מעולם לא היו ויכוחים כה מרים בתוך ישראל על חילופי שבויים. אמנם היו הסתייגויות מגובה "התשלום" אך לא היו ערעורים על עצם ההסכמים ועל הצורך לממש אותם. היום, לקראת הסדר נוסף, אחד מסדרה ארוכה, קמו עוררים ומערערים על מרכיבי ההסכם ועל עצם ההצדקה לקיים אותו. מרכיב מרכזי אחד הוא ההשפעות המנוגדות לכאורה של ביצוע ההסכם על משפחות שונות. לא רק משפחת ארד, גם משפחת עזאם ומשפחת אלי כהן השקטות יותר, עלולות להיפגע ממימוש ההסכם. חלק מהערעורים נובע מניגודים אמיתיים וחלק מהם נובע מאופן ניהול המו"מ שכנראה לא עמד (לפי החומר הגלוי) על סוגיות מרכזיות וחיוניות.
הסוגיה המרכזית הראשונה היא עמידה על העיקרון כי יש שתי חלופות בסיסיות לחילופי שבויים: האחת חילופי שבויים בינינו לבין החיזבאללה בלבד, לפיה הם נותנים לנו רק את הישראלים שבידיהם ואנו נותנים להם בתמורה רק את אנשי החיזבאללה שבידינו.
חלופה שנייה היא חילופי שבויים כוללים, לפיה אנו נותנים שבויים נוספים: ירדנים, מצריים, פלשתינים ולבנוניים תמורת שבויים, מידע וגופות הנמצאים במדינות אחרות. בחילופי שבויים אלו נמצאים מידע על רון ארד, השבוי עזאם עזאם וגופתו של אלי כהן.
האינטרס של ישראל הוא חילופים כוללים בהם נשיג הישג נדיר. הישג עקיף נוסף יהיה להערכתי שיפור היחסים בין המגזר היהודי למגזר הערבי והמחויבות השוויונית לכל אזרחי המדינה תהיה ברורה ומוכחת.
האינטרס של החיזבאללה גם הוא נוטה לעשות חילופים כוללים כדי להופיע ככוח מרכזי יותר בזירה הישראלית-ערבית, כפטרון הפלשתינים, כמחזיר שבויים לבנוניים הביתה וכן הלאה.
השותפות באינטרסים בין ישראל לבין החיזבאללה עד עתה היא שקידמה את המשא-ומתן. השותפות באינטרסים היא אשר תמשיך לקדם אותו גם אם ממשלת ישראל תחליט לא לאשר את ההסכם שהביא מנהל המו"מ אלוף (מיל) אילן בירן.
אם כך, סוגיה מרכזית שנייה היא בדיקת ההנחה הבסיסית כי אנו נמצאים ברגע של אמת בבחינת להיות או לחדול. כאילו ההחלטה שנקבל כעת היא סופית. נהוג לומר כי במזרח התיכון אין דבר קבוע יותר מסידור זמני. אך במקביל לכך אפשר לומר כי במזרח התיכון אין דבר זמני יותר מאשר החלטה סופית. למה הכוונה: החלטה להפסיק את המו"מ היא סופית רק אם לאחד הצדדים אין רצון להגיע להסכם. במקרה שלנו לשני הצדדים יש אינטרס בחילופי שבויים לכן אי-הסכמה של ממשלת ישראל אין פירושה סוף פסוק וסיום המגעים אלא להיפך, המגעים יימשכו וייפתחו ערוצים נוספים ומבטיחים.
הממשלה עומדת להתכנס ביום ראשון כדי לקבוע האם תוצאות המו"מ מצדיקות ביצוע חילופי שבויים. אולם למעשה עליה לקבוע קודם כל את עמדתה בשתי הסוגיות: האם ההסכם יכלול רק חילופי שבויים בין החזבאללה לישראל או יהיה הסכם כללי של חילופי שבויים בינינו לאויבינו? וכן האם הגענו לסוף הדרך או שלפנינו צומת נוספת בדרך? במידה שהממשלה תחליט על שתי אמות מידה אלו, יקל עליה לקבוע החלטה על חילופי השבויים. החלטתי שלי כבר נקבעה.
