ההחלטה המוזרה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, פתח במבצע גניזת תיקים. תיקי עמותות ברק הם רק ההתחלה. כן ביצעו עבירות, לא ביצעו - שאלות אלה נותרו לכאורה פתוחות, גם אחרי ההחלטות של רובינשטיין. ולא בכדי.
החלטת רובינשטיין, שהיתה אגב צפויה - הן בגלל אופיו האישי, והן בגלל הסחבת שננקטה על-ידי גורמי החקירה והתביעה - מעוררת ביקורת נוקבת מצד גוש הימין ומצד אישי ציבור ומשפטנים; ואף גיחוך בקרב בכירים במפלגת העבודה, ואפילו בקרב מי שנמנו עד לא מכבר בין מקורבי אהוד ברק.
התביעה בראשה עומד רובינשטיין סוחבת החלטות במשך שנים. שש שנים חלפו מאז הפרסומים הראשונים על עמותות ברק ב-1999, ערב הבחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה. רובינשטיין מיאן בתחילה לחקור, ורק בעקבות החשיפות בעיתונות, לחצו של ח"כ מיכאל איתן, ולאחר מכן דוח מבקר המדינה, הוא ביצע את עבודתו. כמה מביך שהתוצאה אליה הגיע שוב, היא העמדת שני ש"ג לדין: הגזבר גד סולימאני ויועץ התקשורת טל זילברשטיין.
רובינשטיין פירסם הודעה לעיתונות בת שבעה עמודים. חוות הדעת המלאה היא, מן הסתם, ארוכה יותר ואולי מנומקת יותר. ואולם, כבר בהודעתו על גניזת התיקים, ניתן למצוא בנקל "חורים" לא קטנים, הנוגעים לאהוד ברק, ח"כ יצחק הרצוג ועו"ד דורון כהן.
למשל: הרצוג, בידיו הופקד ניהולה של קרן "קמילה", העביר מיליוני שקלים מקרן זו לעמותות ברק. גם אם מקבל רובינשטיין את גירסת ברק-הרצוג-כהן לפיה הם הסתמכו על עמדת לשכתו של רובנשטיין עצמו, כפי שהיתה אותה עת, כדי להזרים כספים לעמותות, הרי שעדיין נותרה שאלות רבות פתוחות.
"דוגמית" קטנה: מדוע לא יועמדו לדין, בשל זאת שהוציאו כספים במרמה ותחבולה לכאורה מקרן קמילה - שהרי כספיה של קרן זו יועדו על-ידי התורמים למטרות חברתיות, להבדיל ממטרות פוליטיות. השימוש השערורייתי והעברייני לכאורה בכספי קרן זו הוא המקומם, גם אם הזרמת הכספים עצמה לקמפיין הבחירות לראשות הממשלה היתה אז לגיטימית, לפי פרשנותו המוזרה של רובינשטיין, אותה עת (ממנה נסוג מאוחר יותר). ובמילים פשוטות: מקור הכסף - עם וגם בלי קשר לשימושים הבלתי חוקיים לכאורה (למפלגה), הוא המקים לכאורה עילה להגשת כתב אישום בנקודה זו.
כפי שכתבתי לעיל, ההחלטה התקבלה, אך העבירה נותרה. מי יודע, אולי גם רובינשטיין עצמו - שהיה עסוק באחרונה ברדיפה אחרי מתים ורוחות (יורם אוברקוביץ ז"ל) - אינו מבין כיצד יוצאות תחת ידו החלטות כל כך מוזרות.
הפרקליט הכפול משהו מוזר התנהל בכל זאת בפרשה זו, גם מצד חלק מהחשודים המרכזיים בפרשה. הראשון שבהם הוא טל זילברשטיין, אותו מבקש רובינשטיין להעמיד לדין.
סוג גלוי הוא, כי אהוד ברק טופל בפרשה זו על-ידי ד"ר אביגדור (דורי) קלגסבלד, שייעץ לו מאחורי הקלעים. מה שפחות ידוע הוא על ייצוגו של קלגסבלד לקוח נוסף בפרשה זו: טל זילברשטיין.
לקוח זה, מסתבר, וכפי שהיה ידוע למעשה מלכתחילה, מצוי בבעיה לא פשוטה. מחד, הוא עשה מאמץ לגונן על ברק, הן בשל חובת הנאמנות והן נוכח אמונתו בצדקת הדרך; אך מאידך, החלטת רובינשטיין - המטילה/מעמיסה עליו את האחריות, גורמת לו נזק עצום. עתה הוא חשוף להגשת כתב אישום, כפי שהחליט רובינשטיין.
לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין כי קלגסבלד השקיע את עיקר המאמץ כדי לגונן על ברק. השקיע, וגם הצליח להוביל את רובינשטיין לפוזיציה יצירתית: ברק, החליט רובינשטיין, כמו הרצוג ודורון כהן, לא ידע על אופן השימוש בכספים שהוזרמו לעמותות ומהן לשטח. לא היתה לו מודעות, קבע רובינשטיין והעלה תמיהות גדולות. ואם דבר כזה נעשה, שומו שמיים, עשו זאת אנשי השטח - "הפושעים הקטנים", זילברשטיין, וגם הגזבר גד סולימאני.
אין זה המקרה היחיד שבו קלגסבלד פועל תוך ניגודי עניינים; אין זה המקרה הראשון שבו הוא מתנהג באופן העלול להעלות מחשבות שמא התעוור מהכוח ומהממון המופקד בידיו. על כך נרחיב בהקדם.
