אך לפני ימים ספורים, פרצה לתודעת הציבור הפרשה, שכבר נהוג לכנותה "פרשת רמדיה". כלי התקשורת מלאו בימים האחרונים בידיעות אודות הפרשה, בהתפתחויות מפתיעות, בראיונות, בתגובות, בדברי מומחים ובשאר ירקות.
רוב אלה, המתמצאים בתחום התובענות הייצוגיות, שאלו את עצמם מתי תוגש התובענה הייצוגית הראשונה בנוגע למחדל, שאירע לכאורה, ושהוביל לכך שתינוקות רכים בימים לקו במחלה קשה, שלושה מהם נפטרו כתוצאה ממנה. שאלה זו עלתה במוחותיהם של אלה, עוד לפני שנודע לבטח מהו הגורם למחלתם של התינוקות, שהוזנו בפורמולה הצמחית, המשווקת על-ידי רמדיה כתחליף לחלב אם.
התשובה לשאלה זו לא איחרה לבוא. במהירות הבזק, כבר ביום 10.11.03, הוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב שתי תביעות ייצוגיות נגד רמדיה, נגד החברה הגרמנית, המייצרת את הפורמולה הצמחית עבור רמדיה, ונגד משרד הבריאות בישראל.
מעניין לשים לב לכך, ששתי התביעות הוגשו על-ידי הוריהם של תינוקות, אשר אף כי הוזנו בפורמולה הצמחית של רמדיה, הם לא נפגעו ולא לקו במחלה הקשה, שבה לקו תינוקות אחרים. באחת התביעות (זו של משפחת רכס) נטען אמנם, כי הבת התינוקת "חשה ברע ונלקחה לבדיקות", אך נטען עוד כי "עד עתה לא ברור ממה סבלה". מילים אחרות, מן האמור בכתב התביעה עולה, כי הבת התינוקת חשה ברע במועד כלשהו, נבדקה והחלימה, ככל הנראה, עוד לפני שהתברר מהו הגורם למחלה הקשה, בה לקו מספר תינוקות, וממנה נפטרו שלושה.
מעניינת גם העובדה, שלפיה הגם שהמדובר בשתי תביעות, העוסקות באותו עניין, ניתן למצוא הבדלים מהותיים ביניהן, ולמעשה, כל אחת מהן הוגשה בגין טענה שונה מרעותה.
תביעתה האישית של משפחת רכס, המיוצגת בידי עורכי הדין בך ואבידור-שלו, הועמדה על 100,000 ש"ח, ונטען בה, כי הזכות לפיצוי זה קמה לה עקב עגמת הנפש הרבה, שנגרמה לה, ועקב החשש הכבד למצבה של הבת התינוקת. כמו כן, כך נטען בתביעה, "קיים חשש" כי הבת נפגעה כתוצאה מן השימוש ברמדיה הצמחית, "דבר אשר עשוי להסב לה נזקים בריאותיים". סכום התביעה הייצוגית של רכס הוערך במיליארד ש"ח, שמהווה את תוצאת ההכפלה הפשוטה של סכום התביעה האישית ב-10,000 תינוקות, שצרכו את הפורמולה הצמחית.
תביעתו האישית של אבי משפחת מנטל, המיוצג בידי עו"ד גורודיסקי, הועמדה על 2,968 ש"ח בלבד, והיא מתבססת על הטענה, שלפיה אילו העובדות לאשורן, בנוגע להרכב הפורמולה הצמחית, היו ידועות לו, הוא לא היה רוכש את הפורמולה הצמחית הזו. התביעה היא להחזר סכומי הכסף, ששולמו במחצית השנה האחרונה (מאז שינוי הרכב הפורמולה) תמורת רכישת הרמדיה הצמחית. סכום התביעה הייצוגית של מנטל הוערך ב-115 מיליון ש"ח, והיא כוללת את כל אלה, שרכשו את הרמדיה הצמחית במחצית השנה האחרונה ושלפי הטענה זכאים עתה להחזר כספי של רכישותיהם.
