בפרשה הקודמת נפרדנו מאברהם אבינו ומישמעאל בנו; ראינו כי ישמעאל עשה תשובה וזו התבטאה בעובדה שהכיר בבכירותו של יצחק ובכך שיצחק הוא יורשו של אברהם אביהם. מבחינת ישמעאל, נסתיים המאבק בינו לבין יצחק. הערנו גם כי העובדה שבני ישמעאל נאבקים כיום, בניגוד לדעת אביהם, הנה תוצאה של התייחסותנו אליהם ולא יוזמה עצמית שלהם.
השבוע אנו קוראים על יצחק אבינו: (בראשית כה): [יט] וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן- אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק:
פעמיים אברהם ופעמיים יצחק בפסוק אחד ללמד על הקשר העצמי ביניהם ועל כך שיצחק הנו הממשיך האמיתי של אברהם למרות השוני הבולט בתכונותיהם הדומיננטיות.
סיפור חייו של יצחק מובא בקיצור יחסי, בפרשה אחת בלבד, והוא נראה כעין סיפור מעבר והצגת הרקע להמשך; בין הסיפור אודות אביו אברהם לבין הסיפור אודות בנו יעקב.
ליצחק ורבקה נולדים שני בנים, תאומים שהמאבק ביניהם מתחיל עוד ברחם אמם:
[כב] וַיִּתְרצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת-ה':
(רש"י): ויתרצצו. ע"כ [על כרחך] המקרא הזה אומר דָרשֵני שסָתַם [הכתוב דבריו ולא הסביר] מה היא רציצה זו, וכתב אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנכִי. רבותינו דרשוהו לשון ריצה; כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר - יעקב רץ ומפרכס לצאת; עוברת על פתחי עבודת אלילים - עשו מפרכס לצאת. דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות:
הנה כי כן, שני בניו של יצחק מייצגים שני עולמות מנוגדים זה לזה וחותרים אל יעדים מקוטבים כאשר כל אחד מנסה לכפות דרכו על אחיו. לא מצאנו תופעה כזאת בין יצחק לישמעאל. מעניין למה.
תרבות ישמעאל - חיי מדבר אברהם אבינו הובטח להיות אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם ופירושו של דבר הוא שמאברהם אבינו יצאו כל התרבויות המובילות בעולם. כאן נתבונן רק בשלוש התרבויות הנחשבות לעיקריות וננסה למצוא בכתובים את שורש המאבק ביניהן:
עוד בטרם נולד נאמר על ישמעאל: [יב] וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכּל וְיַד כּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכּן:
בדורנו, דור הפוליטקלי קורקט, איזכור פסוק זה בתורה עוד עלול להיחשב כהסתה, רחמנא ליצלן; הבה ננסה לברר מה זה פֶּרֶא אָדָם; יָדוֹ בַכּל; וְיַד כּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכּן: ואיך זה נוגע לנו.
כדי להבין עניין זה היטב, בדקנו את כל איזכורי הפרא במקרא ומצאנו כי המדבר הוא מקום משכנו הטבעי של הפרא; הוא אינו חש בנוח במקום של ישוב פורח. הנה פירושו של ר' יוחנן:
(מדרש רבה): פרא אדם רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש [מביעים דעה בנושא] רבי יוחנן אמר שהכל יהיו גדלים ביישוב והוא יהיה גדל במדבר; רבי שמעון בן לקיש אמר פרא אדם וודאי שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות.
הנה כי כן, פרא אדם - לפי ר' יוחנן - שוכן במדבר ומטבעו אינו סובל מקום ישוב; כדי למלא את יעודו הוא חייב להפוך הכל למדבר. אמנם ר' שמעון בן לקיש מפרש אחרת לכאורה, אבל באמת הוא רק הולך צעד נוסף ומסביר כיצד הוא הופך הכל למדבר; הוא רוצח אנשים סתם כך כי בא לו עד שהופך הכל למדבר.
על 'יָדוֹ בַכּל וְיַד כּל בּו' נאמרו פירושים שונים שהשיקלול שלהם מוביל לדברי ר' אלעזר בהמשך המדרש שציטטנו לעיל; ר' אלעזר מפרש את הדברים על ימינו אנו - ימי סוף ההיסטוריה - כאשר הישמעאלים מתגרים בכל העולם ומנסים להחריבו ולהפכו למדבר. וההתגרויות נמשכות עד אשר נאלצים כולם להתגייס ולפעול נגדו 'וְיַד כּל בּו'; האם זה הכרחי? האם לא ניתן להטות את כיוון התנועה של רכבת ההיסטוריה? בע"ה ננסה להשיב על כך בהמשך.
