מלחמת קיום ושביתות! אנו במלחמה על קיומנו ואפשר להפסידה. חלק מאתנו מפנטזים שהבעיה היא 'הכיבוש' של ששת הימים ולא 48, שהפלשתינים יסתפקו ביש"ע - חלק מזערי של 'ארצם' - וזה ללא תבוסה ברורה בשדה הקרב. כך הם מונעים ניצחון צבאי ומצדיקים זאת בסיסמה שטחית 'שאין אלטרנטיבה צבאית אלא פוליטית'; מו"מ תחת אש עם עמלק.
מצד שני שובתים, כאילו אין מלחמת קיום וכלכלתנו משגשגת. מנהיגי השובתים אומרים לפועלים (שהרבה מהם בעלי משכורת גבוהות - חשמל, בזק, עובדי הנמלים...) שמגיעה להם עבודה ופנסיה מלאה - כאילו ההסתדרות בעליל לא רוקנה קרנות הפנסיה - ללא התחשבות במשלמי המסים, כלכלה ירודה, אי יעילות המנגנונים, ובסקטור הפרטי בהפסדי המפעלים. בדרך זו הם גורמים נזק רציני לציבור ולהבראת המשק שיצור מקומות עבודה אמיתיים. יוצא מזה שאנו ממשיכים לאבד שווקים בעולם, אטרקטיביות להשקעות ונחשבים כמדינה מהעולם השלישי.
מה לעשות? לחזור לשפיות. מצד אחד, לדרוש חוק בוררות מחייבת על שני הצדדים המבוסס על שיקולים כלכליים. מהצד השני, למשל, תמיכה סבירה במפוטרים בתנאי שיקבלו עבודה שנעשית היום על-ידי עובדים זרים מכל סוג, עד שהמשק יוכל לייצר עבודה כלכלית אחרת.
המשך השגעון של שביתות בזמן מלחמה מעודד את האויב, מחליש אותנו מלשים קץ לשפיכת הדמים, ודוחה שיקום כלכלתנו.
מהנהר עד הים הפת"ח הצהיר עוד פעם שמטרתו היא לשחרר את פלשתין מהירדן עד הים התיכון. הוא השלים את דברי מנהיגם על המוכנות להקרבת 'מיליון שהידים לירושלים' והצהרות החיזבללה, אירן ומשאלות ליבם של רוב מוחץ של ערביי המזרח התיכון והעולם האיסלמי.
כך האמת מפיהם שהרבה מאתנו עדין דוחים. תקוות השלום שלהם חזקה יותר מהאמת המוצהרת של האויב. רצח אחינו לא משכנע. התקשורת המגויסת לשמאל, היא קול הנכנעות כאילו שהשנאה המושרשת נובעת מניצחוננו במלחמת ששת הימים ולא 48'. הנחתם היא שבחלוקת העם והארץ קונים את השלום. במילים אחרות, שתגמול חלקי לטרוריסטים היא הדרך לחיים טובים בשטח 'כבוש' אחר - על-פי הפלשתינים.
כתוצאה מהתחמקות מהעובדות, אין לנו אחדות נגד הטרור והממשלה, במקום להכריע את הקרב, מתמהמהת ומסרבת להביא הניצחון - הנוק אוט. כך נמשך משחק החתול והעכבר על חיינו. באווירה זו נביאי השקר - משת"פים וחתרנים - שבשם השלום וכסף של זרים, 'עושים שלום' ללא התחשבות בממשלה הנבחרת והדמוקרטיה שבלעדיה יש תוהו ובהו.
מה עושים? מתגייסים להצלת הבית; מתגייסים למעשי השיכנוע על מהות האויב, מטרותיו, עד שרוב מוחץ יבין שללא ניצחון צבאי ברור, אין פתרון פוליטי בר קיימא שיביא שקט.
הישראליות היא המאחדת? כתגובה לפיצוץ במסעדת מקסים בחיפה, מסעדה שנחשבת כמייצגת דו-קיום, הופיעו בתקשורת ישראלים - ערבים ויהודים - שיצגו האסכולה הדוגלת בדעה שהישראליות היא המאחדת; שהיא מעל כל הבדל לאומי, אתני, דתי וכישראלים אנו עם אחד. יוצא מזה שהרוב הלאומי או אתני או דתי/לא דתי במדינה אינו חשוב. מה שחשוב הוא שכולם צריכים להיות ישראלים שווים במדינה דמוקרטית, פלורליסטית...
השאלה הנשאלת היא אם היהודים האומרים כך, באמת מאמינים בכך? האם התגשמות רוב ערבי בתוך הקו הירוק בעוד כ-20 שנה - כתוצאה מהילודה והסתננות ערביי יש"ע... מקובלת עליהם? האם הם חושבים שהמיעוט היהודי דאז יחיה במדינה דמוקרטית, שוויונית, פלורליסטית? האם ישמחו כאשר הרוב הערבי יבחר באחד מהם - כערפאת ודומיו - לראשות הממשלה? האם חושבים שיהיו שווים כחבריהם הערביים?
העונים כן יכולים לישון בשקט. ללא פעולת מנע נגיע לרוב ערבי בימינו. לרוצים מדינה עברית/יהודית, שחושבים שמגיעה לעם הזה מדינה אחת שלהם אפילו אם יצא מזה קיפוח מסוים של ערבים מקומיים - בעולם שבו התגשמות העם הערבי כבר מיוצגת בעשרות מדינות - להם אין רשות לישון בשקט. עליהם להתעורר ובמסגרת הדמוקרטיה לעשות הנדרש לשמור על רוב יהודי מוחץ היום ולא לחכות ולהתאבל מחר.
