חידוש של בצלם: אדם ישן יכול להילחם

לא זו אף זו. בצלם סבור כנראה שגם אדם זקן הסובל מנכות של 100% מהצוואר ומטה יכול ליטול חלק בלחימה, וכך הדברים מוצגים באתר הרשמי של הארגון:

• "אחמד איסמאעיל יאסין - בן 68, תושב עזה, נהרג ב-22.03.2004 בעזה מירי טיל ממסוק. היווה יעד להתנקשות. פרטים נוספים: באירוע נהרגו שלושת עוזריו ועוד חמישה עוברי אורח".

שוב נמנע בצלם מלספר מיהו אותו זקן "אחמד איסמאעיל יאסין", הלא הוא השיח' אחמד יאסין מנהיג חמאס. יאסין נהרג מטילים ששיגרו מסוקי חיל האוויר לעבר בעת שעוזריו הוליכו אותו על כיסא הגלגלים מביתו למסגד הקרוב. מדוע גם במקרה דנן מניח ארגון בצלם שקיימת אפשרות סבירה שאחמד יאסין השתתף בלחימה בעת שנהרג? שוב ארגון בצלם נמנע מלהסביר כיצד הוא סבור שיאסין למרות מגבלותיו הגופניות הקיצוניות ובעת שהובל למסגד יכול היה להשתתף בלחימה. ארגון בצלם ממשיך בקו דומה בהתייחסו לנסיבות מותם של עבד אל-עזיז רנטיסי, מחליפו של אחמד יאסין בהנהגת חמאס ואבו עלי מוסטפא, מנהיג החזית העממית. בשני מקרים אלה, ועל אף שמדובר בשני מנהיגי ארגוני טרור שהיו פעילים מאוד בייזום פיגועים בתקופת האינתיפאדה השנייה, כולל פיגועי התאבדות, קובע ארגון בצלם שאינו יודע אם הם נהרגו בעת שהשתתפו בלחימה. להלן הרשומות בעניינם:

• "עבד אל-עזיז עלי עבד אל-חפיז א-רנתיסי - בן 57, תושב עזה, נהרג ב-17.04.2004 בעזה מירי טיל ממסוק. היווה יעד להתנקשות. פרטים נוספים: נהרג בעת שנסע במכוניתו עם שני עוזריו בשכונת שיח' רדוואן" [הערה: ארגון בצלם אינו מציין את העובדה שרנטיסי היה בעת שנהרג מנהיג חמאס];

• "מוסטפא עלי א-זברי (אבו עלי מוסטפא) - בן 63, תושב רמאללה, נהרג ב-27.08.2001 ברמאללה מירי טיל ממסוק. היווה יעד להתנקשות. פרטים נוספים: נהרג כשהיה במשרדי "החזית העממית", דירות אחרות בבניין נפגעו מהירי" [הערה: ארגון בצלם אינו מציין את העובדה שמוסטפא היה בעת שנהרג מנהיג החזית העממית].

ארגון בצלם, כך מסתבר, אינו יכול לקבוע אם נסיעתו של רנטיסי ברכב או שהותו של אבו עלי מוסטפא במשרדי החזית העממית הייתה קשורה ללחימה. לשם המחשה, כפי שניתן להבין מההתלבטות של בצלם, בעת בה אבו עלי מוסטפא הנחה בתדרוך או באמצעות הטלפון את פקודיו לבצע פיגוע טרור נגד יעדים ישראלים הוא ייחשב בגדר מי שהשתתף בלחימה באותם רגעים ממש. לעומת זאת, אם דקה לאחר שנתן את ההנחיות לבצע פיגוע הוא שוחח עם אשתו על הקניות בסופרמרקט, הוא נחשב בגדר מי שלא השתתף בלחימה.

בצלם אינו מוציא מכלל אפשרות שאדם השרוי בשינה או נכה לחלוטין מהצוואר ומטה יכול להילחם. הסיבה שארגון בצלם נמנע מלומר מפורשות, כי אחמד יאסין או סלאח שחאדה לא השתתפו בלחימה בעת שנהרגו עשויה להיות קשורה להיבטים אחרים. ייתכן, כי בצלם כופה את הקביעה שקיים ספק אם מנהיגי הטרור שצוינו לעיל השתתפו בלחימה על-מנת שלא לתת הכשר במשתמע למדיניות הסיכול הממוקד של צה"ל מצד אחד, וכדי להימנע ממבוכה מצד שני. קרי: לו היה קובע ארגון בצלם שסלאח שחאדה "השתתף בלחימה" בעת שישן, משמעות הדברים שקיימת הצדקה לפעילות של סיכול ממוקד נגד אנשי טרור בכל עת. מנגד, לו היה קובע בצלם ששחאדה "לא השתתף בלחימה" בעת שישן היה הדבר מציגו באור מגוחך, שכן הוא היה מגונן על ראש הזרוע הצבאית של חמאס, שעסק כל כולו בתכנון ובהוצאה לפועל של פיגועי טרור המוניים, וכן בהכשרת בני נוער וילדים פלשתינים לפיגועי התאבדות (כולל מבין בני משפחתו). בצלם בחר בדרך ביניים כדי לחמוק מהמיצר, אך אגב כך הוא חושף את החשיבה המנחה אותו ומעלה שוב צל כבד על דפוסי המחקר והיושרה המקצועית של הארגון.

