מומלץ לעגן בחקיקה, כי משרות ממשלתיות בכל הדרגים, הביצועיים והיצוגיים, יהיו לתקופה מוגבלת של 7 שנים. עקרון זה - יבטא אחידות, מעשיות ורצון להצליח תוך פרק זמן מוגבל עם השארת "טביעת אצבעות" לעתיד.
נושא הבחירה הנכונה, לתפקידי מפתח ממלכתיים בישראל אינו חדש והוא עולה מחדש, עם התקרבות מועד בחירה של אישיות ותפקיד ממלכתי כמו: נשיא המדינה, מבקר המדינה, נשיא בית המשפט העליון, יועץ משפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, פרקליטי מחוזות וכדו'…
כמה דעות והצעות, נשמעו ונכתבו לדוגמא בנושא בחירת נשיא בית המשפט העליון - האם ללכת בעקבות הנוהל שהשתרש עד כה, לפיו הוועדה למינוי שופטים בוחרת בנשיא בשופט עליון הוותיק ביותר - או כפי שמספר חברי כנסת מנסים לקדם חקיקה לפיה הכנסת היא שתבחר נשיא לבית המשפט העליון - לפי כישורים ולא ותק או ששופטי בית המשפט העליון, הם שיבחרו מביניהם את הנשיא ללא קשר לוותק.
כמובן, שלכל שיטה מעין זו, יש יתרונות וחסרונות כמו, יצירת קבוצות לחץ חברתיות ופוליטיות לבחירת הנשיא, יצירת קבוצות בתוך בית המשפט העליון בעד ונגד ותוצאות שאינן מבטיחות בחירת האדם הנכון לתפקיד החשוב והמוביל במערכת המשפטית.
לציין, השיטה הנוכחית של בחירת נשיא - בית המשפט העליון - אינה מעוגנת בחוק אלא היא בבחינת נורמה שהשתרשה או מסורת לפיה השופט הוותיק ביותר, בהגיע תורו נבחר לתפקיד, ללא קשר לכישוריו המקצועיים, יכולת ההנהגה, הכושר המנהלי והיכולת היצוגית.
אי לכך חקיקה בנושא זה כמו גם בתפקידים ממלכתיים אחרים - היא פתרון לא רק לגלי אלא ממלכתי וחברתי - שמבטיח כי לתפקיד יבחר האדם הטוב ביותר, לדעת הצוות הבוחר או על-ידי הכנסת, או ועדה מטעמה או ועדה ציבורית שתמונה לתפקידים השונים.
להזכיר, בארה"ב שופטי בית המשפט העליון הפדרלי נבחרים על-ידי נשיא ארה"ב לפי נטייתו הפוליטית וכך גם שופטים פדרליים מדינתיים - להבדיל מהשופטים במערכת המדינתית - הנבחרים בבחירות של הציבור, על כל ההשלכות השליליות והחיוביות שבדרך בחירה זו - וזה כולל גם את בחירת פרקליטי המחוזות.
ולמרות הביקורות המוטחות בשיטת הבחירה הזו, כגון בחירות פוליטיות, בחירות שנקנות בכסף או בתמיכת העולם התחתון - שהן נכונות במקרים רבים - השיטה פועלת כבר עשרות בשנים ופועלת לא רע.
נכון, ששיטה מעין זו - לא מתאימה לארצנו, לא מבחינה חברתית, לא פוליטית ולא בשל גודל האוכלוסיה והרכבה העדתי. בעניין זו ניתן לומר שגם שיטת המושבעים הנהוגה בארה"ב ובאנגליה אינה מתאימה לארצנו ולמערכת שלנו - אי לכך - רצוי לחשוב על פתרונות יצירתיים מעשיים, המתאימים לתפישת עולמנו החברתית והפוליטית ונראה לי שעקרון 7 השנים הוא המוצא, הטוב ביותר בנמצא.
ההצעה - גם תיצור אחידות בבחירה של בעלי תפקידי מפתח ממשלתיים, שבחלקם, כבר קיימים היום כמו: בחירת נשיא המדינה ובחירת מבקר המדינה לתקופת קדנציה אחת של 7 שנים. הדבר מאפשר לבעלי התפקידים האלה להשקיע מאמץ מרוכז וענייני כדי להטביע את חותמם בעשייה ואולי גם לעתיד.
לגבי נשיא בית המשפט העליון - מומלץ ללכת בדרך של בחירת נשיא המדינה - דהיינו, הכנסת היא שתבחר את נשיא בית המשפט העליון לתקופה של 7 שנים. לאחר תום התקופה - במידה והנשיא היוצא יביע הסכמתו - יוכל או לפרוש או להשאר שופט בבית המשפט העליון - מבלי שמעמדו בציבור בחברה או בקרב חבריו יפגע, שהרי יש תקדימים לכך בחברות גדולות וגם בפוליטיקה, כמו רוטציה בין ראשי ממשלות כפי שהיה בעבר אצלנו - (ראה שמיר-פרס).
עקרון 7 השנים - צריך לחול מלמעלה כלפי מטה לכל תפקידי המפתח הממשלתיים, בדרגות הבחירות וכפי שציינתי גם לגבי פרקליטי מחוזות בפרקליטות.
בהזדמנות זו - כדאי להזכיר כי גם בצה"ל בו יש תפקידי מפתח בעלי עצמה והשפעה, יש רוטציה טבעית ותנועה מתמדת של תפקידי רוחב עד לשיא הפירמידה. עקרון זה צריך לחול גם על תפקידים כמו ר' אמ"ן, ראש המוסד, ראש השב"כ וכדו' במידה והם לא מתחלפים עוד קודם לכן.
לדעתי, יש אפשרות שבעלי תפקידים בודדים מרשימת 7 השנים - ימשיכו גם מעבר לתקופה זו, אבל רק אחרי בחירה נוספת וחדשה של הגוף הבוחר ובמקרים חריגים.
כמובן, שגם בשיטה זו ניתן למצוא נקודות חובה לצד נקודות זכות רבות - אך בשקלול הכולל נראה לי - שיש בה משום פתרון הולם, הגון והגיוני שכדאי לאמצו או לפחות להשקיע מחשבה חיובית טרם דחייתו על הסף.
בהזדמנות זו - כדאי לבדוק גם את נושא "הצינון" בתפקידים מסויימים - לפחות לתקופה של שנה - דוגמת המעבר מיועץ משפטי לממשלה או פרקליטת המדינה למינוי שופט עליון.
הכותב הוא עורך-דין, בעל תאור שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
