אונייה קטנה המובילה מטען זניח לחלוטין מבחינה מישקית, עלולה לגרום נזקי עתק לכלכלתה הרעועה מימלא של מדינת ישראל. קברניטי המשק מנסים להוריד על הברכיים את עובדי הנמלים, עימם הכריזו כי ברצונם לקיים 'הודנא של אמיצים' ומו"מ הוגן. התנהגותם של חלק מקברינטי המשק שוב גוברת על ההגיון הכלכלי, ועלולה לעלות ביוקר לכל העם.
בואה של אוניית המיטען החלודה למימי מיפרץ חיפה, היה צפוי כ-48 שעות טרם פרוץ המשבר. ביומיים האחרונים ערכו ראשי העובדים מגעים חשאיים וקדחתניים, בהם ניסו לשכנע את מקבלי ההחלטות לגלות "אזרחות טובה", לפחות באותה מידה שהפגינו כל ראשי האיגודים המושמצים חדשות לבקרים.
"זוהי שערורייה. יש להוציא מייד צווי ריתוק נגד השובתים", נאמר בהודעה המצוטטת שוב ושוב ברדיו, ובעוד הממשלה בחופשת שבת, אין איש היוצא ומסביר מה למעשה אירע הפעם: איש אינו מבין כי אוניית משא זרה בנפח 3,000 של מיטען צובר זניח, שוב תהפוך את כלכלת המדינה על פיה.
ראשי הוועדים אמרו בציניות, כי עדיף לחדש את נעורי מיבדוק המספנות השוממות למטרות תיקונה של ספינת הצובר הנושנה, במקום להסב את הרציף הרעוע לנמל הרביעי במדינת ישראל. שנים ארוכות סירבה מדינת ישראל בעזות מצח להתיר לבעליה הפרטיים של המספנות להסב אותן לנמל - כפי שהובטח להם בעת רכישת המספנות - שעמדו אז כהיום על סף פשיטת רגל, ולפתע עתה אצה להם הדרך.
שוב מגדילים את הונם של העשירים, שוב פוגעים בחלשים, ושוב האזרח משלם את המס והחשבון המצרפי. מהכרות אישית עם בעלי המספנות ניכר, כי היו מוכנים להמתין עוד מספר ימים ושבועות, עד לקבלת רשיון הנמל המיוחל. הם חיכו זמן כה רב, שדחייה קצרה - כשבצידה כמובן התחייבות בלתי חוזרת - חתומה כדין וכחוק וערבות שיפוי בצידה, לא היתה מעלה אותם על בריקדות סוללת עורכי הדין ששכרו במהלך שנות מאבקם הארוכות.
אלא שקברניטי הכלכלה הישראלית עשו עבורם את העבודה. הם מעדיפים להשפיל את ראשי ועדי הנמלים בפני נציגיהם, ולטרפד בכך כל ניסיון למו"מ עימם. שינאת אחים שוב גוברת על כל הגיון. התופעה בה החל משרד האוצר והניתנת להסבר על-רקע העומדים בראשו, הדביקת וסחפה את שר התחבורה, שהשתדל עד כה להפגין אחריות לאומית.
כאשר שביתת הנמלים הקודמת עמדה על סף פתרון, ומיטעני הייצוא החקלאי כמעט וניגאלו מרקבון על הרציפים, פירסמו גאוני התקשורת הממלכתיים על פני עמודי השער של עיתון סוף השבוע, את תמונת היגואר הפרטית של המתווך היחיד אשר יכול היה להציל את המצב.
גמליאל חסין, המוכר לכולם בשם 'גומה´, פרץ דרך והגיע להבנה עם אנשיו של השר אביגדור ליברמן, לפיה תוצא ההצעה לשינוי מבני בנמלים מתוך חוק ההסדרים, וזאת לצורך ניהול משא-ומתן, עד שהצדדים יגיעו להבנות.
בחירת העובדים בגומה כנציגם לא היתה אז מקרית. האיש היה אנונימי עבור מרבית הציבור בארץ, אך בנמלים הוא אחד החזקים מבין נציגי העובדים. גומה החל את עבודתו בנמל כסוואר, ואט אט התקדם עד שמונה לעוזר מנהל ואחראי על מוזיאון נמל אשדוד. המוזיאון לא בדיוק עונה על הגדרתו המדעית, אך למי זה אכפת כאשר סחורות במאות מיליונים מעוכבות על הרציפים?
איש ברחוב לא ידע מיהו גומה, עובדה שהקלה עליו לנהל מו"מ חשאי עם כל נציגי השלטון עימם ניהל יחסים ארוכי שנים, ובהם ראש הממשלה ובנו עמרי שרון, השר מרובה התיקים אהוד אולמרט, ורבים וטובים אחרים. סיפור היגואר הרחיק אותם ממנו מיד, בהליך שהיו ודימו אותו לסיכול ממוקד, ממנו ניזהרים כל עוברי האורח התמימים שתמיד ניכווים באקראי.
