בארצות הברית מקובל לשלב מקצה להולכים בתחרויות ריצה שונות. אבל כאן, בישראל, אף-על-פי שישנה מודעות בקרב הציבור ליתרונות הרבות שבהליכה, עדיין אין תמיכה מצד איגוד האתלטיקה או איגודים אחרים שיוזמים תחרויות לספורט העממי ביותר, הליכה.
מרוץ עין-גדי הוא היחיד (אולי יש עוד אחד שאינו מוכר לי) בארץ המשלב מקצה להלכים בלבד. אני מקווה שבעתיד גם מרוצים אחרים יקצו מקום להלכים ובכך יוכלו עוד מאות רבות של אנשים להשתתף בחוויות ספורט נהדרות.
שלא כמו ריצה, בהליכה ישנם שני סגנונות - האחד הליכת מרוצים (race walk) והשני הליכת כושר או הליכת כוח (power walk). בארץ ישנם מספר הלכי מרוצים, הידוע מכולם הוא פרופסור שאול לדני.
הליכת מרוץ מצריכה ידע ואימון בכדי לסגל את סגנון ההליכה. הלך מרוץ מן השורה יכול לגמוע קילומטר בארבע דקות בערך ואפילו פחות. לעומת זאת, הליכת כושר אינה מצריכה למידת הסגנון, היא פשוט הליכה נורמלית, מהירה, שמשלבת את הזרועות והכתפיים. כל אחד שיודע ללכת יכול לעשות זאת.
הלך כושר מהיר יכול לגמוע קילומטר בשש דקות בערך. מאז אוקטובר 2001 (לאחר התקפת הטרור על אמריקה) אני מבצע את כל התחרויות עם דגל המחובר לתורן שאלתרתי. ישנן מספר סיבות לכך, שאותן לא אפרט, אבל מעבר לכל הסיבות, כולם יודעים שכשאני מצטרף לתחרויות ריצה אני בעצם לא מתחרה נגד אף אחד.
כולם רצים ורק אני הולך, ובכל המרוצים (למעט המרוץ בשדות ים, שבו השתתפו כ- 70 רצים) אני גם מצליח לעקוף מספר לא מבוטל של רצים.
ביום שלישי האחרון עומר (שוונג) התקשר אליי, יאיר, הוא אמר, כתבנו כתבה קטנה באתר והודענו על השתתפותך במרוץ ל- 20 קילומטר. במהלך אותה שיחת טלפון שיתפתי את עומר עם מזימותיי לאותו מרוץ אתגרי. אני כבר צם שלושה ימים, צום של מיץ תפוחים, מים ותערובת של "מזון באוקטן גבוה". הצום ימשך עד יום חמישי בערב וביום שישי אני אוכל חיטה מלאה ופירות יבשים. אני מתכוון לגמוע 20 קילומטרים בזמן של פחות מ- 2:22 שעות (בהסתמך על זמנים שסיימתי מרוצי חצי מרתון בארץ ובארה"ב).
את עומר ראיתי מספר פעמים במהלך המרוץ ועימו החלפתי מספר מילים. כחצי קילומטר לפני הסיום נתקלתי בעומר פעם נוספת, "אתה זוכר את ה-2:22 שעות" שאלתי בעודו חולף על פניי, חלפו רק 2:07 ואני ממש לפני הסיום. את המרוץ סיימתי בזמן שהפתיע גם אותי, פחות מ-2:12 שעות.
אחת הסיבות להצלחה הייתה תמיסה אנרגיה שצצה בראשי מספר ימים לפני המרוץ. דבש ומולסה. כולם יודעים שדבש הוא פצצת אנרגיה מתוקה, אבל למולסה ישנן יתרונות רבים יותר. המולסה עשירה בברזל וסוכרים, אבל מעל לכל היא עשירה מאוד באשלגן, הנדרש לחיזוק השרירים ועוזר להם לתפקד בייתר יעילות בזמן מאמץ.
לתחרות הכנתי בקבוקון בן 50 מ"ל שהכיל כפית גדושה דבש טהור וכף גדושה מולסה ואותם מהלתי במעט מים בכדי ליצור סירופ דליל מעט. בקילומטר ה-12 הרגשתי שגופי זקוק למעט עזרה, לאחר לגימה ארוכה מהבקבוקון הרגשתי שכוח מחודש מציף את גופי ושריריי.
לגמתי לגימה נוספת בקילומטר ה-18. המרוץ היה נפלא והארגון ראוי לשבח, עמדות המים היו מאוישות ולא היה חסר מהמשקה השקוף המרענן. מארגני המרוץ יכולים להתגאות בפועלם.
אני מקווה שאפיק לקחים ומסקנות מהמרוץ הנפלא הזה, ואותם אוכל ליישם באתגר הבא שלי, לקבוע שיא אישי במרתון טבריה.
להתראות ב-31/10 על הגג בעזריאלי.