גישתו של ארגון בצלם מעוררת תהיות, ובפרט כאשר משווים את ההתייחסות של הארגון לפיגועי טרור המכוונים נגד חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. ארגון בצלם נמנע באופן עקבי מלגנות פיגועי טרור נגד חיילים/חיילות או אנשי כוחות הביטחון גם אם אלה לא היו בעת שנהרגו במשימה של לחימה. ארגון בצלם לא השיב למספר שאילתות שהופנו אליו על-ידי הח"מ בנושא זה לפשר אי הגינוי השיטתי. מעבר לכך, פרופסור ענת בילצקי, בעת שכיהנה כמנכ"ל בצלם הסבירה, כי הריגת חיילים ישראלים הנמצאים במשימה הגנתית מובהקת של שמירה על חיי המתיישבים הישראלים בהתנחלויות מפני רצח בידי ארגוני הטרור הפלשתינים היא בגדר "פעולה לגיטימית". להלן הקטע הרלוונטי מהראיון לעיתון Brooklyn Rail (יוני 2004): "כאשר מחבל/ת מתאבד/ת הולכ/ת לישראל ומפוצצ/ת את עצמו/ה יש בכך משום הפרה של זכות הישראלים [לחיים]. בצלם אינו חייב לעסוק ישירות בנושא זה, שכן המנדט שלנו נוגע לעיסוק בזכויות האדם בשטחים הכבושים. ואולם, מה בנוגע לפלשתיני התוקף התנחלות והורג מתנחל ולא את החיילים השומרים על ההתנחלות? ע"פ אמנת ז'נבה, החיילים השומרים על ההתנחלות הם מטרות לגיטימיות. אך מה בנוגע לנשים ולילדים הישנים בהתנחלויות? זכותם [לחיים] הופרה. הם אינם לוחמים".

ב-28 בפברואר 2008 שלחתי את השאילתה הבאה למנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל ולדוברת בצלם, שרית מיכאלי:

• מדוע השמיט ארגון בצלם את הפרט ששחאדה ונסאר נהרגו "בשנתם"?

• האם ארגון בצלם קיבל מידע חדש המלמד שהשניים היו ערים בעת ההפצצה?

• מדוע ארגון בצלם קבע שאין הוא יכול לקבוע אם שחאדה ונסאר השתתפו בלחימה "בעת שישנו"?

• באיזה תרחיש סבור ארגון בצלם שאדם ישן יכול להשתתף בלחימה?

עידכון ארגון בצלם בחר שלא להשיב לשאילתה וטעמיו עימו. זכות התגובה שמורה ותישמר לארגון בצלם.

בחינת מאגר הנתונים של ארגון בצלם מלמדת, כי אין מדובר בטעות חד-פעמית. כך לדוגמה, באותה רשימה של פלשתינים שלא ידוע אם השתתפו בלחימה הופיעו הרשומות הבאות (הנתונים הורדו מאתר בצלם באוקטובר 2008):

• "סלאח מוסטפא שחאדה - בן 40, תושב עזה, נהרג ב-22.07.2002 בעזה מירי פצצה ממטוס קרב. היווה יעד להתנקשות. פרטים נוספים: נהרג בשנתו, לאחר שפצצה בת טונה הושלכה על הבניין בו שהה";

• "זאהר סאלח נסאר - בן 37, תושב עזה, נהרג ב-22.07.2002 בעזה מירי פצצה ממטוס קרב. היווה יעד להתנקשות. פרטים נוספים: נהרג בשנתו, לאחר שפצצה בת טונה הושלכה על הבניין בו שהה".

גם במקרים אלה נמנע ארגון בצלם מלציין, כי סלאח שחאדה היה ראש הזרוע הצבאית של חמאס וזאהר נסאר עוזרו הבכיר היה מעורב בפיגועי טרור ובפיתוח אמצעי לחימה כולל טילים. בצלם הדגיש, כי הן שחאדה והן נסאר נהרגו "בשנתם" בהפצצת חיל האוויר הישראלי, אך בדומה לפרשת הריגתם של שני פעילי הג'יהאד האיסלאמי, הארגון מציין שאינו יכול לקבוע אם הם נהרגו בעת שהשתתפו בלחימה. בדיקה של מאגר הנתונים של בצלם ב-28 בפברואר 2009 מגלה, כי הארגון השמיט ברשומות אלה את הפרט ששחאדה ונזאר נהרגו "בשנתם", אך אינו מביא כל עדות אחרת הקובעת שהשניים היו ערים בעת ההפצצה ודבק בגרסתו כי לא ניתן לקבוע אם הם השתתפו בלחימה. במילים אחרות, בצלם סבור שקיימת אפשרות סבירה שאדם ישן עשוי ליטול חלק בלחימה. הארגון אינו מספק הסברים, כיצד תרחיש מעין זה יכול להתקיים ומדוע בעצם קיימת מבחינתו בעייתיות לומר שסלאח שחאדה, ראש הזרוע הצבאית של חמאס נהרג "בשנתו" בעת שלא השתתף בלחימה.