שתי הפרשות הראשונות בתורה - בראשית ונח - מספרות על תקופה שנמשכה כאלפיים שנה; בתקופה זו נשטף במבול המחזור הראשון של האנושות והופץ לכל עבר המחזור השני; ושניהם בגלל ההתעקשות להמשיך בנתיב של החטא הקדמון, חטא עץ הדעת - מודעות עצמית השוללת את מציאות האלוקות.
בפרשה השלישית - לך לך - ראינו בשבוע שעבר, אברהם אבינו מתחיל תהליך של תיקון החטא הנ"ל ומאז ועד בכלל נמשך התהליך. ולא נגזים אם נאמר כי התורה כולה - שבכתב ושבעל פה - זהו עניינה, להורות לנו את הדרך לתיקון החטא הקדמון.
לא לחינם נמשכת דרך זו כבר למעלה משלושת אלפים וחמש מאות שנה. היא קשה ביותר. במהלכה מטפסים לפסגות בלתי נתפסות מצד אחד ולתהומות של תחושת חידלון מצד שני.
פרשת "וירא" מספקת לנו כמה מעברים בין שני קצוות אלו:
(בראשית יח): [א] וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
התגלות זו באה לאברהם אבינו לאחר שביצע בעצמו ובכל אנשי ביתו ברית מילה, אבל זה עוד לא כל כך נורא. מבחינת אברהם אבינו, זה מילוי צו הבורא יתברך ואין לו שום בעיה עם זה. גם ההמשך מאד מבטיח:
[י] וַיּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שׁמַעַת פֶּתַח הָאהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:
את ישמעאל כבר יש לו אבל זה לא מספיק; צריך שיהיה לו בן גם משרה. למה זה כל כך חשוב? כי היעוד של אברהם אבינו ושל בניו אחריו הוא תיקון החטא הקדמון; ישמעאל, בנה של הגר המצרית שלא לגמרי נפרדה מהרגלי בית אביה, אינו עשוי לעמוס על שכמו משימה רבה זו, לכך צריך בן שיוולד לאברהם משרה, המזדהה הזדהות מוחלטת עם אברהם ועם דרכו.
מעטים יצילו את הרבים
[יז] וַה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה:
(רש"י): אשר אני עושה - בסדום; לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו. אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן; שנא' גבול הכנעני מצדון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'; קראתי אותו 'אברהם' - אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי?!
מעניין, אברהם נחשב גם לאביהם של אנשי סדום ועמורה; ברור לגמרי שמדובר כאן באבהות רעיונית, לא ביולוגית. אברהם, כמו כל אבא טוב, אמור לחנך את בניו (כל העולם) ללכת בדרך הנכונה כך שימאסו בדרך החטא וידבקו כולם בה' אחד.
מכאן יוצא כי תהליך התיקון של החטא הקדמון אינו מוגבל לבניו הביולוגיים של אברהם אבינו, התיקון אמור לתפוס את כל העולם; אלא שאנו - בניו הביולוגיים ממשיכי דרכו - אנחנו אלה האמורים להוביל את כל באי העולם בדרכו של אברהם אבינו, בכך שנשמש מופת לכולם בדבקותנו בה' אחד.
אברהם מנהל דיון נוקב עם ה' בניסיון להציל את סדום ועמורה. הוא מזכיר לריבונו של עולם כי צדיקים, גם אם מעטים הם, סופם להשפיע על אנשי הסביבה להיטיב דרכם. לכן חמישים צדיקים יצילו את כל חמש הערים ועשרה צדיקים יצילו עיר אחת כולל הרשעים שֶּבָּה. מה ההיגיון? לא די בכך שיצילו את עצמם? לא לשיטתו של אברהם אבינו. הוא לוקח אחריות על כל העולם ופועל לשנות את המודעות העצמית של כולם למודעות אלוקית.
[כג] וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע: [כד] אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: [כה] חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
אם יש בסדום כמה צדיקים - אפשר להיעזר בהם ולחולל מהפכה רוחנית אפילו שם.
