בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 צמחו הסוציאליזם והקומוניזם, הפאשיזם והמיליטריזם, חלקם אפילו כאלה שממבט ראשון נראו נאורים וחיוביים, אבל במהלך התגשמותם גרמו למותם של עשרות מיליוני בני-אדם. מיליונים מתוכם היו יהודים. במידה רבה, גם אם בדרך הקשה, למדה האנושות את הלקח, ואותם משטרים מסוכנים הוצאו אל מחוץ למותר ולמוכר במשפחת העמים בני התרבות.
אבל, דווקא מקרב העם שבאופן יחסי נשא במחיר הכבד ביותר של אותם משטרים אפלים צמחו מי שלא למדו את הלקח, ואשר היו מוכנים בשלהי המאה ה-20, כמו גם בראשית המאה ה-21, להנהיג משטר פאשיסטי-מיליטריסטי של רשות טרור מושחתת, בלב ארץ ישראל. בדרכים עוקפות דמוקרטיה מנסים יהודים מסוימים, הנושאים את שם היהדות, הדמוקרטיה והשלום לשווא, לכפות שוב ושוב על מדינת היהודים להיכנע בפני הצורר הנוכחי. בתחום רפואת הנפש טרם ניתן שם לתופעה. במישור הציבורי ניתן לקרוא לתופעה בשם בייליניזם.
במהלך קידום המכירות של הספר על מחדל 1993 התגאה ביילין בכך שלא דיווח לממונים עליו על מעלליו. כך קידמו שליחיו ביערות נורבגיה את הסכם הדמים, שאליו נגררו בהמשך שמעון פרס (בהסתייגות שהפכה להתלהבות), יצחק רבין (במיאוס) ועם ישראל כולו (המדמם עד היום, לא סופי). בחתרנות דגם 2003 בטירות שווייץ, ממשיך ביילין באותה שיטה פסולה של התעלמות מתוצאותיהן של בחירות דמוקרטיות ובכפיית "פתרון" הזוי, תוך שיתוף פעולה עם נציגי רשות הטרור הפלשתינית. הבייליניזם בהתגלמותו.
2 דברים ניתן לומר לזכותו של ביילין: האחד, הערכה לנחישות ולהתמדה שהוא מגלה, תכונות חיוביות בדרך כלל, וחבל שהן מנוצלות למטרות הרסניות. השני, קשה להגדירו כמשתף פעולה עם האויב, מכיוון שממשלת ישראל, מטעמים בלתי מובנים, נמנעת מלהגדיר את המציאות כמלחמה - מלחמת אוסלו; נמנעת מלהגדיר את רשות הטרור הפלשתינאית כאויב; ומתחמקת מלהורות לצה"ל לפעול במלחמה כמו במלחמה, במטרה לסלק את האויב - לא רק את ערפאת האיש - ולהציל את מדינת היהודים ואת כלכלתה מציפורני הכיבוש הפלשתינאי שהובא ארצה בחסות הבייליניזם.
מה סוד כוחו של הבייליניזם המשחית וגרורותיו? נראה כי תרבות העדר, התגייסות תקשורתית חסרת בקורתיות וחסרת גבולות מצד מי שרואה עצמו ככלב השמירה של הדמוקרטיה, היא המאפשרת לתופעה המסוכנת להמשיך, גם לאחר שהתגלתה כפיגוע ההתאבדות הגדול מכולם, המסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל. לפני עשר שנים היה גיוס כללי של אמצעי התקשורת "הממלכתיים" והאחרים למען "חזון המזרח התיכון החדש", והשתקת מי שהעז להתריע על כך שהמלך הוא עירום, ושמגדל הקלפים האוסלואידי עתיד לקרוס עלינו.
בשנים האחרונות פועלים כוהני הגדר למען עגל הזהב התורן - גדר האפליה, שאינה ביטחונית אלא מדינית, על "הקו הירוק" במקום סביב מוקדי הטרור - ושוב לא ניתן לאחרים להצביע על האיוולת התורנית. שוב ושוב מסיתה מקהלה מתוזמרת נגד "מחיר ההתנחלויות", אבל התקשורת "החוקרת" טרם התפנתה לבחון את מחיר הגדר, לא רק עלות ההקמה, אלא גם מחיר התפעול - בדם ובדמים - של הגדר, וכמה "קורבנות הגדר" יצטרפו בעקבותיה אל "קורבנות השלום". וכאילו אין די בכך, שוב נותנת אותה מקהלה כיסוי תקשורתי אינסופי למעשה, שראוי היה לבחון אותו על פי סעיף 97 של חוק העונשין.
העדר הדורסני והמתוקשר מאפשר לעריקה בזמן מלחמה להיקרא סרבנות מטעמי מוסר; לאפליה בין דם לדם להיחשב לגיטימית כביכול; להתייחס לציונות כאל כיבוש ואל שיבת ציון - בשנת ה-100 למות הרצל - כאל קולוניאליזם; להשתמש בשם הנדל"ני "שטחים" ובשם המינהלי-ירדני "גדה" במקום בשמות הגיאוגרפיים-היסטוריים יהודה ושומרון לגבי חבלי ארץ שבמשך 19 שנים בלבד - חצי אחוז מתולדות עם ישראל - היו כבושים על-ידי מי שתקף את מדינת היהודים ביום היווסדה. מול החתרנות הבייליניסטית, מאוסלו ועד ג'נבה, ניצבת ממשלת ישראל הלומה, צה"ל כבול-ידיים, היועץ משפטי לממשלה אשר שותק ואינו מפעיל את סמכויותיו, אבל ממצה את הדין דווקא נגד ערוץ 7 - קול ישראל החופשית, וכנסת אשר איננה מעלה בדעתה לחוקק את החוק לעשיית דין באש"ף ובעוזריו. עד מתי?
הכותב הוא יו"ר איגוד הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