את הטיל שיירט את יגואר איש הוועדים מאשדוד, מחליף עתה הטורפדו הימי של ספינת המטען מהים האגאי. המשק על סף קריסה, החקלאים והתעשיינים משוועים לכל דולר של ייצוא, והממשלה משסה יהודים באחיהם.
"האנרכיה נמשכת - נמלי הים סגורים שוב", זועקת מקהלה של כל ראשי האיגודים של המשתמשים בתובלה ימית, ובהם איגוד לשכות המסחר ואיגוד התעשיינים. האיגודים מאיימים כי יעתרו ביום ראשון הקרוב לבית הדין הארצי לעבודה, בבקשה כי ביה"ד יורה לעובדי הנמלים לשוב מיידית לעבודה.
איגוד לשכות המסחר אף מתכונן להגיש תביעות נזיקין אישיות נגד האחראים "לשביתה הפראית בנמלים." אף שהשביתה למעשה טרם פרצה, כבר הספיק מנכ"ל איגוד לשכות המסחר, יוסי שוסטק, לערוך אומדן כלכלי לניזקיה, בקובעו בהודעה שהתפרסמה ביום שישי כי "הנזקים שכבר נגרמו כתוצאה מהשביתה נאמדים נכון להיום בעשרות מיליוני שקלים."
במסגרת העתירה לביה"ד לעבודה, יטען האיגוד כי עובדי הנמלים מפרים בשביתתם זו צו קודם של ביה"ד, ובעתירה יתבקש ביה"ד להורות לעובדי הנמלים לשוב מיידית לעבודה. "היבואנם והיצואנים לא יהיו מוכנים להמשיך ולהיות קורבן לכל גחמה של עובדי הנמלים", אומרים אנשי העסקים מהמיגזר הפרטי, שלא לקחו בחשבון כי יתכן שדווקא ממשלם היא שתעורר סיכסוך רדום.
"הפסקת העבודה בנמלי הים היא שערורייה. יש להוציא מיד צווי ריתוק כנגד השובתים. אסור להגיע למצב שבו עובדי הנמלים יאחזו שוב ושוב מדינה שלמה בגרוגרת ויהפכו את ציבור המשתמשים לבני ערובה," ממשיכות ומתלהמות לשכות המסחר, הכל עקב מיטען קטן של גבס שלא הספיק ליבוש על הסיפון ובבטן האונייה.
"לא יתכן שעובדי הנמלים ישבתו מתי שהם רוצים, בכל מקום שהם רוצים ומכל סיבה הנראית להם מוצדקת. ההשבתה המחודשת תימנע שוב את שחרורן של אלפי מכולות, דבר שמכניס את היבואנים והיצואנים לאי ודאות ולסחרור נוסף של הוצאות ונזקים".
ובכן, על היציבות במשק אחראית המממשלה, וניכר כי זו אינה יכולה לסבול שקט תעשייתי, והיא מעוררת בכל פעם מחדש את התבעירה ביחסי העבודה. ברור היה לכל כי כניסת אניית המטען הראשונה לנמל מספנות ישראל, תביא מיד להשבתה מיידית של כל נמלי המדינה - חיפה, אשדוד ואילת.
אניית המריבה בעלת הקיבולת הזניחה, זכתה לטיפול והכנות כשל צי מלכותי. בעוד שמיטען דומה היה ניפרק תוך זמן קצר בכל נמל ישראלי, הרי שהפעם נעשתה עבודת מטה סבוכה מבעוד מועד, ושבועות מראש תוכנן נתיב הגעתה של הספינה לרציף, עליו שומנו המנופים וגויסו בחשאי צוותי עבודה חפים מדיסוננץ של מעורבות ביחסי העבודה הסבוכים ובעלי ההסטוריה הארוכה.
תגובת הממשלה לשביתה בנמלים, צופנת בחובה תוצאות הרסניות ארוכות טווח. שר האוצר שואף להביא טלטלה על המשק, אך שוב הוא שופך את התינוק עם המים. בשיטתו המוכרת להגיב בפראות בלתי מבוקרת על כל מה שהוא רואה כאיום לתכניותיו, הוא פועל בקיצוניות הגוררת עימה תגובות שרשרת הרות אסון.
הממשלה קיבלה עוד בסיבוב הקודם אזהרות על השביתות בנמלים, זמן רב בטרם פרצו. מדובר בסיכסוך מבוקר שהעצים לאיטו תקופה ארוכה, ובינתיים חלו שינויים מרחיקי לכת מהם מתעלמים מקבלי ההחלטות. הועדים השובתים עתה שונים באופן מהותי מאלה ששבתו בשנות השביתות הפראיות בה עדיין שלטו בארץ מפלגות השמאל, וגם המשק שוב אינו אותו משק. לא הפרטי ולא הציבורי.