שתי התביעות הייצוגיות מתבססות הן על טענת הטעיית הצרכנים, מכוח חוק הגנת הצרכן, והן על טענות נוספות, ובהן טענת רשלנות. בקשר לכך מן הראוי לזכור, כי בעוד חוק הגנת הצרכן מאפשר במפורש הגשתן של תביעות ייצוגיות, הרי שתביעה ייצוגית בטענת רשלנות בעייתית יותר. הדבר נכון במיוחד לאור פסק דין, שניתן לאחרונה על-ידי הרכב מורחב של בית המשפט העליון, ושעל סמכו דוחים עתה בתי המשפט בקשות להכיר בתביעות כייצוגיות על בסיס הוראת תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. הוראה זו הינה הוראה כללית, אשר בעבר אפשרו בתי המשפט להגיש על-בסיסה תביעות ייצוגיות בעילות שונות ומגוונות. מצב זה שונה עתה בעקבות הפסיקה הנ"ל. דיון נוסף בנוגע לכך מתברר עתה בפני בית המשפט העליון.
לא ניכנס כאן לסיכוייהן של התביעות להתקבל ולסיכוייהם של התובעים לכך שתביעותיהם יוכרו כתביעות ייצוגיות. נציין רק, שלמקרא שני כתבי התביעה, קשה שלא להיזכר בתובענה הייצוגית, שהוגשה בזמנה נגד "תנובה" בקשר להחדרת הסיליקון לחלב העמיד. גם שם נתבעה "תנובה" בגין הטעיית הצרכנים (וגם בגין רשלנות) ונדרשה להשיב לציבור הצרכנים את סכומי הכסף, שהם שילמו ברכישת המוצר ולפצותם, בין היתר, בגין עגמת הנפש, שנגרמה להם ובגין נזק עתידי. גם שם הוגשה התביעה על-ידי מי שלא נפגע בפועל.
באותו עניין, לא אושרה התביעה הייצוגית להשבת סכומי הכסף ששילמו הצרכנים, מאחר שהתובע כבר צרך את החלב. לעניין הפיצוי בגין עגמת נפש, קבעה השופטת מרים נאור, כי "החדרת תוספת של סיליקון לחלב בניגוד לתקן היא פגיעה באוטונומיה של הפרט". היא הוסיפה וקבעה, שלא כל סטייה מהוראות תקן או דיווח לא נכון על תכולתו של מזון תצדיק תביעה, וכי במקרים של סטייה קלה לא תהיה הצדקה לתביעה אישית וממילא גם לא לתביעה ייצוגית.
עוד נקבע: "אנו עוסקים במוצר מזון. זכותם של צרכנים היא לקבוע מה יכניסו לפיהם ולגופם וממה יימנעו. מי שרוצה, למשל, לצרוך רק מזון כשר, ויסתבר לו בדיעבד שהמזון שהוצג תוך הטעיה איננו כזה, יחוש תחושת גועל ופגיעה באוטונומיה שלו […] בכל המקרים הללו ובמקרים רבים אחרים שניתן להעלות על הדעת, ישנה פגיעה באוטונומיה של הפרט, אף שאין עמה נזק גוף או סכנה ממשית לנזק גוף.[…] הפגיעה באוטונומיה של הפרט כמצדיקה פיצוי הוכרה כבר בפסיקתו של בית משפט זה […]". בית המשפט הכיר שם בתביעה כייצוגית, אך לא התיר לתובע לייצג את הרבים בתביעה על נזקי גוף עתידיים.
למקרא שתי התביעות הייצוגיות האלה, עולה התהייה מדוע זה נחפזו התובעים להגיש את התביעות? מדוע לא היה בידיהם להמתין קמעא, לברר את העובדות לאשורן, לבסס טוב יותר את תביעותיהם ולהעמידן על אדנים יציבים יותר מאלה, שעליהם הן ניצבות עתה. תהיה זו עולה, בין היתר, נוכח העובדה, שבשתי התביעות מועלות טענות, המתבססות על רסיסי דברים, שפורסמו בכלי התקשורת, על חשדות ועל השערות. מאליו מובן, שבשתי התביעות אין כל זכר להודאתה של היצרנית מגרמניה באחריות למחסור בויטמין B1 בפורמולה הצמחית. הסיבה לכך פשוטה: הודאתה של החברה הגרמנית פורסמה יום לאחר הגשתן החפוזה של התביעות.
תופעת הגשתן של תביעות ייצוגיות הפכה לאחרונה לחזון נפרץ. הטעם לכך ברור: הן התובע בתביעה שכזו והן עורך-הדין המייצגו בה, צפויים לתשלום נכבד ביותר, היה והתביעה תוכר כייצוגית ותתקבל על-ידי בית המשפט. התובע עצמו יזכה לתשלום, הגבוה עשרות מונים מן הנזק האמיתי שנגרם לו, ואילו שכרו של עורך הדין יהיה גבוה פי כמה וכמה משכר-הטרחה, לו הוא יזכה בתביעה "רגילה". הסיבה ל"שכר שמן" שכזה, נעוצה ברצון לעודד תובעים ועורכי דין ליטול על עצמם את הטרחה הרבה ואת הסיכונים, הכרוכים בהגשת תובענה ייצוגית. עניינו של הציבור הוא בכך, שיהיה מי שיגיש בשמו תובענות ייצוגיות, במיוחד כאלה אשר מורכבות מתביעות אישיות בסכומים פעוטים, אשר שום אדם מן הישוב לא יטרח להגישן, ואשר בהצטברן זו לזו, הן מגיעות כדי מיליוני שקלים חדשים.
