לפני מס' שבועות הציע עמיתי, דן מרגלית, במעריב, לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, להתגייס כדי להציל את מערכת המשפט בישראל. לשם כך, כתב מרגלית, ראוי הנשיא יקבל על עצמו שוב את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. רעיון מעניין, אך לא מעשי - אין אדם שב לתפקיד קודם, ממנו דילג מעלה, אלא אם סולק מתפקידו החדש-ישן.
ואם בחלוקת תפקידן עסקינן, יורשה לי אולי להציע רעיון מעניין לא פחות. יתכבד נא יו"ר תנועת שינוי, שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד - תנועת שינוי אינה מימין ואינה משמאל - להציע את הנשיא ברק כמועמדה של שינוי לתפקיד ראש הממשלה הבא. אחרי כהונתו של שרון. בין שמועמדות זו תהא מעשית במרוצת 2004, עת יאלץ שרון לפרוש מתפקידו עקב הפרשות שנכרכו בשמו; ובין שתהא זו מעשית בעוד כארבע שנים, לקראת הבחירות הבאות לכנסת.
לברק יש את כל הכישורים לכך. הוא חכם, הוא זוכה לאמון הציבור (באופן יחסי, כמובן), הוא כריזמתי, וגם... יש לו ניסיון רב מאוד בפוליטיקה.
ממש בימים אלה, לדוגמא, הוא קיבל, בתפקידו כשופט בהרכב-שלושה (יחד עם השופטים יעקב טירקל ואסתר חיות), את עתירתם של יוזמי הסכם ז'נבה. בכך חייב את רשות השידור להתיר פרסום הקמפיין שחוללו יוזמי הסכם ז'נבה, בנושא זה, וזאת על-אף שמדובר בעניין פוליטי וחברתי ברור השנוי במחלוקת עמוקה.
פרק ג' לכללי רשות השידור, שעניינו "איסורים ומגבלות על פרסומות", קובע איסור פרסום "תעמולה מפלגתית, או תשדיר בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בציבור, לרבות בדרך של קריאה לשינוי חקיקה בנושאים אלה".
ההיתר לאפשר פרסום הקמפיין בנושא השנוי כאמור במחלוקת כה עמוקה, ניתן על-ידי ההרכב בראשו הנשיא ברק, זאת למרות החוק המפורש האוסר זאת. ברק הודיע בהחלטה, כי את הנימוקים, היינו - ההסבר למעשיו, ייתן במועד אחר. הוא שאמרנו: ברק עתיר ניסיון, גם בפוליטיקה, ולכן הוא יכול להיות מועמד מעניין ביותר לראשות הממשלה.
