הצלחתו של ביילין לגייס הון ותומכים להסכם ז'נבה מובטחת. מי שכשל בהסכם אוסלו ינסה להוכיח כי הכישלון מקרי. חלקים ניכרים בעולם המערבי האמינו, מה שמבטיח תמיכה ומקורות מימון בלתי מוגבלים. ביילין הולך להצליח בגדול.
יש כאן חזרה אופיינית על תבנית פתולוגית אנושית המוכרת למהמר הכפייתי והנערה הדחויה. ככל שמחיר הטעות גבוה שלא לומר קטסטרופלי, המאמץ לתקן הופך לחסר תוחלת. לנואש. לפתטי.
היהודים הם היהודים שאלת מפתח. האם באוסלו היתה בעיה לוקלית? טעויות של כלום? איזה סעיף זניח שהופר? או משהו שורשי אינהרנטי?
מי שקורא את ערפאת "פלשתין מהים ועד הנהר" או "תקשיבו למה שאני אומר לכם ישירות או להוראות הכתובות, לא לנאומים בחוץ", או נאומו במאי 94 במסגד ביוהנסבורג "נקיים את אוסלו כפי שמוחמד קיים את ההסכם עם שבט קורייש" [אחיזת עינים], או האמנה הפלשתינית ותוכנית השלבים, או אמירתו של פיסל אל חוסייני "אוסלו כסוס טרויאני", או אבו עלא "כשנגמור לקבל [את האדמות] ידבר התותח", מבין כי הטרור שהתפוצץ לאחר אוסלו היה מחוייב המציאות. אנחנו שבויים בחלומות לשלום מתים לנגב חומוס עם ערפאת.
וכמה פנינים: ב-12.2.96 אמר ערפאת בשטוקהולם באזני 40 דיפלומטים ערבים:
"אנחנו באש"ף נרכז מעתה את כל מאמצינו להעמקת הפילוג בחברה הישראלית. תוך חמש שנים יהיו בפלשתין 5 עד 7 מליון מאחינו. בכוונתנו ליצור תנאים בהם חיי היהודים בפלשתין יהיו בלתי נסבלים" (העיתון הנורבגי ´דאגן´ ב-16.2.96 וב-´מעריב´ ב-22.2.96).
וכן - "כל גבעה חשופה שניסוג ממנה תאוכלס במהרה ותהפך למחנה אימונים לשכירי חרב....המטרה ג´יהאד.
"היהודים הם היהודים. אם ליכוד או עבודה... צריך לשחוט אותם ולרצוח אותם, כדברי אללה... אסור לרחם על היהודים בכל מקום ובכל הארץ - הרגו אותם… תרצחו אותם בכל מקום..." (הטלוויזיה הפלשתינית 13.10.00).
"...היהודים, מתאפיינים בשחצנות, יהירות, פראיות, חוסר נאמנות ובגידה... אללה הפך אותם לקופים ולחזירים... השבח לאללה שקילל את אויבינו קללות עד ליום הדין... … היו אתם עובדי האל, אשר באמצעותם אללה מענה את היהודים בייסורים קשים... לא יקימם לתחייה, אלא ביום הדין יענו אותם עינויים קשים" (טלוויזיית הרשות הפלשתינית 1.11.2002).
והאוירה בעולם הערבי די ברורה גם אצל הרחומים שבהם דוגמת הרופאים. בדו"ח ממר"י - בכינוסים של התאחדות הרופאים הערבים בירדן הביעו חברים את תמיכתם בפיגועי התאבדות ונשמעו קריאות "לשחרור פלשתין מן הים עד הנהר".
אבל ביילין יביא את הגאולה. בפעם נוספת.
פתגם עתיק אומר - רימו אותך פעם ראשונה השקרן שקרן. בפעם שניה אתה השקרן.
עניין של אופי האי הוצף מים, והעקרב שלא יודע לשחות פנה אל הצפרדע שיעביר אותו על גבו אל חוף מבטחים. הצפרדע פחד.
הסביר לו העקרב שאין לו לחשוש שהרי אם יתקע בו את הארס שניהם יטבעו וימותו. הצפרדע השתכנע והם יצאו לדרך. באמצע השחיה העקרב חש בעקיצת המוות בגבו וצעק "מה עשית עכשיו גם אתה תמות".
ענה לו העקרב - עניין של אופי.
אלכימיה משהביאו את ערפאת מטוניס לישראל למרות הרקורד המרשים של חתרנות רצח וטרור בכל אחת מהמדינות בהן הוא התארח עם גייסותיו, היה ניסיון אמיתי של ביילין ופרס ליצור את האלכימיה של המזרח התיכון החדש. נס הפיכתו של נחש הצפע לגדי רך.
ניסים קורים בסיפורי האגדות. המציאות פחות סלחנית.
הלואי שאתבדה, אני לא מאמין שהעולם יתפקח אלא לאחר שיהיה מאוחר. כמו הסכם מינכן. כמו בהתנהגות ראשי יהדות גרמניה שהגנו על היטלר קודם לשואה. כמו שורת מדינות שהיו ואינם, פרקים לא מפוארים המפוענחים בספרה של טוכמן "מצעד האיוולת".
מתעלמים מהכתוב על הקיר. לא רוצים לדעת. מקבעים את הטעות.
כשהזכירו לשמעון פרס את הסכם מינכן הוא אמר "אני לא מאמין בהסטוריה".
החלילן מהמלין התופעה הפתולוגית הבסיסית די מאפיינת את האופי האנושי. לא מוכנים להודות בטעות. ככל ששוקעים יותר בחולות הטובעניים של המדבר ממשיכים לחתור ביתר מרץ אל לב החולות הטובעניים.
יוסי ביילין כמו החלילן מהמלין ממשיך לנגן באוזנינו מנגינות ערבות של שלום, ואנחנו השבויים בקסם המנגינה הולכים אחריו בעיניים עצומות, אל המצולות.
סוכריה על מקל למרות לקח אוסלו, אנו מוכנים להאמין בסוכריה על מקל. גם כשמתפוצצים. בעיקר כשמתפוצצים.
תרגילי הונאה די אופייניים לערפאת, והישראלי משחק שם את תפקיד שוטה הכפר,
ולשמחת כל הצדיקים.
