היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, אמר את דברו בנושא הקלטות-הסתר של ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי. שלוש פרקליטות בכירות חלקו עליו בפומבי - עדנה ארבל, נאוה בן-אור ויסכה ליבוביץ. לא ברור למה הן לא רוצות בהדחתו של ניצב משה מזרחי. אבל מי שמפשפש קצת, לא הרבה, בדרכי ההתנהלות של פרקליטת המדינה בשנים האחרונות ובקשר הלא-כשר בינה לבין אגף החקירות במשטרת ישראל, גם בעת חקירת פרשת בראון-חברון, יכול להבין על נקלה שלא רק "שלטון החוק" יקר לליבה.
הכשרת השרץ הפכה כמעט לנורמה מקובלת במשרדים השוכנים במזרח-ירושלים. בעיקר - כאשר על ספסל החשודים יושבות דמויות המשתייכות ל'מחנה השלום', או התומכות בפירוקה של המדינה היהודית לטובת מדינה "רב-תרבותית", כהגדרתם של אלה הרואים את עצמם כפוסט-ציונים. יוסי ביילין, למשל, מי שעובר בגלוי על חוק העונשין הישראלי - בוודאי בנושא מימון עיסוקיו מכספים שמגיעים ממקורות אנונימיים, זוכה לאותו יחס סלחני שלו זוכים, כידוע, אלה שנוסעים בשבתות למוקטעה כדי להגן בגופם על יאסר ערפאת.
אפשר, כמובן, להרחיק לכת עד לאותה תקופה אפילה שבה הכשירו בפרקליטות המדינה את פעולתו של הסוכן המדיח, אבישי רביב, בקרב אוכלוסיות-יעד שחלקו על הסכמי אוסלו; אבל יש פרשיות יותר קרובות לימינו המצביעות בעליל על חוסר-איזון משווע . אחת מהן, נוגעת לניסיון ברור וחד-משמעי להטות את תוצאות הבחירות האחרונות. ליאורה גלט-ברקוביץ, בת טיפוחיה של עדנה ארבל, הופקדה על חקירת סיריל קרן. 'האיש הרע' שהילווה כספים למשפחת שרון, כדי להחזיר כספים שאף מועמד לפניו לא חשב להחזירם.
עצם הפתיחה בחקירה הזאת הייתה פסולה, ובדיעבד גם ברור שמי שהורה על פתיחתה התכוון בשלב מסויים להדליף את דבר קיומה לציבור במועד שיהיה קרוב, ככל האפשר, ליום הקלפי. אליקים רובינשטיין עמד על חקירה מיידית של מקור ההדלפה - ועדנה ארבל לא כל כך אהבה, בלשון המעטה, את ההחלטה הזאת.
עיתונאים-מטעם יצאו דחופים להגנת "מקורותיהם". אולם הציבור לא הלך שולל אחר מילות ההתחסדות של לקקני 'מחנה השמאל'.
הניפנוף בדגל שעליו חרוטות המילים שילטון החוק, הפך זה מכבר לפארסה אחת גדולה. אף אחד, בוודאי, לא מאמין שסגירת תיקי החקירה נגד עמותות ברק, לדוגמא, הייתה אמיתית ועניינית, כשם שלא רבים, עדיין, מאמינים שהניסיון להדיח את בנימין נתניהו, בזמנו, באמצעות חקירה פלילית ודוח ציבורי - עוד אחד מן העיוותים הבלתי ניסבלים שצמחו בימיה של עדנה ארבל - היה תמים. סנדו מזור, אז ראש אגף החקירות, מי שלימים קיבל פרס-ניחומין מממשלת ברק בצורת מינוי כשגריר ברומניה, פעל כראש חץ מושחז. המלצותיו להעמיד את ראש הממשלה לדין פלילי זכו להרבה 'הוקרה' מצד 'מחנה אוסלו' המובס. בה-בעת, מסתבר עתה, משה מזרחי, אז ראש היחב"ל, הקליט בסתר את מנהל לישכת ראש הממשלה.
צריך לזרוק לכל הרוחות את כל מי שטובל ושרצים בידיו. מועמדותה של עדנה ארבל לתפקיד בכיר נוסף צריכה להישקל בזהירות מרובה. מעורבותה בהרבה מאוד פרשיות שריח רע נודף מהן היא בעייתית במיוחד. הגנתה על משה מזרחי בוודאי שאינה תורמת לשלוות הנפש של רבים מאוד.
יש עוד לזכור, שהכרעות שונות שהתקבלו בפרקליטות המדינה, בצירוף מספר החלטות פוליטיות-במובהק, שנגזרו במפורש מהשקפת עולם אולטרה-שמאלנית, של מספר שופטים בבית המשפט העליון, במיוחד של מי שעמד בראש ועדת אור, מעידות על עצמן שמשהו רע מאוד עובר על מערכת אכיפת החוק במדינה היהודית.
המאבק על דמותה, ובעיקר על עתידה, אינו עובר רק בסימטאות ג'נין; חלקו הגדול בוודאי יוכרע במיסדרונות בתי המשפט כשעתירות מסויימות תיזכנה לאוזן קשבת, ואחרות - תושלכנה לסל. שר המשפטים, אולי, לא מבין את זה. אולם ב'מחנה השמאל' המצומק, על כל גרורותיו, בוודאי מכירים בעוצמת חשיבותן של מערכות המשפט - ובכוחן להשפיע על היכולת של המחנה הלאומי לשלוט.
