בתאריך 13.1.1993 עתרה קבוצה מנאמני הר הבית וארץ ישראל, לבית הדין הגבוה לצדק, נגד ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, נגד ממשלת ישראל, ונגד פרופסור איתמר רבינוביץ - ראש צוות המשא-ומתן עם סוריה. הדיון התנהל בפני המשנה לנשיא בית המשפט העליון כתוארו אז, השופט בדימוס מנחם אלון, והשופטים דב לוין ז"ל, ויבדל"א כב' השופט תיאודור אור.
וכך נאמר בפתיח של פסק הדין:
"עניינה של העתירה היא בשיחות השלום המתנהלות בין ממשלת ישראל, לבין סוריה. לטענת העותרים יש להורות למשיבים להימנע מלעשות פעולות כלשהן, שכוונתן להוציא שטח כלשהו מריבונותה של ישראל ברמת הגולן. לפי הטענה, באופן ניהול המשא-ומתן חוטאים הם בעבירה הפלילית של בגידה, כקבוע בסעיפים 97 ו-100 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 ..." (מז (1) - 37 בג"צ 4354/92)".
סעיף 97/ב' לחוק העונשין בפרק "בגידה" קובע:
"מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מִיתָה או מאסר עולם". בדחותו את העתירה מכל וכל, קבע בית הדין הגבוה לצדק ב סעיף ב (1) כי:
... "העבירות שבסעיפים 97 ו-100 לחוק העונשין, המיוחסות למשיבים, מדובר בהן - מכוח האמור בסעיף 91 לחוק - על יחיד או על קבוצה, הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין (40 ז' - 41 א')".
ובהרחבה, בסעיף 5 לפסק הדין קובע בית המשפט:
"כאמור, הדברים מפורשים גם בחוק גופו. בדין הפנתה אותנו גב' ארד, באת הכוח המלומדת של המדינה, לסעיף 91 לחוק העונשין, הבא בראש הפרק שבו מצויים הסעיפים נושא דיוננו, ושעניינו הגדרות ופרשנות העבירות שבפרק זה שבחוק העונשין. נאמר בו בסעיף זה, בין היתר:
"...מקום שמדובר על עשיית מעשה בכוונה מסוימת, פרושו עשייה או מחדל באותה כוונה ללא סמכות כדין".
העבירות שבסעיפים 97 ו-100 האמורים מדובר בהן איפוא ביחיד או בקבוצה, הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין".
ובהמשך, בסעיף 6 לפסק הדין:
"ואם עדיין לראיה אנו צריכים, מצויה זו בהיסטוריה החקיקתית של הוראות חוק אלה, כפי שהיא עולה מתוך עיון בדבריו של יושב ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון, ח"כ מאיר ארגוב, בישיבת הכנסת מיום 30.7.57, בהתייחסו להוראות החוק נושא עתירה זו. וכך נאמר על-ידיו, בין היתר:
"...אם בהסכמים במשא-ומתן ישיר בין מדינת ישראל וארצות ערב, יוחלט מה שיוחלט, הרי יוחלט הדבר. אבל המדובר הוא ביחיד, או בכנופיה, או במפלגה, שעשתה מעשה ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת, בלי רשות הממשלה, להוציא שטח מריבונותה של ישראל. האם זה מותר או אסור? החוק אומר - אסור, ואם דבר כזה ייעשה בשעת מלחמה, עלול אדם לקבל גם עונש מוות" (שם בעמ' 2577).
אין מנוס מן המסקנה כי הואיל ויוזמי "הבנות ז'נבה" אינם "יחיד" או "מפלגה", עולה מתוך האמור לעיל שמדובר ב"כנופיה", שעשתה מעשה ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת, בלי רשות הממשלה, להוציא שטח מריבונותה של ישראל. זוהי עבירה פלילית!!! לפי סעיף 97/ב' לחוק העונשין, ועל היועץ המשפטי לממשלה להורות לאלתר על חקירתם והעמדתם לדין פלילי של כל אלה שרמסו, רומסים וכנראה ירמסו את החוק ברגל גסה אם לא יימצא להם בלם ראוי, ועוד לפני כן יש להנחות את משטרת ישראל להפסיק מיד ולאלתר כל פעילות שלהם בעניין זה, בדרכים המקובלות של הזרוע המבצעת במדינת ישראל.
המסמך עצמו הקרוי "הסכם ז'נבה" אינו ראוי לעיון, אין לו נפקות, הוא מסמך מזיק למאמצי הממשלה הנבחרת בישראל והוא נוסח על-ידי עבריינים.
