ממשלת ישראל עומדת לדון בדיני נפשות: האם לחתום על עסקה עם ארגון הטרור חיזבאללה, על כל המשתמע ממנה? בטווח האנושי המיידי, ובדיון הציבורי המתנהל, ניצבים על כף אחת של המאזניים חייו של אלחנן טננבאום והחזרת גופותיהם של שלושת החטופים, ועל הכף השנייה - גורלו של רון ארד.
די בהתלבטות זו כדי להפוך את הבעיה לקשה מנשוא. אבל, אפילו במישור של הפרט, של החיילים והאזרחים הבודדים הכלואים בידי זרים, הבעיה רחבה הרבה יותר: היכן נעדרי צה"ל ממלחמת לבנון, ומדוע אין נכללים בעסקה המתגבשת גם יונתן פולארד ועזאם עזאם?
במישור העקרוני ובטווח שהוא רק קצת ארוך יותר, הבעיה חמורה עוד יותר ויש לה כמה היבטים שהמכנה המשותף שלהם הוא התרת דם:
״ביצוע העסקה הוא איתות שהטרור משתלם: מדינת ישראל "החזקה" מאותתת למחבלים למיניהם, מערפאת ועד נסראללה, שניתן וכדאי לחטוף אזרחים וחיילים, ולדרוש עבורם מחיר מופקע. במקום עסקה של מידע תחת מידע, גופה תחת גופה, אדם חי תחת אדם חי - המחבלים לומדים שניתן לדרוש - ולקבל - מחיר אדיר גם תמורת גופות, ואין הכרח להסתבך בהחזקת חטופים חיים. המשמעות: גזר דין מוות לחטופים הבאים, אשר יירצחו לאלתר, כי ישראל מוכנה לשלם תמורת החזרת גופות כמו בעד החזרת אנשים חיים.
״ביצוע העסקה הוא איתות שידה של ישראל קצרה: מדינת ישראל, שזרועה הארוכה הגיעה בעבר עד אנטבה הרחוקה, ובלבד שלא להיכנע לטרור ולסחטנות, מכריזה שתש כוחה, ובמקום להכות בנסראללה היא מתדיינת אתו ואף יראה מפני מעשיו אם לא תיכנע. המשמעות: פגיעות נוספות של חיזבאללה באזרחים ובחיילים בצפון המדינה, תוך ביטחון גובר והולך שישראל פגיעה ואינה מסוגלת להתגונן מפני הארגון הקיקיוני. מדינת ישראל הפוסט-אוסלואית מכריזה שתורת "קורי העכביש" של נסראללה נכונה, לתשומת הלב של רשות הטרור הפלשתינאית ותומכיה.
״ביצוע העסקה הוא האדרת שמו של נסראללה כמנהיג שווה-ערך לראש ממשלת ישראל: לא עוד מדינת ישראל נגד ארגון טרור, אלא נגד יריב שקול, שאף מקימים יחד אתו ועדה משותפת לנושאים מסוימים. כשם שבמסגרת מחדל אוסלו הועמדו ישראל וראש ממשלתה על אותם במה ומעמד כמו מנהיג ארגון הטרור לשחרור פלשתין כולה, כך במקרה הנוכחי משודרג מעמדו של מנהיג ארגון טרור אחר, קבל עם ועולם ומדינות ערב כולן. המשמעות: תאבונו של נסראללה, כמו של ערפאת, רק יגדל, וחייהם של ישראלים נוספים יועמדו בסכנה.
ביצוע העסקה הוא שפיכת שמן על מדורת הטרור: במקום להכות במחבלים, ישראל הרשמית מתגברת אותם בעוד מאות רבות של רוצחים פוטנציאליים, שלא יהססו לרצוח, ביודעם שלא רק ברשות הטרור הפלשתינאית, אלא גם בישראל הממלכתית, שיטת הדלת המסתובבת פועלת.
העסקה, אשר בלשון המעטה היא שנויה במחלוקת, נעשית בעזרת תיווך לא אחר מאשר גרמני. וממשלת ישראל מתכנסת להחליט עליה בתאריך לא אחר מאשר יום השנה לליל הבדולח בגרמניה של שנת 1938. וכדי להגביר את ההתבזות אנו מתבשרים ("חדשות מחלקה ראשונה") ש... "ארגון החיזבאללה קיבל ערבויות מממשלת גרמניה, לפיהן ממשלת ישראל תאשר ביום ראשון הקרוב - ברוב מוחלט, את עסקת חילופי השבויים, כפי שהיא וללא כל שינויים", כלומר אנו עומדים בפני תכתיב ערבי-גרמני.
ובנוסף: "המתווך הגרמני שוהה בימים אלה באזור בקרבת 'מעגל קבלת ההחלטות', והוא עשוי למלא תפקיד ניכר בשכנוע שרי ממשלת ישראל המתנגדים לעסקה". אכן, קורי עכביש!
כאשר ממשלת ישראל עומדת לדון בדיני נפשות עליה להרחיב את הדיון, ולא להתמקד רק במי שמהווים נושא לעסקה הנידונה כעת. כממשלה אחריותה גדולה הרבה יותר מזו של המשתתפים בדיון הציבורי. כממשלה חובתה למנוע התרת דמם של אזרחי ישראל וחייליה, ולשקם לאלתר את יכולת ההרתעה של מדינת ישראל.
