עוד פיגוע ועוד אחד, אנחנו נהרגים, והעם הפלשתיני מת.
אנחנו בוכים - והעם הפלשתיני מאבד עצמו לדעת.
אין תקומה לעם של מתאבדים. מי שאינו מכיר בערך חייו, ודאי שלא מכיר בערך חיי אחרים - ואין לו כל סיכוי לקבל אי פעם ביטוי מדיני לשאיפותיו.
שאיפת ההתאבדות הקולקטיבית של העם הפלשתיני, תוך שהם לוקחים עמם ילדים חסרי ישע עד בוגרים בגיל 80, יוביל את הפלשתינים רק למקום אחד, אל עמוד התליה, עמוד בו הם תולים עצמם במו ידיהם, מבזים את דתם, ומחללים את כבוד האנושות כולה.
את קללת הדורות הם מביאים על עצמם, את שנאת האל האחד, ואת סלידת הנביאים כולם.
והרי יש כל כך הרבה נושאים לטפל בהם, והחיים של הפלשתינים הם כל כך קשים - ומנהיגיהם טיפשים וחסרי תבונה, מנהיגים ללא חזון וללא שמץ אנושיות, שמים את ראשי המסכנים על הסד וגם מורידים את הסכין.
לא חשוב אם ערפאת בארץ או מגורש, זוהי שאלה טקטית - כי חיות אדם נשארות חיות אדם, בלא כל קשר למקום בו הן נמצאות.
אנו מתמודדים עם חבורה של מופרעים, חיות פרא - אנו נותנים בצדק פתחון פה לקולות השואלים שאלות, ואשר דורשים לרסן את תגובותינו למידה אשר אינה מסכנת אזרחים - והם החיות האלה, יודעים רק דבר אחד, לכוון במדויק למרכז המצח של תינוקות, ילדים ובוגרים, ללחוץ על ההדק - והם גם מקפידים לרקוד אחר כך על הדם.
אין תקומה לעם של מתאבדים - לא אנחנו האויב שלהם - האויבים שלהם יושבים בצמרתם, אלה המלבים, מממנים, ומגבים את ההתאבדות הקולקטיבית הזו - אלה אשר במו ידיהם חיסלו ומחסלים את סיכויי הפלשתינים לחיי כבוד, רווחה ועצמאות מדינית.