תרבות עשו-אדום - עכשוויזם כעת ננסה לברר מהו המסר התרבותי של עשו-אדום לפני שנבדוק מהו תפקידנו שלנו - בני יעקב - במאבק בין שלוש התרבויות המיחסות לצאצאי אברהם ויצחק.
וכך התורה מאפיינת את שני האחים התאומים, גיבורי פרשת השבוע שלנו:
[כז] וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ ידֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקב אִישׁ תָּם ישֵׁב אהָלִים: [כח] וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אהֶבֶת אֶת-יַעֲקב:
אהבת יצחק לעשו מהוססת משהו; הוא אוהבו כי... יצחק לא בטוח. אמנם, כפי שראינו בשבוע שעבר, התכלית היא לקדש את השדה ונראה כאילו עשו פועל בכיוון הנכון, אבל מצד שני יצחק לא בטוח שעשו עושה זאת באמת, מקדש את השדה. לעומת זאת רבקה אוהבת את יעקב בלי תנאים ובלי אבל. אמנם הוא לא עובד בשדה אבל הוא מכשיר עצמו לכך והיא רואה זאת היטב.
[כט] וַיָּזֶד יַעֲקב נָזִיד וַיָּבא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: [ל] וַיּאמֶר עֵשָׂו אֶל- יַעֲקב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדם הָאָדם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנכִי עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם:
שני האחים עדיין צעירים, בגיל חמש עשרה, כאשר הסבא נפטר. ההורים עסוקים בסידורי הקבורה והאבל, ויעקב המזדהה עם אבלם, מבשל משהו לאכול. עשו, כדרכו, מבלה בשדה וכשמגיע הביתה כל מה שמעניין אותו זה למלא את הבטן. הוא אפילו לא קורא לזה אוכל או ארוחה; הוא קורא לזה הלעטה, הַלְעִיטֵנִי נָא.
[לא] וַיּאמֶר יַעֲקב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכרָתְךָ לִי: [לב] וַיּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכרָה: [לג] וַיּאמֶר יַעֲקב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכּר אֶת-בְּכרָתוֹ לְיַעֲקב: [לד] וְיַעֲקב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת- הַבְּכרָה:
זהו הסיפור הראשון בתורה בו עשו ויעקב הם הפועלים. דומה כי סיפור זה מציג בצורה מלאה את השקפות העולם הקוטביות של כל אחד מהם ובו ניתן לראות את הבסיס לכל מהלך ההיסטוריה.
תרבות ישראל - חפירת בארות תרבותו של ישמעאל היא תרבות המדבר ותרבות אדום היא תרבות השדה, ומהי תרבותו של יעקב-ישראל? חפירת בארות. צריכים רק לברר מהי המשמעות הרוחנית של עבודה זו כדלהלן:
(בראשית כו): [יח] וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפּר אֶת-בְּאֵרת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמת אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו: [יט] וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ-שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: [כ] וַיָּרִיבוּ רעֵי גְרָר עִם-רעֵי יִצְחָק לֵאמר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ: [כא] וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם- עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה: [כב] וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:
(תורה אור, ויקהל): שהבאר הוא בחינת גילוי המים מן הָהֶעְלֵם (ב)תוך הארץ.
האדם מסוגל לזהות בחושיו רק את העולם הגלוי, ובגלוי לא רואים את הרוחנית שמהווה את הגשמיות; לא רואים ש-ה' הוא האלוקים. ידיעה זו מסתתרת בפנימיותו של כל אדם; כדי לחשוף אותה יש להשקיע בחפירה לעומק.
הפלשתים מתנגדים לכך ובזה הם מייצגים את שאר העולם. הם סותמים את הבארות שחפר אברהם ובכך מכריזים כי אינם מאמינים באותה ידיעה פנימית שה' הוא האלוקים. אח"כ יש התקדמות, הם מאמצים לעצמם את הבארות שחופר יצחק ובכך מכריזים כי אין ליהדות מונופול על האמת. עד הבאר השלישית. העקשנות של יצחק להמשיך לחפור מייאשת אותם והם מניחים לו לנפשו.
יעקב ממשיך את דרכם של אברהם ויצחק וכל עבודתו בעולם הזה היא לחשוף ולגלות את העובדה ש-ה' הוא האלוקים. יעקב הוא השלישי, מקביל לבאר השלישית, זו שלא רָבוּ עָלֶיהָ כי הגויים מודים כבר ש-ה' הוא האלוקים.
וזהו בדיוק מצבנו כעת; בכוחנו לעצור את כל מהלכי החורבן בעולם על-ידי הודאה והכרזה בקול רם: ה' הוא האלוקים.
ושיהיה רק טוב ליהודים.