העתירה חבר הכנסת גלעד ארדן מהליכוד הגיש השבוע עתירה לבית המשפט העליון, בבקשה שיורה ליועץ המשפטי לממשלה לנמק מדוע לא יועמד ראש אגף החקירות במשטרה ניצב משה מזרחי לדין פלילי ו/או משמעתי. עורך דין דן אבי-יצחק, המייצג את ארדן, כתב עתירה מנומקת ומגובשת, היוצרת תחושה קשה: בהחלטתו בעניין מזרחי, נהג רובינשטיין כלוליין. מחד, הוא הציג בדוח שחיבר עובדות וראיות למכביר שיש בהן כדי להצביע על עבירות פליליות ומשמעתיות מצד מזרחי; אולם מאידך, בניסיונו לגרום להסתלקותו של מזרחי מתפקיד ראש אגף החקירות בגלל המעשים שביצע - ללא העמדתו לדין - לא פעל רובינשטיין כדי להגיע להבנות, לפיהן יימנע מהגשת כתב אישום, בתנאי שמזרחי יפרוש לאלתר.
רובינשטיין תקוע במצב מביך: לא לבלוע ולא להקיא. ובכלל, נראה שרובינשטיין אולי לא לקח בחשבון את הצביעות, הרשעות והבוגדנות מצד כמה מהאישים עמם נהג לפנים משורת הדין. עכשיו הוא נוכח על בשרו עד כמה ניצלו לרעה את סבלנותו ואת הקרדיט שנתן לאחרים.
הדברים אמורים במיוחד בפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, ובמזרחי עצמו. בנסותם להדוף את הדוח שהגיש רובינשטיין, הם מנסים להפוך את היוצרות ולהצביע עליו כאילו ביצע בעצמו, שומו שמים, עבירות פליליות בפרשה זו, בכך שמילט כביכול את העד המרכזי בפרשה, סטניסלב יאז'מסקי, מאימת הדין.
אין מדובר בסתם "קרב מאסף", אלא בניסיון לתפור תיק חדש לרובינשטיין, להשחיר את דמותו ולמנוע את מינויו לבית המשפט העליון. צחוק הגורל הוא שאותם כתבי חצר מ"הארץ" ומ"ידיעות אחרונות", שבהם נעשה שימוש תדיר נגד מי שסומנו כפושעים גדולים (למרות שחלקם לא היו כאלה מעולם) - מגויסים כעת נגד רובינשטיין. אישית. ובמילים פשוטות: רובינשטיין מטופל עכשיו באותם כלים ובאותן שיטות נלוזות. עם מחנה זה, של כתבי החצר, נמנים כידוע גם הפרשן המשפטי משה נגבי והעיתונאי אמנון אברמוביץ.
המערכה חבר הכנסת ארדן ועורך דין אבי-יצחק, שעתרו לבית המשפט העליון, אולי לא יודעים מה מצפה להם. גם רובינשטיין עלול להפסיד את המערכה, אם לא יעמוד על המשמר, וזאת נוכח הנסיבות המיוחדות שנוצרו. נפרט זאת להלן.
רובינשטיין עומד, כידוע, לפרוש בסוף חודש דצמבר. אז עלולה למלא את מקומו עדנה ארבל, כנהוג וכמקובל, אלא אם יתעורר שר המשפטים וימנע את המינוי הזמני הבעייתי בנסיבות שנוצרו. כי זאת יש לדעת: צו בית המשפט העליון שהוצא השבוע מחייב את היועץ המשפטי לממשלה ואת ניצב משה מזרחי להשיב לעתירה תוך 30 יום. מירוץ הימים החל, והוא יסתיים פורמלית ב-19 בדצמבר . אלא שכאן צריך רובינשטיין לעמוד על המשמר, שמא תבקש מחלקת הבג"צים בפרקליטות, הכפופה לארבל, דחייה "קטנה", שתאפשר מתן תגובה לעתירה אחרי סוף דצמבר, היינו: אחרי פרישתו של רובינשטיין מהתפקיד. ואז תוכל הפרקליטות להשיב כאוות נפשה, בשמו של היועץ כביכול, בלא שרובינשטיין עצמו יוכל להשגיח ולפקח, וזו תוכל גם לכתוב שמזרחי איש צדיק שלא קם כמותו.
אמנם נכון: רובינשטיין וארבל הגיעו למסקנה, איש איש מסיבותיו, שאין להעמיד את מזרחי לדין פלילי ו/או משמעתי. ובכל זאת, התגובה הערכית שתוגש לבית המשפט היא שעשויה לקבוע את אופן התייחסותם הערכית של השופטים בבית המשפט העליון לפרשת מזרחי כולה.
עתירה ככל עתירה? השאלה שעומדת עכשיו על הפרק היא האם בנסיבות שנוצרו ירשה רובינשטיין מצב שבו הפרקליטות, שיצאה נגדו באופן כה חריף וקיצוני (שלא לומר תוך עבירות על סדרי מנהל) תייצגו בעתירה זו, וכיצד יפעל כדי להבטיח לעצמו ולעמדתו ייצוג הולם בעניין גם אחרי שיפרוש בסוף דצמבר. במצב רגיל, היה הלקוח (קרי רובינשטיין) שוכר ייצוג חיצוני, בדיוק כפי שביקשו רבים וטובים. אלא שכאן לא מדובר במצב רגיל, אלא במערכת משומנת שבראשה עומדים כמה גורמים המצופפים שורות ומגוננים זה על זה מפני מיצוי הדין עמם.
לשאלה האם יפעל לקבל ייצוג שלא מטעם הפרקליטות, השיב רובינשטיין כי העתירה תטופל ככל עתירה.
