גיבוש תכניות, כתיבת עבודות סמינריוניות במדעי מדינה וחיפוש אחר פתרונות יצירתיים - הם ביסודם דבר טוב. אבל - פנייה ושילוב של גורמים חיצוניים זרים עם תמיכה כספית כדי ללחוץ על ממשלה דמוקרטית נבחרת ברוב מוחץ - היא בבחינת איומים וסחיטה.
זה נוגד את כל כללי הדמוקרטיה והדיפלומטיה ולכן יש סיכוי שהסכם ג'נבה שחולק לבתים יחזור כבומרנג.
מסתבר שהסכם אוסלו נראה עכשיו כתרגיל אקדמי במדעי המדינה ומתברר שהלומי אוסלו לא למדו דבר למרות עבור 10 שנים רעות, לא לקחים, לא מסקנות אישיות ומעשיות - ולא אימתו את ההבנות כביכול - מול המציאות הזורמת.
מה נותנת התכנית החדשה ליזמים - אוויר לנשימה פוליטית, במה תקשורתית והד ציבורי קצת בארץ, אך בעיקר בחו"ל. תראו - מי מוביל את ההבנות, ביילין - מצנע, בורג, אורון, ונספחיהם - כולם נפלטי ופורשי מפלגות, שלא הצליחו ליצור הבנות והסכמים במפלגותיהם - והתקבצו להציל את המולדת מידי הממשלה המכהנת, שהיא המשכה של הממשלה הקודמת בראשות ברק והצעותיו הנדיבות לפלשתינים - שאף כינה את הסכם אוסלו - כהסכם שיש בו יותר חורים מגבינה שויצרית, בהיותו רמטכ"ל צה"ל.
ואכן יצרני הגבינה השויצרית החדשה, עשו עבודה טובה, והוסיפו להסכם המוצע - גבינה שלא תחזיק מעמד - בזמן החימום ותימס בהזדמנות הראשונה.
פן אחר של ההסכם - הוא חוסר השקיפות המלווה את יוצריו וחותמיו. מאין באו המיליונים הרבים - מי התורמים, מה המניע שלהם, מה מטרתם - האם הציבור אינו זכאי לדעת?
אי הוודאות לגבי הגיבוי הכספי המסיבי של גורמים חיצוניים - ואולי לא ידידותיים, צריך להיות שיקול בעל משקל בהתייחסות לתכנית כולה - מי הולך להרוויח - אם אכן התכנית תמומש האם רק אזרחי ישראל או גם גורמים אינטרסנטיים עלומים.
בשלב זה, נראה שמי שכבר הרוויח מההסכם הוא דר' ביילין - שחוזר לזירה התקשורתית, מטייל בעולם, נפגש עם מנהיגים, שחלקם לא רלוונטיים לפתרון הסכסוך הישראלי פלשתיני ומנסה להשפיע עליהם, ללחוץ על ישראל ולאיים עליה בקבלת ההסכם.
כמובן שביילין - גם יכתוב ספר על הנושא - שיצטרף למדף ספרי המדע, הפסבדו בדיוני - וישמש כחומר עזר לסטודנטים משועממים למדעי המדינה.
התגובות הראשונות ליוזמת ז'נבה - הם תשובות מעניינות ומלמדות גם על העתיד.
שרון - היוזמה פוגעת ביכולת להתקדם במו"מ - הדבר לא יקום ולא יהיה.
ברק - תכנית הזויה - מסוכנת ומזיקה
לפיד - פוליטיקאים ושרים כושלים - הביאו הסכם כושל
סילבן שלום - יש ממשלה בישראל והיא שמטפלת בנושא אין לצפות הרבה מאלו שהביאו את הסכם אוסלו הכושל.
אבל, כדי שלא יגידו שהכל שחור וכושל יש נקודות חיוביות בהבנות ובהסכם כגון: עצם המפגשים והדיבורים למרות שמדובר בפרטנרים סוג ב' - ג' משני הצדדים ללא סמכות, ללא רשות וללא כוח מינימלי לביצוע.
למה הדבר דומה? לאדם מתוסכל, ממורמר, לא מצליח במשבר אישי וכלכלי - שממליצים לו ללכת לפסיכולוג/פסיכיאטר לשיחות, כדי לפרוק את אשר על ליבו על ספת המטפל.
זה טוב זה משחרר - וגם נותן בהזדמנות זו "אליבי" לערפאת ולהנהגה הפלשתינית להראות לעולם שיש פרטנר - שאולי משהו יזוז ביחסים ולכן בינתיים אסור לגעת בערפאת וחבר עוזריו.
לגוף ההסכם ועיקריו - הרי שבנושא זכות השיבה - ההגדרות עמומות, מגמגמות, לא ברורות, אין התייחסות מפורשת וברורה על זכות השיבה - אלא אפילו ההיפך.
יש "זכות שיבה שבזחילה" - בנוסח איחוד משפחות והגבלת החוזרים. ולכן כבר נציגי הפלשתינים, שותפי ההסכם - מתנערים מההנחה שוויתרו על "זכות השיבה" - ומפרשים כל צד לפי הבנתו ורצונו את הסעיף המרכזי והחשוב הזה. ובאשר לירושלים - ניתוק העיר מההיסטוריה היהודית והזיקה של העם לעיר גם מבחינה דתית ולאומית מאז שדוד המלך כבשה והפכה לבירת ישראל.
כל ההסדר המוצע של חלוקה בין יהודים לפלשתינים תוך השארת "האגן הקדוש, או הר הבית בריבונות ניטרלית - מוביל לחלוקת ירושלים ומתן הכשר להפיכת מזרח ירושלים לבירת פלשתין ובשלב ב' - גם השתלטות על הר הבות כאשר ליהודים ישאירו כמו בתקופת המנדט הבריטי, גישה לכותל המערבי אבל הפעם בלי פיקוח והגבלה.
אין בהסכם הכרה בישראל כמדינה יהודית, אלא כ"ישות" בלבד - והשאלה היא האם באמת אנו זקוקים לאישור פלשתיני או לאישורו של ערפאת - לקיום המדינה, האם זה רציני והגיוני?
להסכם ז'נבה המוצע אין ולא היה - כל ערך או בסיס משפטי ולכן כל ציורי הגבולות המוצעים, החלפת שטחים הדדית, ויתורים על ישובים וערים כמו אריאל - הם בבחינת עורבא פרח - ואפילו לא מחזיקים מים כערך של טיוטה או זכרון דברים, בשל חוסר ההסכמה והמנדט של החותמים והיוזמים משני הצדדים.
לכן להערכתי, כל מה שישאר מההסכם זה ספר זכרונות שיכתב כנראה על-ידי יוסי ביילין ובינתיים כמה תכניות רדיו וטלויזיה להעביר את תקופת הסתיו והחורף. ולמי שיש, "אח" בבית לחימום או לנוי, זה יכול לשמש גם כחומר טוב לבעירה.
הכותב הוא עורך-דין, בעל תאור שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