כעת מדובר במשק הנימצא במלחמה, אך בלהט הקרב מבלבלים מקבלי ההחלטות בין עמית לטורף: שיטעון סחורות אל ישראל וממנה באמצעות נימלים זרים באגן הים התיכון, הילך כחלום בלהות על שר התחבורה, אביגדור ליברמן. השר שקיבל את גזירת השביתה הידועה מראש עוד מקודמו לתפקיד, החל במו"מ עדין עם וועדי הנמלים, בנסותו לשכנעם בחזונו הציוני הקובע כי לא חשוב מה יעשו היהודים, העיקר שלא יצהלו הערבים.
בכל הדיונים שערך ליברמן עם עובדי הנמלים, הוא חזר על המנטרה הציונית כי אם יפגעו נימלי ישראל, הרי שנימלי מדינות ערב הם אשר יפיקו מכך רווחים. בלהט קרב השביתה הקודמת מימש שר התחבורה את נבואת הזעם שלו עצמו, והעדיף שישישו בנות נמל פורט סעיד, ובלבד שלא ישמרו זכויות התעסוקה של בני עמיר פרץ. שביתת ההסתדרות בכלל המשק השכיחה מלבו של ליברמן את העובדה כי השביתה המקורית בנמלים הינה תוצאה של מגמת המדינה ליישום התכנית לתיאגוד הנמלים, ולא פועל יוצא ישיר ממאבק ההסתדרות בתכנית הכלכלית.
ליברמן סיפר לגומה (בעל היגואר) וחבריו העובדים, על עברו שלו כסבל ועובד כפיים, וזכה לסימפטיה לה נתניהו אף לא העז לייחל. אלא שעל קצין הסיירת (במיל.) מעולם לא הילכה איימים הצלחת נימלי אגן הים התיכון השכנים, בעוד שליברמן ניסה למנוע בכל דרך את שיגשוג מה שהגדיר כ"נימלי האוייב", על חשבון הנמלים הישראליים. ליברמן נותר עד עכשיו ציוני, ועתה הוא מפנה עורף לעם.
ליברמן, הציוני הגאה שלא הסכים לשיתוף פעולה עם הירדנים בהקמת שדה תעופה משותף בערבה, ניסה להפנות לנימלי הים של ירדן ומצריים סחורות של יהודים בינם ניסה לנקוט מדיניות של הפרד ומשול. מלחמה אישית של הכל בכל, הרס במקם בנייה. הקמתה שדה תעופה משותף לישראל וירדן הינו אקט כלכלי מתבקש בין היתר משום ששדה התעופה באילת מהווה מיפגע אקולוגי ובטיחותי קשה, אך ליברמן העדיף שלא לבוא במגעים עם שלטונות התעופה של השכנים הירדנים. עתה אולי ישוב ויבקשם להקצות בעקבה מקום לסחורות מישראל.
הטלוויזיה שוב תציג חקלאים הזועקים על פרי הנירקב על העץ ותעשיינים שמאבדים לקוחות עקב השבתת הנמל ועצירת הייצוא, ורק יו"ר איגוד התעשיינים, עודד טירה, הוא היחיד שצועק כי המלך הוא עירום, ומעז לאמר כי היה זה מיותר להכניס דווקא עתה את האונייה לרציף המספנות השוממות.
המרוויחים היחידים מהפרשה הם אנשי העסקים שלומי פוגל ושלמה שמלצר, שרכשו את המספנות מהמדינה בעשור הקודם במטרה להקים בשיטחה נמל מסחרי פרטי. כיוון ש"נימלי האוייב" לא ששו לממש את כוונת ישראל להשתמש לפתע בנימלי חרום למדינה שבצור מבית, החליטו בממשלה לקדם את הפתרון היצירתי של המספנות, וליברמן חתם סוף סוף על צו המאפשר לחברת מספנות ישראל בחיפה, להתחיל ולפעול כנמל פרטי.
כך שב ומשחק ליברמן לידיו של נתניהו, תוך בילבול ובלא שים לב מיהם אויביה האמיתיים של מדינת ישראל, בים, ביבשה ובאוויר.
ופה עשוי לבוא המיפנה המיוחל. בלהטה המסמא עשוייה המדינה להרשות אפילו פעילות הנמל שבמספנות ביום שבת. אם הנמל בידיים פרטיות, מדוע שלא יפעל בשבת? או אז ניראה מי הזוחל על בירכיו: המפלגות הדתיות כבר יעשו עבור גומה וחבריו את העבודה השחורה. העובדים ניסו להניא את הנתב הימי ואת רב-החובל להסיט את האונייה לעבר נמל חיפה הוותיק, מטה הקסם של המפלגת הדתיות יעשו זאת לצי המתקרב לעבר המספנות.
ואז, כל שנותר יהיה לקבל את הסכמת עמיר פרץ לרדת מהעץ. גם זו אינה משימה קלה.
