בימים אלה שוב נתבשרנו על פעילות מחאה בעלת גוון פוליטי מובהק מצד טייסים בשירות מילואים.
הפעם, קבוצה לא קטנה של טייסים מודיעה לצה"ל - מעל דפי העיתונים ומעל גלי האתר, ענין פסול כשלעצמו - כי היא מתנגדת לפעילות החיסולים, וכל אחד מן המשתתפים במחאה לא ישתתף בפעולה צבאית מעין זו אם ידרש להשתתף בה במסגרת תפקידו בשירות מילואים.
אין זו הפעם הראשונה שהטייסים, בעלי הדם הכחול בחיל הכחול (ואגב, מי שאינם אנשי צוות אויר בחיל האויר אינם נהנים מזכויות יתר כה מופלגות, כך אומרים אלה המכירים את חיל האויר מבפנים), מרשים לעצמם מה שאף חייל או קצין בכל חיל אחר בצה"ל לא מעלה על דעתו להרשות לעצמו. בפעם שעברה איימו להפסיק להתאמן אם לא יפתרו בעיות הביטוח הנוגעות לשירותם במילואים; המערכת נכנעה, ואיש מיוזמי הפרת המשמעת החמורה ההיא לא טופל כהלכה.
ניתן להשאיר לדמיונם של הקוראים את השאלה, מה היה קורה אם קבוצת מפקדי פלוגות שריון היתה מודיעה שלא תתיצב לאימון הבא עד שתפתר בעית הביטוח של חבריה, או - בהשוואה להפרת המשמעת החמורה הנוכחית - אם היתה מודיעה שלא תסכים להשתמש בפעילות בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה בפגזים מסוג "פלאשט", כי קרה בעבר ששימוש בפגזים כאלה הוביל לפגיעה בחפים מפשע. זה היה מסתים, בחדות, בנוקשות ובמהירות, בבית הכלא הצבאי לקצינים בעתלית.
על מוסריותה של העמדה, המתירה את דמם של אזרחי ישראל בפיגועים מתוך התנגדות לסיכולם של פיגועים אלה באמצעות פגיעה במשלחיהם, יחליט כל קורא בעצמו. גם יפי הנפש שבהתנגדות לביצוע מה שאינו נראה בעיניהם, התנגדות אשר משמעותה הברורה היא כי הם מותרים את "העבודה המלוכלכת" לחבריהם הטייסים האחרים, איננו בדיוק מלמד על נקיון כפיהם של יוזמי המחאה, ומפגין לא את אומץ לבם או את עוצמתם, אלא דווקא את חולשתם.
האמנם זו הגישה הראויה מצד "הטובים" (לטיס)? האמנם הדרך הראויה והנכונה להתנגדות איננה מאבק מתוך המערכת הצבאית במה שאינו נראה לך, והבאתה עד לדרגים הבכירים? הזוהי הדרך שבה על קצינים בצה"ל לנהוג? הרי אין ספק שגם טייסי המחאה יודעים ידיעה ברורה, והעושים במלאכה יודעים זאת טוב מכל, כי פגיעה במתכנן או במשלח מפגעים אחד מונעת לא פיגוע אחד אלא הרבה יותר מכך.
המסקנה הבלתי נמנעת היא, כי טעמיה של מחאה אומללה זו והעילות שמאחוריה אינם עניניים.
למחאה אין גם בסיס משפטי. "מדיניות החיסולים" איננה יכולה להיות עילה לסירוב פקודה העומד במבחן משפטי. מותר - וחובה - להניף דגל שחור ולסרב רק לפקודה בלתי חוקית בעליל. אפשר לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל, רק אם היא פקודה בלתי חוקית. רק פקודה בלתי חוקית אפשר לשקול אם היא בלתי חוקית גרידא או שמא היא בלתי חוקית בעליל, ורק אז, אם היא בלתי חוקית בעליל, יש לסרב לה.
ביצוע של "חיסול" או "סיכול ממוקד" איננו בגדר פקודה בלתי חוקית מלכתחילה, בנסיבות הלחימה הקיימות, כך שברור שהוא איננו יכול להיות פקודה בלתי חוקית בעליל, ex defintio.
גם אם נניח, לצורך הדיון, שיכול ויתקימו נסיבות, בהן פקודה לבצע פעולה פרטנית מהסוג בו עסקינן תהיה בלתי חוקית בעליל, הרי שסירוב מראש, לפני שאפילו קבלת את הפקודה, למדת את המודיעין למבצע, הובהר לך מהן הנסיבות ובאילו תנאים יבוצע המבצע, באיזה חימוש, וכיוצא באלה, איננו יכול לעמוד משום בחינה שהיא.
סירוב כדין לפקודה יכול ויהיה רק לפקודה פרטנית, בנסיבות פרטניות, ולא מראש או בסיטונות.
מחאתם של הטייסים, לפיכך, היא גם בלתי מוצדקת במישור המשפטי.
המחאה הנוכחית מפגינה שוב, למרבה הצער, את הקלות בה מרשים לעצמם קצינים בחיל אחד בצה"ל לעשות מה שבכל מקום אחר היה בלתי נסבל. אין הצדקה למצב דברים זה. השקעתם העצומה - והראויה להערכה - של טייסי המילואים של צה"ל איננה נותנת להם רשות לבעוט בדלי המשמעת של המערכת; נהפוך הוא. הציפיה - המוצדקת - מהם, היא שישמשו דוגמה ומופת גם בתחום זה. מחאה מהסוג הזה, בסגנון הזה ובעיתוי הזה, מקרינה על המערכת הצבאית כולה, והאור המוקרן הוא בצבעים בעלי גוון כהה ושלילי.
ובכל זאת, נקיטת אמצעי משמעת משמעותיים איננה מחיבת להעמיד לדין את הטייסים יוזמי המחאה. מי שמרשה לעצמו להודיע מראש - וברבים - שיסרב לבצע פקודה שחבריו מסתכנים כל יום כשהם מבצעים אותה, בלא שאפילו קבל פקודה פרטנית ובחן את נסיבותיה - חובתו המוסרית והמשפטית של חיל האויר היא לפלוט אותו ממערך צוות האויר הפעיל, שההמנות עליו היא זכות ולא חובה, ולהעבירו למשימות אחרות, שהן חובה ולא זכות.
לחיל האויר בסיסים גדולים מאוד, המחיבים החזקת מערך שומרים גדול. במקום יום טיסה בשבוע, באויר, יתכבדו נא טייסי המחאה ויעברו לשירות מילואים של חודש שמירה בשנה, על הקרקע. שם לא מתעוררות סוגיות קשות שמזמינות הכרעות חלשות.
_________________
הכותב הוא עורך דין המתמחה בדיני צבא
