בראשית נובמבר 2000 קיבלה הממשלה החלטה להקים ועדת חקירה לבדיקת האירועים שהובילו למותם של 13 מערביי ישראל בצפון. הוועדה קיבלה למעשה מנדט לחקור הן את פעולותיהם של כוחות הביטחון, והן את פעולותיהם החבלניות של הפורעים הערבים.
נשיא בית המשפט העליון מינה את חברי הוועדה, ובראשם את שופט בית המשפט העליון תאודור אור. הוועדה טרם התכנסה. אלא מה? עוד בטרם מינויה, כבר החלו הצדדים להערך להצגת טענותיהם ועמדותיהם.
האיש המקדיש בימים האחרונים לילות, כימים, לגיבוש הגנתו, הוא מפקד מחוז הצפון ניצב אליק רון. נודע לי, כי אליק רון שוקד בימים אלה על איסוף הפרטים, ליתר דיוק - פרטי הפרטים, אודות אמירותיו של השר שלמה בן-עמי בפורומים משטרתיים שונים. המדובר בפגישות שקיים השר בארבע עיניים של חלק מהניצבים, ובישיבות גדולות יותר בהם השתתפו כל הניצבים.
מטרתו של אליק רון: להוכיח כי משטרת ישראל בכלל, והוא עצמו (אליק רון) בפרט, פעלו בהתאם למדיניות שהכתיב ו/או הנחה השר לביטחון פנים שלמה בן-עמי. היינו: לגישתו, הירי באש חיה - שהביא למותם של מפגינים רבים, רבים מדי - נעשה בהתאם למדיניות פתיחה באש שהכתיב השר, או לפחות על-פי ההבנות הברורות ו/או העמומות שהיו עמו.
אם אכן יצליח אליק רון במשימתו, הרי שבן-עמי עלו להיקלע לצרה לא פשוטה. החשש הוא, כי הוא עלול למצוא עצמו במצב שבו היה נתון בזמנו שר הביטחון דאז אריאל שרון - בפרשת סברא ושתילה. שרון, כזכור, נמצא על-ידי הוועדה אחראי, בעקיפין, להרצחם של מאות נוצרים בסברא ושתילה, דבר שגרר את התפוטרותו מתפקיד שר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין.
מעניין עתה להיווכח, כי מי שעלול לצאת נשכר - מבחינה פוליטית ותדמיתית - מנזקו האפשרי של השר בן-עמי, אם אכן תמצא וועדת החקירה פגם בהתנהגותו - הוא שר המשפטים יוסי ביילין.
ביילין הוא שפעל בשבועות האחרונים כדי להקים ועדת חקירה. בכך נענה להפצרותיהם של נכבדים ערבים רבים וחברי כנסת מהסיעות הערביות, הנחשבים לתומכיו בבחירות. הקמתה של ועדת החקירה נזקפת עתה איפוא, במידה רבה, לזכותו. וזכות זו עשויה להביא לצמיחת התמיכה האלקטוראלית בו ביום מבחן: בבחירות לכנסת בכלל ובבחירות הפנימיות הבאות במפלגת העבודה בפרט. מי שעלול להיפגע מאותן נסיבות הוא השר בן-עמי, שהתחרה מול ביילין ונהנה עד לא מכבר מתמיכתם של המצביעים הערביים.