועמד לבית המשפט העליון, הוא רובינשטיין, שאינו מקפיד כיועץ משפטי לממשלה להגן על זכותו של אדם להגן על עצמו בחייו, קל וחומר אחרי מותו (כדי ליתן פסק דין, יידרשו השופטים, אם ילכו אחרי אותן רוחות, לבחון את פליליותו לכאורה של אוברקוביץ); יש לנו כאן אדם שלא הפנים את שנאמר בספר ויקרא: "אחרי מות קדושים אמור", ומבקש עכשיו לבוא לבית המשפט, להציג בפניו טיעונים בדבר מעשיו הבלתי חוקיים לכאורה של אוברקוביץ, כדי "שלאורם" ייקבע, כי בנסיבות אלה יש לפעול להדחה; יש לנו כאן יועץ שלא כובש את יצרו, ואולי אינו מבין כי הניסיון להשיג פסק דין על גבו של מת, אינו מתאים לעורך דין בעל מוסר לקוי, ובטח לא לעובד מדינה בכיר, הנוהג להטיף לאחרים פעמים רבות - משל הוא מחזיק במונופולין על ערכי ישראל; יש לנו כאן יועץ, אשר במקום לעשות את עבודתו באומץ לב ציבורי, ולהוביל מיצוי דין מהיר עם חשודים בשורה של פרשיות (כמה מהן: עו"ד יחזקאל ביניש, ראש אגף החקירות ניצב משה מזרחי, אהוד ברק ואנשיו, פרשת שרון ובניו, ח"כ זהבה גלאון), הוא משחית עתה את זמנם של עובדי הפרקליטות, ומבקש לבזבז גם את זמנם של כמה משופטי העליון. כאילו שאלה גם אלה פנויים לריצת מרתון אחרי רוחות.
מהלכיו של רובינשטיין, בתגובתו לבית המשפט העליון, חמורים הם, בראש וראשונה נוכח מעמדו. סוד גלוי הוא, כי אין בקרה אמיתית על גורמי אכיפת החוק בכלל ועל ראש התביעה בישראל בפרט.
רובינשטיין נמנה עם בכירי האליטה המשפטית בישראל. וכל מי שעיניו בראשו יכול להיווכח בקלות, כי מעשים בלתי תקינים שביצע, וכאלה חשפנו כאן שוב ושוב, לא טופלו כדבעי. גם לא על-ידי בית המשפט העליון.
כך נראה שייקרה גם הפעם. סביר להניח שהשופטים הנכבדים ימצאו את הדרך הפרוצדורלית למחוק את העתירה. ככה, במהירות, ללא רעש ציבורי. אולם מאידך, ספק גדול בעיני אם יעשו את הדרוש בנסיבות אלה: ייתכבדו נא וייכתבו פסק דין על דבר התגובה של רובינשטיין, ובה יאמרו מה שהם באמת חושבים על רדיפתו אחרי מתים. ואולי, אם ייכתבו, יבינו גם חברי הוועדה לבחירת שופטים כי רובינשטיין אינו מתאים עוד לכהונת שופט בית המשפט העליון בירושלים. פשוט, קטן עליו. עכשיו, משעה שהתחיל לשפוט גם מתים, הוא כשיר אולי לכהן בבית דין של מעלה.
[הערה שלי (י.י.) - ביום ד' (17.9.03) ביקשתי את תגובתו של רובינשטיין, בשאלה: האם הוא עומד על הודעתו/בקשתו שלעיל מבית המשפט העליון, להמשיך בעתירה; והאם יש בכוונתו לחזור בו מהודעתו המבישה. רובינשטיין שמר על זכות השתיקה].