יש גם מקרים אבודים
הדיון מסתיים ואברהם שב למקומו; ה' הבטיח לו כי לא יהפוך את סדום ועמורה אם יימצאו שם צדיקים ועכשיו ממתינים לתוצאות הבדיקה. אברהם יודע את תפקידו בעולם והוא חושב כי יוכל לקרב אל ה' אפילו את אנשי סדום ועמורה. הוא הרי הציל את אנשיהן רק לא מזמן. אבל ה' יודע שזה לא יעבוד; גורלן של ערים אלו נחרץ.
(בראשית יט): [כד] וַה' הִמְטִיר עַל-סְדם וְעַל-עֲמרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן-הַשָּׁמָיִם: [כה] וַיַּהֲפךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-ישְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה: [כו] וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח: [כז] וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם אֶת-פְּנֵי ה': [כח] וַיַּשְׁקֵף עַל-פְּנֵי סְדם וַעֲמרָה וְעַל כָּל-פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטר הָאָרֶץ כְּקִיטר הַכִּבְשָׁן:
נקל לשער כי מבחינת אברהם - איש החסד הבלתי מוגבל, היה זה מחזה קשה מנשוא; הוא, שפעל במסירות נפש לקרב אנשים לבורא העולם ומנהיגו, מגלה כי אפילו בשכנותו המיידית יש אנשים ומצבים שלא ניתן לעזור להם. הם שמחו להיעזר בו כאשר ניגפו במלחמה אבל, עד כאן!!! בחיי היומיום הם מעדיפים את דרכם על פני דרכו של אברהם אבינו; השחיתות שלטה בכל כוחות הנפש שלהם ולא נותר משהו חיובי להיאחז בו כדי להצילם.
אבל בסדום חי גם לוט, אחיינו של אברהם. הוא לא הספיק להתערות סופית באווירה הסדומית והדבר מתבטא בהכנסת האורחים שהוא מעניק למלאכים שבאו להפוך את סדום. הוא ניצל ביחד עם בנותיו אבל רק הם; אלה שהשחיתות עוד לא השתלטה עליהם כליל.
[כט] וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכּר אֱלֹקִים אֶת-אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפךְ אֶת-הֶעָרִים אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
עבור אברהם אבינו - עכשיו זה זמן להתבודדות; צריכים זמן לעכל את התובנה החדשה, והוא נודד למדבר, להתבודד.
(בראשית יט): [א] וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:
גרש האמה הזאת ואת בנה
(בראשית יח): [א] וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: [ב] וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר-דִּבֶּר אתוֹ אֱלֹקִים:
אברהם ושרה על פסגת העולם; לעת זקנתם - כהבטחת ה' להם - נולד להם בן ממשיך והשמחה רבה.
[ח] וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק:
לא היה משתה גדול כאשר נולד ישמעאל; אפילו לא סתם משתה. הפעם נערך משתה גדול וזה, כנראה, מעורר את קנאת הגר וישמעאל ביצחק. זה מאותת להם כי יצחק יהיה היורש של אברהם והם פותחים במאבק ל-"שמירה על זכויותיו" של ישמעאל.
[ט] וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
בפירוש המלה מְצַחֵק ישנן דעות שונות שהמכנה המשותף לכולן הוא, שהיא מבטאת משהו מאד לא חיובי; מאד לא מתאים למורשתו של אברהם. שרה מזהה זאת מיד ומתייחסת אליו כאל בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית. את מורשת אמו הוא מעדיף על פני מורשתו של אברהם.
[י] וַתּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזּאת וְאֶת-בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק: [יא] וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדת בְּנוֹ:
אברהם רואה בו את בנו; אולי שובב מדי אבל בנו. הוא מתקשה לבצע את דרישתה האולטימטיבית של שרה עד אשר מתערב ה':
[יב] וַיּאמֶר אֱלֹקִים אֶל- אַבְרָהָם אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
גם אם זה קשה; גם אם זה נוגד את הרגשות האבהיים, ואפילו אם זה מנוגד לדרכו של אברהם איש החסד, לפעמים אין ברירה; חייבים להפרד מהרע ולהרחיקו מהטוב. פשוט כדי להתגונן מפני הרע ולהמנע מפגיעתו הרעה.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
________________
נסים ישעיהו, תנועת "אור ישראל"
