לפני מספר ימים הפנה את תשומת ליבי מכר, לעובדה שאנשי 'כיכר הלחם' העבירו את משכנם אל מול הכניסה של משרד האוצר בירושלים.
עוד אמר לי, כי אופי מחנה האוהלים הנמצא במקום מאז הקימה אותו ויקי כנפו הפך בעקבות זאת למתלהם יותר. הוא טען כי הוא חושש לשלומו של שר האוצר בנימין נתניהו.
מכרי ואני נמנים על התומכים הנלהבים במהלכיה הכלכליים של הממשלה. זאת הסיבה שביקרנו בעבר פעמים מספר במאהל החד-הוריות בכדי לשכנען בנחיצות המהלכים הכלכליים הללו על אף הפגיעה בהן.
בימים האחרונים ביקרתי ארבע פעמים במקום והזדעזעתי.
האלמנטים המסכנים את חייו של שר האוצר הם:
1.הקרבה הפיזית שבין שר האוצר לבין אנשי מחנה האוהלים.
למי שלא היה במקום אומר כי האוהלים ניצבים על פתח משרד האוצר ממש, כך שכל מי שמגיע לבניין האוצר עובר בקרבה פיזית לאנשי המאהל.
בתקופתה של ויקי כנפו במקום, התרחש אירוע שבו הותקף הרכב של שר האוצר כאשר שר האוצר ישב בתוכו, אחת הנשים התיישבה בזעם על רכבו של שר האוצר, את האירוע ראו צופי הטלוויזיה במהדורות החדשות באותו יום.
2.האופי הלא-נורמטיבי של השוהים במאהל.
במאהל תלויות בובות כמחאה נגד שר האוצר. השלטים במאהל בוטים ואלימים במיוחד כנגד שר האוצר ומעל לכל, הדיבורים במאהל כנגד שר האוצר קשים מנשוא.
3.ההשתלחות האישית הקשה של אלמנטים פוליטיים רשמיים בשר האוצר ובממשלה, כגון: "ביבי עושה לאזרחי ישראל סיכול ממוקד", "הממשלה עושה פיגוע כלכלי באזרחי ישראל", "ממשלה אכזרית", ועוד.
השתלחות זו מתירה במיוחד את דמו של שר האוצר העומד בראש המהלכים הכלכליים ומתבצעת דמוניזציה של שר האוצר.
בראש המשתלחים נמצאים אישים כגון רן כהן, יוסי שריד, אלי ישי ועוד.
4.המצב הכלכלי הקשה והנואש של חלק מן האזרחים עלול להוביל מי מהם לביצוע מעשה טירוף.
5.המהלכים הכלכליים מתבצעים על רקע של ויכוח אידיאולוגי חריף המערב בתוכו גורמי שמאל רדיקליים כגון אלו הפועלים בעולם, גורמים בעלי גוון אנרכיסטי המסוגלים למעשה טירוף שכזה (ראה העוגה שנזרקה בפרצופו של רובי ריבלין עת היה שר תקשורת).
החמור מכל בעיני הוא חוסר פעולתה של המשטרה כנגד מאהל היושב מזה מספר חודשים בפיתחו של משרד האוצר, על הכביש הראשי אל מול הכנסת.
קיומו של מאהל כזה במשך חודשים ארוכים הוא פריעה של כללי הסדר הציבורי האלמנטארי.
קיומו של מאהל שרוחשת ומבעבעת בו שנאה יוקדת שכזו מטרים ספורים משר האוצר (וראש הממשלה לשעבר) היא הפקרות מוחלטת של משטרת ירושלים.
בשבוע שיום הירצחו של יצחק רבין חל בו, נדמה שהלקח מן הכשל המערכתי לא נלמד על ידי האמונים על בטחון ראשי המדינה.
