תופעת הסרבנות הוקעה באחרונה בישראל על-ידי מרבית הציבור כחלק מהויכוח על מוסריות הכיבוש ופעולות כוחות הביטחון בשטחים. דווקא בשל כך, מעניין לגלות, כי הויכוח מחלחל גם לאקדמיה. ולא באירוע אגבי, אלא באופן מכוון, בדרך שיש אפשרות שתשפיע על סטודנטים הנתונים במידה זו או אחרת לרצונו הטוב ומרותו של המרצה הסרבן.
המדובר בד"ר דוד אנוך, שמצא דרך "מקורית" כדי להשפיע על תלמידיו. ד"ר אנוך מרצה במכללה למנהל בראשון-לציון, וכן בפקולטות נוספות, בהן האוניברסיטה העברית בירושלים. באחרונה נתן אנוך לתלמידיו עבודה במקצוע: תורת המשפט, עבודה ראשונה. להלן חלקה העיקרי, המדבר בעד עצמו (מקרא קצר: הכחולים הם הפלשתינים, האדומים הם הישראלים):
"מזה עשרות שנים מצויים הכחולים תחת שלטון כיבוש אכזרי של האדומים. הניחו שהכיבוש אינו ניתן להצדקה מוסרית, ושאין מניעה מוסרית שהכחולים ייאבקו - באמצעים ראויים - על חירותם.
"אלא שמאבקם של הכחולים אינו מתבצע אך באמצעים ראויים. לעתים, כחלק ממאבק הכחולים על חירותם, מבצעים גורמים כחולים מסוימים פעולות טרור שפוגעות במתכוון גם באדומים חפים מפשע. הניחו שפעולות אלה של הכחולים אינן ניתנות להצדקה מוסרית.
"האדומים מנהלים לחימה כנגד הכחולים. בחלקה, הלחימה היא לחימה על המשך הכיבוש (שאינו ניתן להצדקה מוסרית). בחלקה, הלחימה היא ניסיון להגן על אדומים חפים מפשע מפני התקפות טרור של הכחולים. במסגרת פעולות הלחימה: לחסל גורמים כחולים המעורבים בטרור. בפעולות חיסול אלה נפגעות ונפגעים - כעניין שבשגרה, אך לא, כך נניח, במתכוון - כחולות וכחולים חפים מפשע.
1. "כיצד ישיבו תוצאתנית (לאו-דווקא תועלתנית) ודיאונטולוגית (לאו דווקא קאנט) על השאלה: 'האם פעולות חיסול אלה ראויות מוסרית?' (הכוונה אינה בהכרח לתשובה סופית, אלא לסוג השיקולים שישקלו השתיים);
2. "בחר/י יתרון מרכזי או חיסרון מרכזי אחד לתוצאתנות, והדגימי/הדגם כיצד הוא בא לידי ביטוי בהבדל שבין סוג השיקולים שיישקלו התוצאתנית והדיאונטולוגית במקרה דנן".
3. "לאור הבדלים אלה, איזה סוג של תפיסה מוסרית נראה לך משכנע יותר? מדוע?".
עד כאן תאור העבודה והשאלות שהציג ד"ר אנוך בפני הסטודנטים-השבויים. עולה ממנה, כי קיימת אפשרות שד"ר אנוך עלול להטמיע את דעותיו הפוליטיות במוחם של הסטודנטים. אך כדי להשיג תוצאה טובה עוד יותר, משיא ד"ר אנון לתלמידיו-שבוייו מספר "הנחיות ועצות ידידותיות" (כך במקור). הנה אחת מהן:
"למען הסר ספק, לא אכפת לי מה עמדותיכן/ם הפוליטיות (כלומר, אכפת לי, אבל לא בהקשר של עבודה זו). השאלות מתייחסות למקרה המתואר, ולא למקרים מציאותיים שדומים לו (במידה שניתן להתווכח עליהם). אם תשובתכם/ן או חלק ממנה תלויים בנתונים נוספים, אמרו זאת מפורשות, והניחו תשובות".
וכאן, בכל הכבוד, גם לי יש כמה שאלות. אחת מהן: האם מנצל המרצה לרעה את מעמדו באקדמיה לשם הטמעת דעותיו? והאם ייגרע מציוניו של סטודנט שלא יענה "כיאות" על שאלותיו?
אנוך מסר בתגובה: "ראשית, כמובן, אני לא מתגמל ולא קונס סטודנטים או סטודנטיות. לא בעבודה זו ולא בשום הקשר אחר על עמדותיהם הפוליטיות; שנית, חלק ממה שאני מלמד זה פילוסופיה של המוסר ופילוסופיה פוליטית. לא יעלה על דעתי ללמד נושאים אלה בישראל של שנת 2003 כאילו אין אנחנו נמצאים בישראל של שנת 2003. מה שאני עושה בעבודה וגם בקורסים שלי, זה בין השאר לקרוא לסטודנטים ולסטודנטיות לחשוב על שאלות שעל סדר היום הציבורי, באופן עמוק וביקורתי. כמובן, בלי לכפות שום עמדה פוליטית".