אלא שהידיעה אודות הסכומים הנכבדים, להם צפויים התובע ועורך הדין כאמור, גורמת במקרים רבים ל"תחרות", מעין "מירוץ". קיימים תובעים ועורכי דין רבים, אשר מעת שבמוחם עולה הרעיון לתביעה ייצוגית כלשהי, הריהם ממהרים להגישה עוד בטרם היה סיפק בידיהם לבססה כראוי ולהכינה כדבעי. הם מקווים שעצם העובדה, שהם הגישו אותה ראשונים תקנה להם, אוטומטית, בעיני בית המשפט, עדיפות על-פני מי שיגיש לאחר מכן תביעה דומה.
יש להצטער על נוהג בלתי ראוי שכזה. הצער נובע בעיקר מכך, שתביעות "חפוזות" שכאלה הן בדרך כלל בלתי מושלמות ובלתי מקצועיות כדרוש, וככאלה אינן משרתות, למעשה, את המטרה שלשמן הן הוגשו. ריבוי של תביעות שכאלה עלול להוביל להקשחת הסייגים והגבולות, שבתי המשפט מציבים בפני התביעות הייצוגיות. כל זאת, שעה שאין כל מקום לחיפזון, מאחר שעמדת בתי המשפט היא שעצם העובדה שתביעה מסוימת הוגשה ראשונה אינה מקנה למי שהגיש אותה עדיפות על-פני התובע האחר. כבר קרה לא אחת, שבית המשפט קבע, שעל אף שתביעה מסוימת הוגשה ראשונה, זמן רב לפני חברתה, הרי דווקא התביעה, שהוגשה מאוחר יותר, אך הייתה מבוססת ומוצלחת יותר, והוגשה בידי עורכי דין מיומנים יותר בכגון דא, היא שתוכר כייצוגית.
אין ללמוד מן הדברים כאילו התביעות הייצוגיות, שהוגשו במהירות כה גדולה, נגד רמדיה, אינן מקצועיות או בלתי מבוססות. כאמור, אין בכוונתנו לדון בכך כאן. הגשתן המהירה היוותה אך את הגורם להרהור שהוביל להעלאתם על הכתב של ההגיגים דלעיל.
ימים יגידו מה יעלה בגורלן של שתי התביעות האלה. האם תביעתה של משפחת רכס לפיצוי בגין עגמת הנפש והחשש, שהיו מנת חלקם של צרכני רמדיה הצמחית, תשלשל לכיסיהם של הצרכנים סכומי כסף נכבדים? האם תביעתו של מר מנטל תוביל להשבתם לידי הצרכנים של הסכומים, ששולמו על-ידיהם, במחצית השנה האחרונה, ברכישת רמדיה הצמחית?
ימים יגידו כמה תביעות ייצוגיות נוספות יוגשו בגין אותה פרשה. סביר להניח, שכמה כאלה "מתבשלות" ממש ברגעים אלה במשרדיהם של עורכי דין שונים, שהתאכזבו לגלות, כי אחרים הקדימו אותם.
[בשולי הדברים: לאור הודאתה המפתיעה של היצרנית מגרמניה באחריות להעדרה מן הפורמולה הצמחית של הכמות הדרושה, המצויינת על האריזות, של ויטמין B1, הופכת לרלוונטית הוראת חוק הגנת הצרכן, הקובעת כי בתובענה בשל הטעית הצרכנים בנוגע לטיב המוצר, להרכבו וכו', תהא ליצרן וליבואן הגנה אם הוכיח שלא הוא אחראי להטעיה אלא פלוני שנקב בשמו ובמענו. יכול והודאתה של היצרנית מגרמניה תקנה לרמדיה הישראלית הגנה בפני טענת הטעיית הצרכנים. עם זאת, יהיה עליה להתמודד עם טענות נוספות, המופנות כלפיה בהקשר זה.]
_______________
המאמר פורסם במקור בגלובס
